(צילום: רויטרס. עריכה: יאיר דניאל. קריינות: אביב אברמוביץ')
מי שמכיר את קהיר מהעבר כמעט ואינו יכול לזהות את הכרך, העמוס עד טירוף בימים רגילים. הרחובות ריקים כמעט לחלוטין, אין פקקי תנועה ואין את רעש הזמבורות הבלתי נסבל שזכרתי היטב.
אני מסתכל על הגשר שמוביל לכיכר תחריר ויש עליו כרגע תנועה ערה בדרך לעוד מפגן מחאה. שקט בשעות האחרונות, לא מעט בגלל שהמשטרה נכנסה לפעולה תחת הצבא ויש דריכות בקרב רבים לראות כיצד היא תפעל מעכשיו נגד המפגינים ברחובות.
אל תפספס
הדאגה העצומה בישראל מול התבערה במצרים ברורה לחלוטין, אבל בשיחות כאן, ישראל בינתיים אינה עולה כלל על סדר היום. בסאם, מצרי בן 49, חייל לשעבר בצבא מצרים, אמר בתשובה לשאלה על היחסים עם ישראל כי "השלום עם ישראל יחזיק מעמד, לכולם הוא טוב".
מספר עצום של טנקים וכלי רכב משוריינים בכל פינת רחוב. בכניסות לשכונות האמידות בקהיר עומדים אזרחים רבים, מעין משמר אזרחי, חמושים בכלי נשק קר, בניסיון למנוע ביזה ומעשי פשע.
על הכוונת: בניין הטלוויזיה
למרות המתיחות, האנשים בהחלט ששים לדבר עם זרים. רבים אומרים היום את אותו הדבר "מובארק חייב ללכת, אבל לא ככה". ההכרה שהפיכה אלימה היא בהחלט תסריט אפשרי, מפחידה יותר ויותר מבני מעמד הביניים שמבינים שהכאוס אחרי נפילת המשטר מאיים בעיקר עליהם.
לקראת שעות הערב הכיכר המרכזית בקהיר נעשית שקטה, למרות שההמונים עדיין נמצאים בה. רובם יושבים על ומשוחחים, אין התלהמות או קריאות יוצאות דופן. אחד הנוכחים בכיכר תיאר את ההתרחשות כ"הפנינג מחאה עצום נגד מובארק". המון בני נוערים והורים עם ילדים קטנים פוקדים את הכיכר.
אל תפספס
שאלתי את אחד ההורים האם הוא לא מפחד להביא את בנו לכיכר הערב, והוא ענה לי "חשוב שמובארק יראה שיש מצרים אחרת. מהחיילים אני לא מפחד, הם איתנו".
מחר צפויה הפגנת ענק (מצעד המיליון) וברחוב בקהיר אומרים כי המפגינים מתכוונים לנסות ולהשתלט על בניין הטלוויזיה הממלכתית ולפגוע בו. יצוין, כי מדובר באחד מסמלי השלטון המובהקים של משטר מובארק.