אוכל, שתייה, גבר, אישה

היסטוריונים וחוקרים אמריקאים רבים תיעדו בעשורים האחרונים את הפוביה של ארצות הברית מכל מה שנודף ממנו ריח אינטלקטואלי. ג'ו מקארתי רדף אותם בשנות החמישים, ריצ'ארד ניקסון פחד מהם בשנות השבעים, רונלד רייגן התעלם מהם בשנות השמונים, והתדמית העממית של ג'ורג' בוש באה בניגוד גמור אליהם. יועציו הבינו שיותר משהבוחר האמריקאי מעוניין בנשיא אינטליגנטי (אל גור), שיודע להתבטא (ג'ון קרי), הם רוצים שימשול בהם מישהו שישמחו לשבת איתו על כוס בירה.

כך קיבל הנשיא תשואות באחד מביקוריו באוניברסיטה אמריקאית, בה התעניין מי הם התלמידים הבינוניים באולם, והכריז כי גם הם, כמוהו, יכולים להיות להפוך לאנשים החזקים בעולם. טיפשות מעולם לא נראתה יוקרתית יותר.

הנישה הזו הייתה באופן מסורתי שמורה למפלגה הרפובליקאית, והמאמץ הדמוקרטי להראות יותר סחבק ופחות מלומד בדרך כלל לא נשא פרי. זה, כמובן, לא מונע מהמועמדים בפריימריז הדמוקרטים להמשיך לנסות את מזלם. בבחירות 2008, כך עושה רושם, רושמים נקודות סחבקיות דרך האוכל האמריקאי.

הילרי קלינטון עוברת מתחנה לתחנה בקמפיין שלה עם כוסות בירה מתחלפות ביד, בתקווה שהעממיות של המשקה המשכר תשכיח מהציבור את הניכור והזיוף שהיא משדרת, וביריד אוכל באיווה נישנשה גם חטיפים, חזיר על מקל, פירות, שאר ממתקים ולקינוח - בשר על האש.

גם ברק אובמה, שידוע בזכות הרגלי האכילה הבריאים שלו, הבין שעל מנת לעמעם את האליטיזם שנוטף מבוגר לימודי המשפטים באוניברסיטת הארוורד היוקרתית, צריך לעבור במעדניות ולזלול וופלים אמריקאים, שכרגיל מגיעים עם גושי חמאה ענקיים ומפלי מייפל סינטטי.

יכול להיות שאובמה קיבל הוראה מהיועצים שלו להתחיל לאכול, לאחר שדווח בשבוע שעבר שדחה תוספת שוקולד במפעל שוקולד בו ביקר, כמו גם משולש פיצה, בטענה ש"אם אוכל חתיכה אחת, אתפתה לזלול יותר מדי". לאחר שהזמין ארוחת בוקר של מלכים דאגו להבהיר העיתונאים שעוקבים אחריו לכל מקום כי "הסנאטור בקושי נגע בצלחת".

המועמד השחור הראשון נוהג להתאמן כל בוקר, ולשחק כדורסל עם העובדים מהקמפיין שלו - אורח חיים שמתנגש עם מפגשי הבירה המתוקשרים. להבדיל מקלינטון, כשאובמה נכנס לבר בפנסילבניה, הוא הסתפק בשתי לגימות קטנות מכוס חצי הליטר שקיבל, דיבר מעט, הוסיף עוד לגימונת, ועבר לתחנה הבאה. זו כנראה אחת הסיבות שעוברים ושבים שנפגשו עמו אמרו לו כי הוא "צריך להוסיף לעצמו קצת בשר על העצמות".

בינתיים קיבתו של המועמד הרפובליקאי ג'ון מקיין נחה וצוברת כוחות לקראת המאמץ הצפוי לו לאחר שייבחר מועמד דמוקרטי, שקיבתו שלו תהיה עייפה מבירות, וופלים, ממתקים, ובשר על האש. הבוחר האמריקאי עוד עשוי להכריע על כך את עתיד העולם.