"המוח לא מבחין בין אגרוף בבטן ללב שבור"

חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), גילו שהמוח מגיב באותה צורה לכאב רגשי ופיזי. לדברי עורכי המחקר, לב שבור גורם לפעולה מוחית הזהה לתגובה למהלומת אגרוף בבטן. "לעולם איננו אומרים למישהו ששבר את זרועו להזדרז ולהתגבר כבר על הפציעה", אומרת נעמי אייזנברגר, מעורכות המחקר. "עכשיו אנחנו יודעים שגם למי שליבו נשבר אי אפשר לומר למהר ולהתגבר על המשבר".

במחקר התבקשו 13 מתנדבים לשחק במשחק מחשב של השלכת כדורים, והובלו להאמין שהם משחקים אחד נגד השני, למרות ששיחקו נגד המחשב. לאחר כמה דקות של משחק הפסיקו חלק מהמחשבים לספק למשתתפים כדורים להשלכה למשך 45 שניות, וגרמו להם להרגיש כאילו נשרו מהמשחק. "זה היה שובר לב לראות. ההבעות שלהם הבהירו שהם מעוניינים להמשיך להשליך כדורים", אמר מאט ליברמן, חוקר נוסף. "הם דיווחו כי הדבר גרם להם לחוש מצוקה חברתית".

החוקרים גילו שלא זאת בלבד שכאב פסיכולוגי משפיע על המעגלים העצביים במוח, אלא שכאב פיזי ודחיה מצד החברה מפעילים את אותו אזור במוח שתפקידו לווסת משברים, בקורטקס הקדמי. אייזנברגר אמרה ל"נשיונל פוסט", כי למרות הדמיון, זרוע שבורה תייצר בכל זאת יותר פעילות מוחית ועצבית מלב שבור, אך הוסיפה שמבחינת ה"מינון", תחושת השפלה תגרום לפעולה מוחית שווה לזו הנגרמת ממכת אגרוף לבטן.

אייזנברגר אמרה עוד כי היא מקווה שהממצאים יסייעו להבין משהו על הניסיון המורכב ועתיק היומין של בני האדם בהתמודדות עם כאב. מדענים יודעים כבר כי ניתן לסייע לחולים הסובלים מכאבים פיזיים כרוניים, על ידי כריתת "ווסת המשברים" המצוי באזור הקורטקס הקדמי במוח. חולים שיעברו ניתוח שכזה עדיין יחושו את הכאב, אך הוא לא יגרום להם לדיכאון או לחץ. עיקרון זה פועל עובד גם במישור נוסף: חולים שהקורטקס הקדם חזיתי שלהם מוסר בניתוח, יכולים לחוש כאב, אך לא לומר מהיכן הוא מגיע.

החוקרת אומרת כי יכול להיות שהרישום על המוח מכאבים פיזיים ופסיכולוגיים זהה אצל יונקים, בגלל מבנה הקשרים החברתיים שלהם. לדבריה, נראה שהשמירה האינסטינקטיבית על קרבה להורים המגוננים והפחד מפני נטישה ופרדה, הם שכבה נוספת של מנגנון ההישרדות המשתמש בתחושות כאב פיזיות בכדי לנטר את מצבו.