באפריל 2007 פורסם דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, ביום רביעי השבוע פורסם הדו"ח המלא של הוועדה. תשעת החודשים בתווך עשו משהו לא רק לזירה הציבורית והפוליטית בישראל, אלא גם לתכנים השיפוטיים במסקנות וינוגרד, ולדרכי הצגתן במתכונת הסופית.
בדו"ח הביניים קבעו חברי הועדה: "אנו מטילים את עיקר האחריות לכשלים על ראש הממשלה, על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל הקודם. לשלושתם היתה תרומה אישית מכרעת להחלטות אלו ולאופן קבלתן". ניסוחים אישיים וחד משמעיים כאלה אינם נוכחים בדו"ח השלם. גם אם יש בו הצבעה על מחדלים חמורים של דרגים כאלו ואחרים ומערכות שזהות העומדים בראשן ברורה, מותר להניח שההבדלים בניסוח יאפשרו לראש הממשלה לשרוד בכהונתו, ולשר הביטחון ברק לוותר סופית על הבטחתו לפרוש מן הממשלה.
בדו"ח הביניים, אחריותם של שלושת הבכירים בשעת המלחמה רק הודגשה והתחדדה בהמשך. הוועדה מוסיפה כי "אחריות עיקרית לכשלים חמורים אלה מוטלת על ראש הממשלה, על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל היוצא... אנו מייחדים שלושה אלה, משום שסביר להניח כי לו כל אחד מהם היה פועל בצורה טובה יותר ההחלטות ודרך קבלתן בתקופה הנבחנת, כמו גם תוצאות המערכה, היו משתפרות בהרבה".
בנאום שנשא וינוגרד בבנייני האומה ביום רביעי היתה נסיגה מהקו הזה. הוועדה החליטה שלא לכלול מסקנות והמלצות אישיות, "עקב מטרות שונות שהוועדה הציבה לנגד עיניה".
היו פאשלות, אבל מי פישל?
בתשעת החודשים האחרונים הוגשו עתירות לבג"ץ על ידי הסנגוריה הצבאית ואחרים, אשר תבעו לאפשר להם שימוע במידה ווועדת וינוגרד תחליט להגיש המלצות אישיות. הליך של שימוע היה הופך את הדו"ח לכמעט בלתי רלוונטי, בעיקר בשל הזמן הממושך שדורש ההליך. בתגובה הבטיחה הוועדה שלא ינתנו מסקנות אישיות, על מנת להגיש את הדו"ח במועד סביר. בג"ץ, אגב, הגדיר את ההחלטה לוותר מראש על מסקנות אישיות כ"תמוהה".
הדו"ח הסופי לא רק ממתן את ההתייחסויות האישיות שכבר נמסרו בדו"ח הביניים, אלא מוצא מקום להוסיף סייגים: "אנו חייבים להדגיש כי כאשר הטלנו אחריות על מערכת או על יחידה זו או אחרת, או על דרג זה או אחר, לא היה בכוונתנו להצביע בכך רק או בעיקר על אלה שעמדו בראשם בזמן המלחמה. במקרים רבים, נבעה אחריות כזו מגורמים שונים, שלעומדים בראש לא היתה שליטה עליהם".
הוועדה חרצה בדו"ח הביניים כי ראש הממשלה גיבש את עמדתו במלחמה בלי היוועצות עם מומחי ביטחון ובלי לבחון ספקות מקצועיים ומדיניים. הוא גם הוצג כאחראי לכך שמטרות המערכה לא נקבעו בבהירות וכי לא נבחן בצורה מסודרת היחס בין יעדי המלחמה והדרכים להשגתם.
עוד נאמר כי אולמרט לא עדכן את תוכניתו לאחר שהתברר כי הנחיותיו לא מעשיות ולא מתממשות. "כל אלה מצטרפים לכשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות". לפני תשעה חודשים מנתה הוועדה בנפרד גם את אחריות הקודקודים האחרים. כעת כשלי התפקוד וההנהגה הפכו לכלליים ביותר, בהרבה מקרים נטולי פנים ושמות.
אז היו הישגים או לא?
גם בדו"ח שהוגש שלשום לראש הממשלה מוצגת ביקורת רבה ונמנים כשלים של הצמרת המדינית, אלא שבכל פעם שמוזכרת אחריות הדרג המדיני נעשה קישור מיידי לתפקוד דרג הצבאי. הניסוחים הינם דוגמת "מצאנו כשלים וליקויים חמורים, הן בדרג המדיני והן בדרג הצבאי, בהעדר חשיבה ותכנון אסטרטגיים".
לצד ה"כשלים", הדו"ח השלם מדבר גם על "שיקול דעת הגיוני" של ההנהגה. "חשוב להדגיש כי למלחמה היו גם הישגים מדיניים של ממש" נכתב שם, כשרק מספר סעיפים קודם לכן הוועדה מציינת ש"בסופו של יום, ישראל לא זכתה בהישג מדיני על סמך הישג צבאי, אלא נשענה על הישג מדיני שהיו בו אומנם גם מאפיינים חיוביים לישראל". אחרי שהדרג המדיני נשפט בחומרה בדו"ח הביניים, אותה ועדה בדיוק עשתה הכל כדי לזכות אותו בדו"ח הסופי.