בדצמבר 1993 פרסם העיתונאי מרדכי גילת מ"ידיעות אחרונות" תחקיר בו חשף כי מפכ"ל המשטרה דאז, רב-ניצב רפי פלד, נהג להתארח במלונות של רשת "מוריה פלאזה" מבלי לשלם את המחיר המלא עבור השירותים שקיבל. בסופו של דבר נאלץ פלד להתפטר מתפקידו בעקבות הפרשה שזכתה לכינוי-"פרשת הג'קוזי".
בתחקיר התפרסמה תמונה שהסעירה את המדינה. פלד צולם כשהוא משכשך בג'קוזי של בית מלון בטבריה בחברת צמרת המשטרה.
עם תום בדיקת הפרשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה התברר כי סך כל ההטבות שקיבל פלד הגיע לכ-6,000 שקלים. במקרה אחד לדוגמא, שילם פלד סכום של 1,200 שקלים במקום 2,700. מנהל מלון "מוריה פלאזה" בים המלח אף הודה כי פלד שילם "מחיר סמלי", ולא הבין מה פסול בנורמה זו.
בג"ץ קובע נורמה
היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן-יאיר, החליט כי אין בפעולותיו של פלד משום עבירה פלילית, והחליט שלא לפתוח נגדו בהליך משמעתי. מספר עתירות הוגשו לבג"ץ בדרישה לשנות את החלטת היועץ. הרכב של שלושה שופטי בג"ץ, בראשות השופט אהרון ברק, אז המשנה לנשיא בית המשפט העליון, ניקה את פלד מההיבט הפלילי אך קבע כי יש לשוב ולדון בהיבט המשמעתי. יומיים לאחר מכן החליט פלד לפרוש.
בפסיקה בת 87 עמודים קבע השופט ברק נורמה מחייבת המפרטת מה מותר ומה אסור לאישי ציבור בתחום זה. בקשר לאירוח לו זכה פלד בבתי המלון, קבע ברק כי למרות שאין מחיר קבוע לחדרים, אם זכה המפכ"ל להנחה שאחרים לא היו זוכים בה מדובר בטובת הנאה הדורשת בירור משמעתי. כן קבע ברק כי אדם במשרה ציבורית צריך להיות מודע להנחה או טובת הנאה שקיבל, גם אם זו ניתנה לו שלא מיוזמתו.