המאבק על בית הכנסת

דני גייסט סיים את לימודי הדוקטורט שלו בארה"ב בשנת 1992. הוא קיבל הצעות עבודה מחברות היי-טק אמריקאיות, אבל בסופו של דבר, "מתוך ציונות לשמה", הוא ואשתו החליטו לחזור לישראל.

כשחזרו לארץ, התיישבו בשכונת רוממה הישנה בחיפה – שכונה קטנה, פחות מ-4,000 תושבים, מוקפת חורשות ויערות. " חמש דקות ממרכז חיפה, ולמרות זאת, יש לנו ואדי מתחת לבית וחזירי בר בחצר", מספר גייסט בהתלהבות. הוא מוסיף כי יש בשכונה הרגשה חזקה של קהילתיות. "כולם מכירים את כולם. חוגגים יחדיו בשמחות, אבלים יחדיו בימי זיכרון. שכנות טובה מהסוג שקשה למצוא בימינו".

כמו תושבים רבים, משפחת גייסט התיישבה ברוממה הישנה בגלל השקט והקהילתיות שמאפיינים את השכונה. אלא שבשבועות האחרונים, השלווה התחלפה באווירה של עוינות. הסיבה: קבוצת חסידי ברסלב החלו לפעול בבית הכנסת השכונתי, ותושבים חילונים רבים חוששים כי השכונה נמצאת תחת "השתלטות חרדית".

לדברי תושבת השכונה עפרה רם, "קבוצת חוזרים בתשובה מן הזרם הברסלבי, לא תושבי השכונה, השתלטו על בית-הכנסת, והפכו אותו למרכז החזרה בתשובה".

בית הכנסת הוקם לפני 30 שנה, במימון תושבי השכונה. פרופ' עמוס נוטע, תושב ותיק, מספר: "רוב התושבים כאן חילונים, אבל רצינו שיהיה בית-כנסת, בשביל לשרת את הקהילה בחגים, בר-מצוות ומועדים אחרים".

פרופ' נוטע תרם מכספו לצורך הקמת בית-הכנסת, ושני בניו עלו לתורה במקום. במשך שנים, הוא אומר, המקום היה מקור לגאווה, "דוגמה ומופת לשותפות בין חילונים ודתיים בשכונה".

הברסלבים הגיעו לרוממה לפני כ-3 חודשים. הם יצרו קשר עם גבאי בית הכנסת, וקיבלו ממנו את המפתחות למקום. לאחר מכן הציבו בסמוך מאגר מים, והחלו לאגור מי גשמים לצורך הקמת מקווה.

"הברסלבים למעשה הקימו כאן כולל, בלב שכונה חילונית", אומר אמנון רם, בעלה של עפרה. משפחת רם מתגוררת מול בית-הכנסת. לדברי אמנון, "הרחוב שלנו הפסיק להיות שקט. מדי בוקר מגיעות לכאן עשרות מכוניות של ברסלבים מרחבי חיפה. לפעמים מגיע אוטובוס שלם של 'מאמינים'".

בכל יום שני, מגיעה לבית-הכנסת רבנית מירושלים, שמעבירה סדנת חזרה בתשובה לעשרות נשים מכל אזור חיפה. "אני תרמתי למען בית-כנסת, לא בשביל מרכז החזרה בתשובה", אומר בכעס פרופ' נוטע.

צמוד לבית-הכנסת נמצא גן הילדים השכונתי. בעבר הפרידה צמחייה עבה בין שני המוסדות. לטענת התושבים, הברסלבים גזמו את כל השיחים, במטרה לחשוף את הילדים לבית-הכנסת. "זה מתכון בטוח להוצאת זוגות צעירים מהשכונה", אומר דני גייסט. "אמהות צעירות כבר הביעו דאגה מכך שהילדים חשופים לכולל הברסלבי. מי מוכן לקחת כזה סיכון?".

כמה מהברסלבים כבר שכרו דירות ברוממה הישנה. "יש להם ארבע דירות, שמשמשות כקומונות. בשבוע ממוצע יוצאים ונכנסים לכל דירה כזו לפחות עשרים אנשים. הם מרעישים בלילות, מסתובבים בחוסר מעש בימים. לא בדיוק דוגמא לשכנות טובה", אומר יו"ר ועד השכונה ישראל בר דוד.

התושבים טוענים שגבאי בית-הכנסת מסר לברסלבים את המפתחות מבלי להתייעץ עם איש. "ביקשנו פעמים רבות להיפגש איתו ולדון במצב", אומרת עפרה רם, "הוא מסרב לכך. הוא אמר לנו, 'בית הכנסת זה אני, ואני החלטתי להכניס אותם'. ההתנהגות הזו מרגיזה תושבים רבים, חילונים ודתיים כאחד".

הברסלבים מציירים תמונה אחרת לחלוטין. "בית הכנסת עמד נטוש ומוזנח", אומר א', בן 27, חוזר בתשובה מחיפה שסרב למסור את שמו המלא. "לפני שלושה חודשים, אחרי שבמשך שבועות לא היו מספיק אנשים למניין, גבאי בית-הכנסת פנה אלינו, וביקש מאיתנו לבוא להתפלל כאן. להציל בית-כנסת בארץ ישראל".

ביום שלישי שעבר הגיעו מספר תושבים חילונים לבית-הכנסת. אמנון רם, שהיה ביניהם, ראה בתוך המבנה שני ילדים חרדים, בני חמש, שעמדו לבדם בפינה. "אחרי רבע שעה, כשראיתי שהילדים עדיין שם, ניגשתי אליהם ושאלתי אותם אם הכל בסדר". לדבריו, דאג לשלומם של הילדים, שנראו לו עייפים ובודדים.

שניות לאחר-מכן, רם ספג אגרופים לפניו ונפל על שולחן סמוך. לדבריו, ברסלבי צעיר בשם דוד שושן רץ לעברו והחל לצעוק עליו ולהכות אותו, בתוך שטח בית-הכנסת. רם מציג מסמכים רפואיים בהם נכתב בבירור כי הוא סובל מנזק בעינו השמאלית ומפציעה ברגלו, זאת בעקבות הנפילה. באותו ערב הוגשה תלונה נגד התוקף במשטרת חיפה. מן המשטרה נמסר, כי האיש שוחרר בערבות עצמית.

הברסלבים דוחים את הטענות. אחד מהם סיפר, בעילום שם, כי רם הטריד וקילל את הילדים. "הוא צעק עליהם – לכו לעזאזל, ילדים מחורבנים". רם, שהיה במשך שנים מורה לערבית ותיאטרון בבית-ספר, אומר כי בסך-הכל רצה לעזור.

את טענות התושבים הם מכנים "רדיפה אנטישמית". פ', צעיר חרדי שעבר להתגורר בשכונה לא מזמן, הצהיר: "ככה זה התחיל גם בגרמניה, כשניסו לסלק יהודים ולהרוס בתי-כנסת".

יו"ר ועד השכונה ישראל בר דוד מבהיר: "אנחנו לא נגד בית-הכנסת, ולא נגד התושבים הדתיים המקוריים. אנחנו בסך-הכל מבקשים להחזיר לבית-הכנסת את הצביון שלו, כמוקד לדו-קיום בין חילונים ודתיים".