גניבת מאגר של משרד הפנים: פרשה חמורה, אבל למי אכפת ממנה?

בשנת 2007, מכר עובד קבלן של משרד העבודה והרווחה את מאגר המידע של רשות האוכלוסין. החשיפה הזו, שמתגלה כארבע שנים לאחר דבר ביצוע העבירה, היא המקרה המתועד הראשון בו המאגר המדובר נגנב. למה "המתועד הראשון"? כי רבים ממשתמשי האינטרנט במדינה יודעים כבר יותר מעשור על מאגרים של משרד הפנים (כעת של רשות האוכלוסין) שמגיעים להם לרשת. מילים כמו "רשומון", "אגרון" ו"מרשם" תופסים מקום נכבד בשאילתות חיפוש ישראליות ברשתות שיתוף קבצים עוד משנת 2000 לפחות.

הייחודיות בגניבה שנחשפת כעת היה כי לא מדובר היה בדליפה של פנקס הבוחרים, בו נכללים רק אלה מאזרחי המדינה שרשאים להצביע, כי אם במאגר מידע של משרד העבודה, בו היו כ-9 מיליון רשומות - של כל אזרחי המדינה משנת 1948 ועד 2006, השנה בה נערך, כולל אלה שכבר לא היו אז בין החיים. בין הפרטים במאגר, שאינו כולל תמונות, אפשר למצוא מספרי תעודות זהות, פרטי זהות של ההורים, כתובת מגורים ומספר טלפון, תאריך לידה ועליה, כמו גם מצב אישי.

כאמור, היה ידוע שהמאגר דלף, אך כעת מתגלה גם הדרך – גניבה בידי עובד המשרד, במטרה למכור את האגרון. והגילוי הזה הוא שמעמיד באור אחר לגמרי פרוייקט עליו עובדים משרדי הממשלה כבר מספר שנים, פרוייקט המאגר הביומטרי. בחודש הבא ייכנס לתוקף הפיילוט של המאגר, שיקושר לחלוקת תעודות זהות "חכמות" חדשות, בעלות שבב אלקטרוני השומר עליו פרטי זיהוי.

במהלך הדיונים על המאגר הביומטרי, שכניסה אליו עשויה להפוך לחלק הכרחי לקבלת דרכון ותעודת זהות חדשים בעוד מספר שנים, ההתנגדות הרמה והקולנית ביותר הייתה מתוך חשש לדליפת המאגר. והפעם לא דובר רק בשמות ופרטים טקסטואליים, כי אם גם בתמונות וצילומים של תביעות אצבע. אז נכון, הוחלט לפצל את המאגר לשני חלקים נפרדים, אך היום רואים באופן אמפירי – ולא רק שומעים כחלק מנבואות זעם – את השבריריות של אחד הבסיסים עליהם מושתת המאגר, אמון בעובדים המורשים לגשת אליו ולשמור עליו.

לאחר מתן התשובה לשאלות "מה נגנב" ו"מה עשוי להיגנב", חייבים לשאול גם את השאלה היותר תיאורטית: "אז מה?". וכאן התשובה כבר הרבה פחות חד-משמעית. בתקופה שאורכה, כאמור, יותר מעשור, לא ראינו שימוש נרחב במאגרים שהודלפו לביצוע פשעים בולטים. המאגרים בוודאי שימשו חוקרים פרטיים ואזרחים סקרנים לגילוי מידע בסיסי על אחרים, אך ספק אם היוו מקור מודיעיני רב ערך לפעולות יותר גרנדיוזיות.

מספר תעודת הזהות שלכם, בסופו של יום, מעניין מעט מאוד אנשים, כמו גם שם ההורים שלכם וכתובת המגורים שלכם. התמונה שלכם מופיעה, כנראה, בפייסבוק. וטביעות האצבעות? ובכן, בניגוד למה שאתם עשויים לחשוב, להפוך תמונה של טביעות אצבעות להעתק שאפשר לשתול בזירת פשע או להשתמש בו כדי לעבור סריקה ביומטרית זה לא דבר פשוט. וכאמור, עם כל הכבוד, רובכם לא מעניינים מספיק כדי שמישהו ינקוט בצעדים קיצוניים כאלה. אלה מכם שכן, צריכים לדאוג מדברים הרבה יותר בסיסיים ממאגר ביומטרי שדולף.