(צילום: גדעון צנטנר, עריכה: יאיר דניאל)
אחת הפרשיות המשפטיות הסבוכות ביותר בישראל הגיעה הבוקר (שני) לסיומה. זאת לאחר שהרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון, שקיים דיון נוסף בהרשעתו של עו"ד ישראל פרי בגניבת מאות מיליוני מרקים גרמניים, קבע כי מעשיו של פרי מהווים גניבה, וכי אין גם מקום להפחית בעונש של 10 שנות מאסר שנגזרו על פרי. לפני כחצי שנה נדחתה בקשתו של פרי לערוך לו משפט חוזר גם על שאר העבירות בהן הורשע.
בשנות ה-80' הקים פרי את "הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי", שנועד לסייע לאזרחים ישראלים לרכוש באופן רטרואקטיבי זכויות פנסיה סוציאלית בגרמניה. פרי הצליח לרשום כ-20 אלף לקוחות, לאחר שהבטיח כי ישיג עבורם את זכויות הפנסיה מגרמניה, וזאת בתמורה לשכר טרחה גבוה מאוד. כמו כן, הוא הסתיר את העובדה שהלוואות שהוצעו להם כדי שיוכלו לשלם תשלום ראשוני לקבלת הפניה, אשר בפועל הותירו בידיהם רק חלק קטן מהפנסיה, נקבעו על ידו וניתנו באמצעות חברות שבשליטתו.
פרי בן ה-68 הורשע לפני כ-3.5 שנים בגניבה של כ-320 מיליון מרקים גרמניים, וכן במרמה, הדחת עד ושיבוש הליכי משפט. הוא נידון ל-12 שנות מאסר, שהומרו לאחר ערעורו לעליון לעשר שנות מאסר. לאחר שהפסיד בערעור המשיך פרי במאבקו המשפטי, ולפני כשנה וחצי נקבע שיש לערוך דיון חוזר בהרשעתו בעבירת הגניבה. שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין קבע כי קיימת אי בהירות בפסיקה בנוגע להבחנה בין עבירת הגניבה לבין עבירה של קבלת דבר במרמה. "אין חולק כי בדרך התנהלותם של העותרים ובמעשיהם נפלו פגמים חמורים", כתב. אולם, הוא הוסיף ש"שאלת ההבחנה בין עבירת הגניבה לבין עבירת קבלת הדבר במרמה טרם זכתה לליבון והכרעה ממצים. המקרה שלפנינו מציף מספר קשיים פרשניים שלא מצאתי להם מענה".
בדיון החוזר טען פרי, באמצעות עו"ד ישראל וולנרמן, כי הכספים שנטען כי גנב היו למעשה כספים שנועדו לרכישת פרמיות ביטוח ולהגן למעשה על האינטרסים של פרי במקרה והלקוחות ילכו לעולמם. כך, שלטענתו מדובר בכספים שלו, ולא ייתכן שהוא יגנוב מעצמו. עוד טען, כי במבחן התוצאה הלקוחות הרוויחו מההתקשרות עמו, כך ששוב לא מדובר בגניבה. פרי גם טען כי הפרמיות שגבה היו בשיעורים סבירים.
השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה דחתה את הטענות, וקבעה שמעשי הרמיה שביצע פרי, שכללו נטילת כספי ביטוח לעצמו, מהווים גניבה בידי מורשה. "העותרים, בהתנהלותם התרמיתית המתוחכמת, נטלו מרכוש לקוחותיהם לכיסם, והאדירו בכך את רווחיהם", נכתס בפסק הדין. "ניתן לקבוע כי העותרים השתלטו על רכוש לקוחותיהם, באמצעות התנהגות תרמיתית, תוך ניצול יחסי אמון שנרקמו בין הצדדים; הם סטו מההסדר המוסכם בינם לבין לקוחותיהם, ושלשלו את כספי הלקוחות לכיסם מתוך כוונה לשלול אותם לצמיתות. בדרך עקלקלה ונפתלת הם נטלו מרכוש הלקוחות, ובכך גרמו להפחתה בסכום הרנטה שהגיעה לידי הזכאים".