(צילום: דניאל בוק, קריינות: אביב אברמוביץ', עריכה: טל רזניק)
עשרות אלפי בני אדם הגיעו אתמול (ראשון) לכיכר מנארה שבלב רמאללה כדי לציין את יום הנכבה. מאות דגלי פלסטין נתלו ברחובות, שלטים הקוראים לממש את זכות השיבה הונפו על ידי המשתתפים ואפילו הילדים החליטו לעטר את פניהם וידיהם בצבעי דגל פלסטין ובציורים המסמלים את הנכבה.
תושבי רמאללה אמנם חזרו ואמרו כי מדובר ביום זיכרון עצוב וכואב עבורם, אך האווירה ברחובות הייתה חגיגית למדי, שונה לגמרי ממה שבישראל תופסים כיום זיכרון. לא מעט פלסטינים אפילו המשיכו ללכת למשמע הצפירה בת 63 השניות שהושמעה בשעה 12 בצהריים.
"זכות השיבה בלתי ניתנת לערעור. אנחנו נחזור לחיפה, ללוד ולירושלים", הבטיחו רבים מן המשתתפים ששוחחו עימנו, אך הם התקשו להסביר כיצד הדבר מסתדר עם העובדה שישראלים מתגוררים באותן ערים, רק הבטיחו שתוך כמה שנים הם "ישובו לבתים". אחת הנשים אף סיפרה כי בילדותה שמעה סיפורים על בית משפחתה בעין כרם והיא מייחלת "לשוב הביתה" בתוך כמה שנים.
על רקע חתימת הסכם הפיוס בין פתח לחמאס, לא הבחנו בדגלים של הארגונים הללו ברחובות. התושבים העדיפו לנופף בדגלי פלסטין ולחבוש כובעים המדגישים כי "זכות השיבה היא זכות מקודשת". הנואמים היו אנשים די זוטרים בארגונים הפלסטינים - אף גורם פלסטיני בכיר לא הגיע לשאת דברים.
מי שדווקא כן בחרה להגיע להסתובב באזור הכיכר הייתה פעילת השמאל הקיצוני טלי פחימה. פחימה, שהתאסלמה לפני כשנה במסגד באום אל-פחם, הסתובבה ושוחחה עם מכריה ברמאללה כשכאפייה לראשה. איתנו, אגב, היא סירבה לדבר. "אתה יודע שאני לא מדברת איתכם", אמרה והלכה.