צעירים גרמנים בישראל, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה: מערכת החינוך בגרמניה לימדה אותם את ההיסטוריה הצורמת של מלחמת העולם השנייה בצורה יסודית לאורך השנים. כעת, בעודם מתנדבים או עובדים בישראל, הידע שנצבר הופך טעון יותר, נוכח הקרבה והאהבה לישראלים.
טובה בוזקורט, בת 23, סטודנטית גרמניה ממוצא טורקי ומוסלמית סונית אדוקה מתגוררת בחודשים האחרונים בתל אביב. בחודש יולי הקרוב היא תסיים את ההתמחות שלה במשרדי קרן היינריך בל, מטעם אוניברסיטת דרמשטדט, ונדמה כי השילוב הסמלי של מוצא גרמני ואמונה מוסלמית היה אמור לגרום לה לאי אילו אי נעימויות חברתיות, אך לא כך היא חשה.
בוזקורט ביקרה לראשונה בישראל לפני שנתיים, ימים ספורים לאחר אירוע המשט הטורקי לחופי עזה. מוצאה הטורקי שיחק אז תפקיד מרכזי בעניין החברתי שנוצר סביבה. "נדהמתי מהיחס הפתוח של האנשים בישראל כלפי, שהיו כל כך חמים ומזמינים. כולם רצו להכיר אותי ולשמוע מה יש לי לספר ומהם דעותיי. נדמה לי שכמו בגרמניה גם בישראל בערים הגדולות יש הרבה יותר פתיחות מאשר בפריפריה". היא מציינת שגם בקרלפרוהה, העיירה הקטנה בדרום גרמניה שבה היא גרה, היא והוריה מתנגדים לכל גילוי קטן של אנטישמיות.
מערכת החינוך בגרמניה, לטענתה, מתמודדת עם נושא השואה בצורה עמוקה ורצינית. "אני הרגשתי מומחית קטנה לשואה כבר בסוף כיתה ו'. ידעתי לספר על כל מחנה ריכוז וכל גטו", היא מספרת. "הבנתי שהלקח המרכזי שהמורים ניסו להעביר לנו הוא שטרגדיה כזו לא יכולה לחזור על עצמה. הכוח לעצור אותה נמצא בידי האנשים. הצעדים שהובילו את היטלר לעלות לשלטון נתמכו על ידי אנשים רגילים, לא על ידי מפלצות. סוגיית הנאציזם נלמדה בבית הספר שלי מכל פרספקטיבה אפשרית, פוליטית, פסיכולוגית ואחרות".
"לומדים על השואה מכל זווית אפשרית"
על מנת להמחיש עד כמה עמוק הידע שצברה בנושא השואה, ומהו הפער בינה לבין מדינות אחרות, מספרת טובה כי "לפני שנתיים, במהלך ביקור בברצלונה אצל חברה פגשתי סטודנטית פולניה ששאלה אותי, למרבה בושתה, מהן הסיבות שבגינן היטלר שנא כל כך את היהודים .... ?". את יום השואה הקרוב בישראל תעביר טובה יחד עם חבריה הישראלים, "ללא כל הרגשה של חוסר נעימות".
לאורך השנים פעלו אינספור גופים וולונטריים גרמנים שמטרה להביא צעירים לישראל, למטרות התנדבות, לימודים ואפילו השתקעות. יונה האנס, נוצרי בן 20 משטוטגארט, ביקר לראשונה בישראל לפני שלוש שנים במסגרת חילופי תלמידים בין בית הספר שבו למד לבין תלמידים מקיבוץ מעגן מיכאל. הוא חזר לישראל לפני כמה חודשים ומאז מתנדב בארכיון מוזיאון יד ושם בירושלים. עבודתו כוללת תיעוד עדויות כתובות ותמונות של הגסטאפו. מתוך הכתובים מנסה האנס לאתר שמות של יהודים במטרה לעדכנם בארכיון השמות של יד ושם.
יום השואה יוצר מתח מסוים אצל האנס שמעיד על "תחושות לא ברורות". "כגרמני בגרמניה, תמיד אתה מרוכז במחשבה של מה היתה מידת המעורבות של סבך או סבתך במה שקרה במלחמת העולם השניה. בישראל, אני מביט כל הזמן בפנים של הצאצאים של זוועות הנאצים". סבו של האנס היה לוחם בשורות הצבא הגרמני. סבתו עסקה בחקלאות כל אותם שנים ולדבריה, כפי שמספר האנס, "לא כל כך הבינה מה קורה סביבה".
כמו יונה, גם קרולינה לורנז, נוצריה בת 20 מברלין, מתנדבת בחודשים האחרונים בעזרה לניצולי שואה וקשישים אחרים בירושלים. "הניצולים אינם אחידים בתגובות כלפי כגרמניה", היא מספרת. "חלקם פתוחים וחלקם סגורים יותר ולעיתים כועסים. אני לא יודעת אם לקשר את זה בהכרח למוצאי הגרמני או יותר לעובדה שהם אנשים מאוד זקנים". קרולינה מספרת כי לפני שבועות אחדים, במהלך נסיעה באוטובוס בעיר, האדם שישב לצידה קם בהפגנתיות ובוז ממושבו, לאחר ששם לב כי היא דוברת גרמנית. לדברי לורנז,מערכת החינוך הגרמנית מחייבת את התלמידים ללמוד בצורה יסודית על השואה מכל זווית אפשרית.