היו גם זמנים אחרים: על יהדות מצרים של פעם

"סליחה, איפה נמצאים המשרדים של 'האחים המוסלמים' בקהיר?"; "ממש ליד משרדי 'התנועה הציונית'". נשמע הזוי? זו לא בדיחה. בשנות ה-40 של המאה שעברה, הדיאלוג הזה נערך ודאי לא מעט פעמים בבירת מצרים. קשה להאמין שעד קום המדינה פעלה התנועה הציונית במצרים בצורה חופשית וגלויה - אבל זו האמת. משרדיה, שניצבו בסמוך למשרדי "האחים המוסלמים", לא הפריעו לאזרחי מצרים.

כמה אלפי שנים לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים בשל מצבם הגרוע תחת שלטונו של פרעה, כדאי לזכור גם תקופות טובות יותר בהיסטוריה המודרנית של מצרים, שבהן יהודים התגוררו במדינה, הקימו שם משפחות גדולות, חיו בשכנות טובה עם הערבים, ניהלו עסקים מצליחים והשתלבו היטב בחברה המצרית.

כיום חיים במצרים 20 יהודים, וליתר דיוק - יהודיות. רובן זקנות, חלקן מתגוררות באלכסנדריה וחלקן בקהיר. רוב הרכוש היהודי כבר הולאם על ידי המדינה, בתי הכנסת נטושים, קשה עד בלתי-אפשרי להשיג מניין בבתי הכנסת, ובכוחן הדל מנסות אותן יהודיות להציל את המקומות הקדושים במדינה.

בשיאה, בשנות ה-40 של המאה הקודמת מנתה הקהילה היהודית במצרים כ-80 אלף בני אדם לפחות. רוב היהודים התרכזו בקהיר ובאלכסנדריה, שהיו ערים גדולות וקוסמופוליטיות, אך גם בפורט-סעיד ובאיסמעיליה. מעט מאד חיו חיים כפריים בערי השדה. בודדים היו היהודים ששורשיהם היו נטועים במצרים יותר ממאה שנה. רובם הגיעו למצרים מארצות כגון איטליה, וטורקיה. חלקם גם היו אשכנזים שגורשו מארץ ישראל משום שסירבו להתגייס לצבא הטורקי.

למרות שהייתה קטנה, החזיקה הקהילה היהודית במצרים בשיעור גבוה יחסית מהמשרות הנכבדות בתחומי המסחר, התעשייה והמקצועות החופשיים. "ב-1918 פתחו את משרדי התנועה הציונית במצרים כשהאורח הראשי היה המלך פואד, אביו של פארוק", סיפרה לוואלה! חדשות הסופרת ד"ר עדה אהרוני, נשיאת "הקונגרס העולמי של היהודים יוצאי מצרים". "בנאומו בפני המשתתפים אמר המלך: 'יהודי מצרים, נגן עליכם עד שתחזרו לארץ שלכם – ארץ ישראל'. כלומר, השלטון המצרי כל כך האמין בתנועה הציונית עד כדי כך שהם לא נתנו ליהודים אזרחות".

הקהילה היהודית בשנים אלה ניהלה חיים עצמאיים וטובים: במצרים היו בתי ספר יהודים, בתי חולים יהודים ואפילו תיכון יהודי. "עד שנת 1948 החיים של היהודים היו טובים, והיחסים בינם לבין הערבים היו טובים מאד", נזכרת ד"ר אהרוני, שגדלה במצרים. "היינו קהילה עשירה, מוצלחת, משכילה. יהודי מצרים הם ה'ייקים' של המזרח התיכון, חשוב היה להם שהכול יהיה מושלם. על כן, בבתי הספר למדנו חמש שפות".

גם הזיכרונות של אבי כהן, אחיו של המרגל הישראלי אלי כהן, מילדותו באלכסנדריה הם זיכרונות נעימים: "אני מסתמך בעיקר על סיפורים של אימא שלי, כי אני הייתי ילד קטן. היא תמיד סיפרה לנו שבניגוד למדינות ערביות אחרות, היהודים במצרים חיו חיים טובים. לעיתים הרחוב עשה להם צרות, אך היחס מצד השלטונות היה טוב".

בשנת 1948 הוקמה מדינת ישראל, פרצה מלחמת השחרור, והכול השתנה: האווירה נעשתה קשה, ההתנהגות כלפי היהודים הפכה גרועה, השלטונות במצרים התנכלו להם, רדפו אותם, עצרו אותם, חוקקו חוקים נגדם ולבסוף גם גירשו אותם מהמדינה ללא רכושם. "אחי, אלי כהן, פעל במצרים עד שנת 1957", סיפר כהן. "הוא זייף דרכונים והעניק אשרות ליהודי מצרים לעלות ארצה. כל המשפחה עלתה לישראל ב-1949 אך הוא נשאר שם".

"מה שמצחיק הוא שאח שלי, שעסק בזיוף דרכונים ואשרות עלייה ארצה, לא דאג לנו בהשגת אשרות", נזכר כהן בחיוך. "בתחילת 1949 נסעו אחיי אל ישראל כדי לבדוק מה המצב שם. הם המתינו בתור כמו כולם ויהודים אחרים אמרו להם 'מה אתם עומדים בתור?! תשיגו מאח שלכם את האשרות'. כלומר, כולם יודעים שהוא מזייף אשרות. כשביקשנו ממנו עזרה, הוא התכחש לטענות ואמר שאין לו מושג על מה כולם מדברים".

ככל שחלפו השנים, התמעטו היהודים. לאחר 1967 נותרו 100 יהודים במצרים בלבד וכיום, כאמור, ניתן למנות כ-20 בלבד. ד"ר אהרוני סבורה שגירושם של יהודי מצרים לאחר הקמת המדינה היא טרגדיה נוראה, קשה יותר מגירוש הפלסטינים ב-48', שפוספסה מבחינה הסברתית על ידי ממשלות ישראל: "מבחינתנו זו הייתה 'נכבה'. קרוב למיליון יהודים גורשו ממדינות ערב, רכושם נלקח מהם, והסיפור הזה לא סופר כפי שסופר סיפור הנכבה הפלסטיני. הרי באותו זמן גורשו 650 אלף פלסטינים מישראל, מספר נמוך בהרבה ממספרם של היהודים".

בקרוב מאד, אולי תוך שנים ספורות, תיעלם לגמרי הקהילה היהודית ממצרים. ד"ר אהרוני משקיעה זמן רב בניסיון להציל ספרים ומסמכים של אותה קהילה: "ביקשנו משלטונות מצרים שלפחות יעבירו עותקים של המסמכים למוזיאון בניו יורק, אולם הם סירבו בטענה שמדובר בנכסים מצרים", היא מספרת, "לאחר מכן הצענו להקים אגף מיוחד ליהודי מצרים בספריית אלכסנדריה. השלטונות אמרו שהם יחשבו על כך והם עדיין בוחנים את הבקשה. נראה, אולי חילופי המשטר במצרים יובילו לבשורה כלשהי".

לפניות לכתב: nir_yah@walla.com