(צילום: טל אנגלנדר, עריכה: אמיר קוטיגרו, קריינות: אביב אברמוביץ')
מספרים על דוד בן גוריון שהיה נוהג להתעורר מדי בוקר בשעת שחר מוקדמת, רוחץ פניו וניגש לשולחן הקטן במטבח הבית. שם כבר המתינה לו קערה ובה לב?ן מעורבב עם כפית סוכר שהתקינה אשתו פולה בביתם בשדרות שנקראו על שמם בתל אביב. אבי האומה שמר על אורח חיים צנוע, ענו, במה שנתפש כהיפוך גמור להלכות המנהיגים של ימינו.
הבית של בני הזוג נתרם על ידם למדינה, כפי שכתב זאת "הזקן" בצוואתו "אני מצווה למדינת ישראל את ביתי בתל אביב", בסמכותיות האופיינית לו כל כך. לא פחות מארבע ספריות שכנו במשכן הפועלים שנבנה בשנות ה-30' בעלות של 350 לירות ארץ ישראליות בלבד והפך ברבות השנים למוזיאון בן גוריון. זה לא הבית ברחוב כרמיה של אולמרט ולא הווילה של נתניהו בקיסריה. בספריות היו מסודרים כ-20,000 ספרים בשלל שפות, שעסקו בעיקר בהיסטוריה, בארץ ישראל, בציונות ובחקר התנ"ך.
אולם, מעט היה ידוע על הפריטים הקטנים הממלאים כל בית החל בפמוטים הכסופים, עבור בכלי האוכל השונים וכלה במתנות שניתנו לבן גוריון משועי עולם שביקרו בבית. הערב (שלישי) תיערך בגלריית "שורשים" בתל אביב מכירה פומבית של כ-40 פריטים מחדר השינה, המטבח, ומשאר חלקי הבית של בני הזוג.
בין היתר, ניתן יהיה לקנות כפיות גלידה קטנות עליהן מוטבעות ראשי התיבות של פולה בן גוריון, חרב שניתנה ל"זקן" במתנה - ככל הנראה על ידי מלך יוון בשנות ה-50', זוג סיכות זהב שעוצבו בדמות בני הזוג, אוסף כלי הגשה מכסף שמהם סעדו האורחים בבית ואפילו קופסאות מיניאטוריות מהמאה ה-19 בהן החזיקה פולה את החפצים היקרים לה.
את המוצגים השונים קיבלה הגלריה מנכדתו של בן גוריון, שירשה אותם, וההכנסות יועברו אליה. עם זאת, לא כל שארי הבשר של "הזקן" שבעי רצון מהמהלך. ד"ר יריב בן אליעזר, נכדו של בן גוריון ואחיה של היורשת טוען כי מדובר ב"הזניה של זכרו של סבא". לדבריו, "היו חפצים אישיים של סבא, שסבתא הורישה לאמי שהורישה לבתה אחותי, שמסיבותיה החליטה להעמיד אותם למכירה פומבית. אפשר לרשת חפצים אבל אי אפשר לרשת שכל ורגישות". הוא הוסיף כי מבחינתו לפריטים אין ערך כספי אלא ערך סנטימנטלי בלבד.
"ללא הייחוס של החפצים לא הייתי מציע אותם למכירה כלל, אלו פריטים צנועים", הסביר שמעון לאומי, הבעלים ומנהל הגלריה העוסקת בין היתר במכירות פומביות ב-24 השנים האחרונות. ואכן, בסקירה של אוסף הפריטים ניתן לחוש כי מדובר באלטעזאכן שהותירו סבים שהיו יכולים להיות של כל אחד, ולא של ראש הממשלה הראשון ומכריז העצמאות של מדינת ישראל.
לאומי מסביר כי לפי אמדנו, שווי הפריטים הכולל אינו עולה על כ-20,000 דולרים, אולם להערכתו, הם יימכרו במחיר כפול מכך, "גם בגלל הערך ההיסטורי-מציצני וגם בגלל הערך המוסף הגבוה של האוסף למוכרי תכשיטים, בעיקר בחו"ל".
לאומי טוען כי אספני אמנות מנוסים "לא מתרגשים" מהאוסף המוצע למכירה. "יש לנו מאות לקוחות, אבל רק כ-10% מהמבקרים בתצוגה שרצה כבר מספר ימים, באו במיוחד בגלל החפצים של בן גוריון. הם או אספנים נלהבים או סוחרים שמבינים את הערך המוסף העקיף והישיר של החפצים".
לאומי סיפר עוד כי נעשתה אליו פנייה מלשכת ראש הממשלה שרצתה לשים ידיה על הפריטים לצורך שימור והנצחה. הוא סירב לבקשתם, שכן מדובר באוסף של חפצים אישיים, "הצעתי להם לבוא למכירה ולקנות מה שיחפצו בו", סיפר. לבסוף הוחלט ביחד עם בני המשפחה כי שניים מהפריטים יישמרו ויועברו בעתיד למוזיאון בן גוריון, "עבור ההיסטוריה".
