פיצוי כספי או מאסר: האם יש מחיר לכאב?

"תמיד שאלו אותי כמה כסף תרצי לקבל בשביל לשכוח את זה", מספרת ג', שנוצלה מינית בגיל 21 על ידי מטפל אלטרנטיבי, "אך אין סכום שישנה את הכאב בפנים". 50 אלף שקלים היה הסכום שבית המשפט פסק כפיצוי לטובתה של ג', אך במקביל, המטפל שהורשע בניצולה המיני, נשלח לעבודות שירות בלבד. "כשבן אדם נכנס למאסר, לכלא, למקום שהוא סובל בו, אתה רואה שהוא נענש על משהו שהוא עשה לך", מסבירה ג', "הנחמה הקטנה הזאת יותר חשובה משיגידו לי שהפגיעה בי עלתה 20 או 200 אלף שקל".

בשבוע שעבר, בדעת המיעוט שניתנה בגזר הדין של נשיא המדינה לשעבר משה קצב, הושמעה עמדה קצת שונה מעמדתה של ג'. "המתלוננות לא תיוושענה מכך שהנאשם יישב בכלא מספר שנים נוספות", כתבה השופטת יהודית שבח, "ומנגד - תפקנה תועלת מרובה יותר באם תקופת המאסר תהא אמנם קצרה יותר, אך יתווסף לה פיצוי משמעותי, אשר יסייע להן בהליך השיקום לו הן כה זקוקות". שבח הציגה דעה דומה כבר בעבר, בגזר דינו של גבר כבן 80, שהורשע שאנס את נכדתו במשך 13 שנה. "המתלוננת בענייננו", כתבה אז, "שכבר זכתה להכרה באמיתות תלונותיה במסגרת הכרעת הדין, לא תיוושע באם תושת על הנאשם תקופת מאסר בת 20 שנה, שעה שגילו לא יאפשר לו לרצות את מלוא התקופה, אך מנגד, תפיק תועלת מרובה יותר באם תקופת המאסר תהא קצרה יותר, אך ריאלית, אולם יתווסף לה רכיב פיצוי מקסימלי, לו היא זקוקה באופן נואש", כתבה אז. השקפתה של השופטת שבח מעלה את השאלה, האם יש מקום להפחית בעונשו של עבריין "תמורת" פיצויים מוגדלים לנפגעים?

המתלוננות אכן צריכות להיות מפוצות בסכומים גבוהים, אומרת ג' בהתייחס לעמדתה של השופטת שבח, אך לא על חשבון תקופת המאסר. "הדברים של השופטת ממש לא נכונים", היא מסבירה. "אתה 'קונה' אותי ב-200 אלף שקל על חילול הגוף שלי? ברגע שנאשם מקבל עונש קל יותר, וגם יורד לו שליש, זה אומר שכל יום שהוא לא בכלא הוא יכול למנף את עצמו". בניגוד לעמדתה של שבח, ג' חושבת שכל יום נוסף של מאסר מאפשר שיקום טוב יותר של הנפגעות, ואילו הפיצויים, בעיקרם, פשוט מאפשרים לנפגעות להימנע מתביעה אזרחית לקבלתם, הליך ארוך שדורש כוחות רבים. "תקיפה מינית משסעת אותך", היא מסבירה, "וכשזה קורה אתה לא רוצה שיגידו לך שאתה שווה 50 אלף שקל. ככל שהוא יהיה יותר שנים בכלא יהיה לי יותר זמן לשקם את עצמי".

"זה לא ראוי", קובעת נחרצות השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, ומסכימה כי הפיצוי אינו תחליף למאסר, אלא נועד להעניק סכום מינימלי לקורבנות לפני או במקום פנייה לאפיק האזרחי. "הפיצויים לא שייכים לעונש. זה שיקול גרוע מבחינה חברתית, כי הוא יאפשר לאנשים אמידים לקנות את החופש שלהם ולא צריך לעודד את זה. המשמעות היא שיהיה צדק אחד לעשירים, שיצאו יותר בזול, וצדק אחר לעניים". רוטלוי, שישבה בראש הרכב פשע חמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מציינת מקרים בהם היא וחבריה להרכב הטילו תשלום פיצויים מקסימליים גם על נאשמים שנידונו למאסר עולם.

"הדברים לא צריכים להיות אחד על חשבון השני", מוסיפה עו"ד דקלה טוטיאן, מנכ"לית מרכז נגה בקריה האקדמית אונו. "מה נגיד, שנאשמים שיש להם כסף יקנו את חירותם כדי שהמתלוננים ירגישו טוב? הם לא ירגישו טוב לדעת שמי שפגע בהם יצא בלי מאסר. עונש מאסר הוא גמול, והידיעה שעונש נראה מאוד מנחם, וקורבנות עבירה מעדיפים שמאסרים יגזרו עד תום". בית המשפט העליון התייחס בעבר לסוגייה, ובדיון בערעור שהגיש אדם שהורשע בביצוע עבירות מין בילדים, כתבה השופטת עדנה ארבל כי "ככל שמדובר בעבירות חמורות יותר... וככל שהאינטרס הציבורי ביחס אליהן יחייב העברת מסר עונשי ברור ומרתיע יותר, לא יהיה מקום להעניק לשיקול הפיצוי משקל".

התמונה שעולה משיחות עם פרקליטים ועורכי דין פליליים מורכבת קצת יותר. לדבריהם, יש יתרון פרקטי עבור הנפגעים מקבלת כספי הפיצויים, שאינו מתקבל בעונש המאסר. "יש הרבה מקרים שבהם מתלוננים ומתלוננות מעדיפים את השיקול הכספי על פני העונש. איזה יתרון יש למתלונן מכך שהנאשם יישב שש שנים או שבע, כאשר הכסף בהחלט יכול לעזור", אומר עו"ד אורי קינן. "יש לפיצוי העונשי הכרה בכך שמדובר בנפגע עבירה, ויש בפיצוי מידה של עונש". לדבריו, שופטים אינם קובעים לרוב באופן מפורש כי הפיצוי בא על חשבון תקופת המאסר, אולם זה משתמע בגזרי הדין. "בית המשפט אמור לקחת את זה בחשבון, כי גם הפיצוי הוא מרכיב ענישתי", מוסיפה עו"ד קרן נהרי. "יש גם מקרים שבהם לקורבן יותר חשוב הכסף. יש מקום לתת לזה משקל. זה גם חכם אני חושבת. אם אין חשש שימשיך לבצע עבירות, אז ראוי שהקורבן יפוצה ברמה גבוה. חשוב להיות קשוב לו או לה".

"באופן עקרוני זה לא צריך לבוא אחד על חשבון השני", אומר גורם בפרקליטות. "יש מקרים של ענישה חמורה וגם פיצויים גבוהים במיוחד. אבל הרבה פעמים הפיצוי סמלי, כי אדם רגיל, אם הוא נכנס להרבה שנים בכלא, אז לא יהיה לו מאיפה לשלם פיצויים". לדברי הגורם, יש לבחון כל מקרה לגופו, כאשר שאלה מרכזית היא רצון הקורבן. "כאשר קורבן העבירה תומך במתן פיצויים מוגדלים כחלק משיקול הענישה, אז בהחלט יש לקחת את זה בחשבון".