ב-18 במרץ 2011 פרצו הפגנות מחאה בעיר דרעא שנמצאת בדרום סוריה, לא רחוק מהגבול עם ירדן. העיר הקטנה, המונה בסך הכול 75 אלף נפשות, משמשת כבירת המחוז הקרוי אף הוא 'דרעא'. דווקא שם, מכל הערים בסוריה, פרצה המחאה נגד משטרו של הנשיא בשאר אסד. אז מה יש בעיר הזו שאין בערים הגדולות דמשק, חלב וחומס? מדוע דווקא משם יוצאת בשורת המהפכה בסוריה?
ראשית, לכל מהפכה יש גפרור קטן שמצית אותה. במקרה של דרעא היה זה מעצרם של מספר צעירים תושבי המקום שריססו כתובת גרפיטי נגד המשטר. אזרחי סוריה הורגלו במשך השנים למעצרים על רקע פגיעה במשטר אולם איכשהו דווקא מעצר זה הצליח להוציא מתושבי דרעא את זעמם על המשטר המושחת, על הברוטליות של כוחות הביטחון והמושל, על הכלכלה הכושלת, על העוני הקשה ועל הפגיעה בזכויות אדם.
העיר הקטנה דרעא מייצגת בזעיר אנפין את כל בעיותיה הגדולות של סוריה, כשהבעיה המרכזית היא כמו תמיד כלכלית. בדומה למחאה שפרצה בטוניסיה, מצרים ובמדינות אחרות, גם תושבי מחוז דרעא החלו להפגין לפני כשבוע על רקע מצב כלכלי גרוע. האזור, שהוא חקלאי ברובו, סובל מזה מספר שנים ממשבר מים קשה ביותר. רצף השנים השחונות שפקדו אותו בשנים האחרונות רק פגעו במקורות המחיה של התושבים.
דרעא נמצאת בחבל בשם "חוראן" הנחשב לחבל הנחשל ביותר בסוריה מזה שנים. באזור מתגוררת חברה שבטית וענייה שסובלת גם מאבטלה גואה ומתחושה שנדחקה לשולי החברה. תושבי האזור הבינו כנראה שאין להם מה להפסיד: אין להם עבודה, הם עניים מאד, הם מוזנחים, הם מושפלים (הכינוי 'חוראני' כנראה נולד בחבל חוראן נ.י), הם רואים מה עושים אחיהם הערבים ביתר מדינות ערב כשהם זועמים על המשטר, ולכן דווקא מהאזור העני בסוריה פרצה המחאה.
ניהול כושל מצד מושל מחוז גרוע והתנהגות ברוטלית במשך שנים ארוכות של כוחות הביטחון הסורים רק תרמו לתחושת התסכול והזעם של תושבי דרעא שהחליטו לצאת לרחובות ולשבור את חומת הפחד. נשיא סוריה בשאר אסד, אגב, הבין היטב שהמפגינים ראו במושל המחוז המושחת והאכזר סמל למשטר ולאסד עצמו ולפיכך הצעד הראשון שבו נקט נשיא סוריה היה לפטר את המושל.
סיבה נוספת לפרוץ המהומות בדרעא היא סיבה פוליטית-עדתית. כמו אזורים נוספים בסוריה, גם בדרעא מתגוררים מוסלמים-סונים שזועמים על השתלטותה של משפחת אסד מהעדה העלאווית הקטנה (12% בלבד מכלל האוכלוסיה) על ההנהגה. בעיני המוסלמי-הסוני, העלאווים כמו יתר השיעים הם כופרים. המפגינים אף נשאו שלטים שהבהירו זאת בבירור: "לא אירן, לא חיזבאללה. אנו רוצים מוסלמי ירא אלוהים".
