רעידת האדמה הקטלנית שפקדה שלשום (שישי) את יפן מצאה את הבירה טוקיו, שבדרך כלל מורגלת לרעידות אדמה, לא מוכנה לעוצמה ולגודל הרעש. הרעידה תפסה אותי בבית. היא התחילה כרעידה נמוכה יחסית, אבל במקום להיעלם ולדעוך, כמו שקורה בדרך כלל, העוצמה התגברה עד שהטיח מהקירות שלי התחיל ליפול ושמעתי חפצים נשברים בחדר הסמוך. רצתי החוצה ומצאתי בחצר הבניין עשרות אזרחים אחרים שנמלטו לאזורים פתוחים, כפי שמומלץ במקרה של רעידות אדמה. כך הזדמן לי לפגוש לראשונה רבים משכניי.
בשלב הראשון, כולם היו עסוקים בלבדוק שהכול בסדר בבית וששום דבר לא נהרס ברעידת האדמה הראשונית, אבל מיד התחילו רעידות המשנה, שהיו חזקות מאוד, ואז במשך שעות אנשים עמדו באזורים הפתוחים והמתינו שכוננות רעידות הרדמה תרד. באותו שלב הרשתות הסלולריות נפלו ולא ניתן היה להשתמש בטלפונים הניידים. מול הטלפונים הציבוריים, שבדרך כלל מיותמים. השתרכו תורים ארוכים.
גם מערך התחבורה הציבורית הופסק ואנשים לא מצאו דרך להגיע הביתה. בתחנת רכבת בשם שינג'וקו, שביום רגיל עוברים בה בין שלושה לארבעה מיליון נוסעים, נתקעו מיליונים שלא יכלו לחזור הביתה. באזורים הפתוחים, ליד התחנה, הסתובבו מאות אנשים בלי אוכל ושתייה וצפו במסכי הענק שנמצאים בתחנה.
חברה טובה שלי צעדה במשך שלוש שעות הביתה, משום שדאגה לחתול שלה. חבר אחר שלי עובד בחנות אופניים. הם מכרו את כל זוגות האופניים בחנות כי אנשים התנפלו עליהם בשביל להגיע הביתה. רנרו שינדן, שמשפחתה נמצאת בפוקושימה, הצליחה ליצור קשר עם משפחתה רק אחרי 12 שעות של דאגה. משפחתה גרה בעיר שנמחקה לגמרי, אך הם אמרו לה שהם נמצאים במקום בטוח.
חשוב לומר שאנשים כאן לא בהיסטריה. יש הרגשה של דריכות, אבל דואגים יותר לכור הגרעיני, ופוחדים פחות מרעידות המשנה. אזרח זר ביפן מחוייב פעם בשנה להשתתף בתרגיל מוכנות לרעידות אדמה, בדיוק כמו שכל אזרח יפני מתרגל זאת מספר פעמים בשנה, בבתי הספר ובמקומות העבודה. המוכנות של היפנים יוצאת מגדר הרגיל.
טרם התבררו מימדי האסון אבל המצב בפירוש היה יכול להיות גרוע יותר ללא מוכנות המדינה. עם זאת, למרות כל ההכנות, אי אפשר לעולם כנראה לעמוד מול איתני הטבע.
(עדכון ראשון: 21:05)
