הפתעה בקבינה: קבלו את נהגת הסמי הראשונה בצה"ל

כאשר הגיעה משאית צבאית לפרוק את ציוד באחד משטחי האימונים של צה"ל, צעקו החיילים אל עבר הנהג: "אחי, גבר, בוא רד רגע". רק אחרי שדלת הנהג נפתחה הם גילו שמי שנמצא מאחורי ההגה היא דווקא חיילת, שלא שכחה לשים לק על הציפורניים ואיפור על הפנים, רגע לפני שעלתה על המשאית. סמלת רעות כהן היא נוף נדיר בצה"ל. נהגת סמיטריילר צבאי שמעמיסה טנקים על משאית המסוגלת לשאת 40 טון, כשהיא עצמה שוקלת בסך הכול 54 ק"ג ומתנשאת לגובה של 160 ס"מ. לא ממש נהג המשאית הצבאית הטיפוסי. סמלת כהן משרתת היום בבסיס הובלה הסמוך לביר נבאללה כמפקדת קורס לנהגים שיעבדו על משאיות של עד 15 טון, וכבר הפסיקה להתרגש מהלסתות השמוטות. "בניגוד לתדמית, השירות מאחורי ההגה הוא חוויה מלאה בהרפתקאות", אומרת כהן.

כהן התגייסה ביחד עם עוד שש בנות לקורס נהגת משאית של עד 15 טון, ותוך זמן קצר התאהבה בהגה ושרדה לא רק את הקושי הפיזי אלא גם את ההווי הגברי של המקצוע. אחרי זמן קצר הציעו לה לשמש כנהגת הסמיטריילר הראשונה של צה"ל - כהן הסכימה מיד. "הייתי בת יחידה עם 33 בנים, שבהתחלה חשבו בכלל שאני המש"קית ת"ש שלהם", היא מספרת בשיחה עם וואלה! חדשות לרגל יום האישה הבינלאומי, "בהתחלה היה להם מאוד קשה לעכל אותי. אנשים היו פעורי פה כשהבינו שאני משרתת איתם, כי הם חשבו שאם כבר תהיה אישה בקורס הא תהיה גדולה כזאת ומוזנחת עם שפם. פתאום הם ראו מולם מישהי קטנה ועדינה וזה לא התחבר להם למשאית הכבדה. אבל עם הזמן הם התחילו לשתף פעולה. היינו עוצרים ליד סופר פארם והם היו לוקחים לי את השקיות, ובערבים הם היו מתייעצים איתי לגבי החברות שלהם. הפכתי אותם ליותר רכים וזה היה גם להם נוח כי זה הכניס להם סוג של עדינות. אנשים היו רגועים יותר בחברתי".

בנוסף לקושי התודעתי, ממדי גופה הקטנים של כהן העמידו אותה מול אתגר נוסף. "בגלל גודל המשאית היה לי קושי פיזי אדיר במהלך הרוורסים", היא נזכרת, "היה קשה מאוד לתמרן את החלק האחורי של המשאית מול הקבינה, וההגה הוא גדול והייתי חוזרת בערב לחדר כשהגוף כולו תפוס". למרות זאת, הצליחה כהן להשתלט על העניינים ותוך זמן קצר כבר העמיסה טנקים, מכולות וציוד צבאי כבד בכל רחבי הארץ. "כשאני נוסעת ביהודה ושומרון הפלסטינים מתלהבים מאוד וישר שולפים מצלמות ומתחילים לצלם. כשהיה פקק בחווארה הגיעו למשאית שוטרים פלסטיניים ואני חששתי מאוד, אבל אחרי שראיתי שהם שלפו את הפלאפונים כדי לצלם אותי, נשמתי לרווחה והם נתנו ל לעקוף את הפקק".

כהן מספרת כי עד היום היא מתעקשת לשים לק ולהתאפר לפני עלייה למשאית, כולל הפן בשיער. "הנשיות לא נעלמת", היא אומרת, "נשים כיום יכולות לעבוד גם בתחומים שנחשבים לגבריים. העולם מתפתח ואנחנו צריכות להתפתח אתו ולא להישאר מקובעות. אני לא רואה את עצמי כעוד בורג במערכת אלא כמשהו שהצלחתי להגיע בו לשלב מאוד מתקדם. אני פשוט מאמינה שאני יכולה לעשות כל דבר שארצה".