עם תחילתה של שביתת העובדים הסוציאליים אמש (ראשון), נפוצו תגובות אודות המקצוע, האנשים הבוחרים בו והאפשרויות שהיו ברשותם. סיפורו של יובל פרייברון מגלה כי יש בין העובדים הסוציאליים גם כאלה שוויתרו על תנאים נוחים וקריירה מבטיחה בתחומים יוקרתיים לטובת העבודה החברתית. פרייברון, בן 35 ואב לשלושה, קיבל את ההחלטה המקצועית החשובה בחייו לפני חמש שנים. הוא ויתר על עבודה מתגמלת בתור מהנדס בתעשייה האווירית, שכללה שכר של 13,000 שקלים מדי חודש, חופשות מפנקות, הסעות חינם לעבודה ושלל תנאים אחרים. עם זאת, זה לא סיפק את יובל: הוא רצה משהו אחר, אנושי יותר.
"אני אוהב אנשים יותר ממכונות ומחשבים", הוא מספר. "המגע הישיר, הבלתי אמצעי היה חסר לי בתעשייה. חיפשתי להשפיע על אנשים תוך שאני שומע את הסיפור הכי אישי שלהם". מבטח חטוף אל תלוש המשכורת הנוכחי שלו, מגלה מציאות עגומה שהיא למעשה, בסיס מחאתם של כלל העובדים הסוציאליים בימים האחרונים: 3,500 שקלים כשכר בסיס, ו-900 שקלים השלמה לשכר מינימום. שאר הכסף מגיע מהחזרי נסיעות חלקיים ביותר, שאינם כוללים לדוגמא את התייקרויות הדלק האחרונות.
החשש מפני ירידה חדה ברמת החיים, נוכח ההסבה המקצועית המתוכננת, לא הרתיעה את יובל ואשתו כשעזב את תחום ההנדסה. יובל בנה לעצמו קריירה חדשה עוד במהלך עבודתו כמהנדס, כאשר החל ללמוד את מקצוע העבודה הסוציאלית באוניברסיטת בר אילן. "הייתי קם שלוש פעמים בשבוע בשעה 05:45 בבוקר, עובד בתעשייה עד 16:00 ומשם ממשיך להתנסות מעשית בתור עובד סוציאלי בלוד או ברמלה. הייתי חוזר הביתה בשעה 21:00 וממשיך לעזור לאשתי עם שני ילדינו הקטנים. הסוד מבחינתי היה לקום כל בוקר שעה קודם, וללכת לישון שעה אחרי".
אשתו ומשפחתו של יובל תמכה בו כאשר החליט לעבור את ההסבה המקצועית החדה. רוב חבריו תמכו ואף הביעו בפני את רצונם שלהם לערוך הסבה מקצועית. אחדים כינו אותו "משוגע". הוא מוסיף כי "הרבה תכונות שלי היו יכולות לבוא לידי ביטוי במקצוע החדש שבחרתי", מספר יובל, "הרגשתי סיפוק אדיר מהבחירה ותחושה של הגשמה עצמית".
"אנחנו נתונים למדיניות אנטי רווחתית של המדינה"
לפני כשנה הצטרף יובל לשורות אגף הרווחה בעיריית רחובות, בתור עובד סוציאלי קהילתי. המחיר הכלכלי שנשאה הבחירה במקצוע החדש היה מיידי. "יש תחושת צמצום בחיי היום יום שלנו, ואני מחפש כל הזמן אופציות להגדלת ההכנסה בתור עצמאי. בתור מהנדס חייתי אמנם ברווחה כלכלית, והיום זה בדיוק ההיפך". הוא מספר.
כאמור, הסיפוק המקצועי של יובל אינו חומרי. הצלת נפשות והכוונה קהילתית החליפו עבורו את המשכורת המפנקת ושלל ההטבות המקצועיות. שביתת העובדים הסוציאליים, לדעתו, היא מהמוצדקות שיש. "מה שקורה עם העובדים הסוציאליים בשנים האחרונות זה פשוט עלבון. לי, באופן אישי, נבלעים כל התגמולים בתלוש המשכורת בגלל ההשלמה לשכר מינימום. האנשים שמסתכלים על המחאה שלנו צריכים לזכור שכמעט כל עובד סוציאלי נאלץ לחפש מקורות הכנסה נוספים בשביל להתקיים. אנחנו סובלים עלבונות מהאוצר ונתונים למדיניות אנטי רווחתית של המדינה. בגלל שאין לנו את ה'שאלטר' לסגור את המדינה, כמו עובדי חברת החשמל לדוגמא אף אחד לא ממש מתייחס אלינו".
לפני שישה חודשים פנתה התעשייה האווירית ליובל והציעה לו לחזור לעבודתו הקודמת בתור מהנדס. יובל סירב להצעה. חבריו המהנדסים מהתעשייה התקשרו אליו אתמול בבוקר ואמרו לו: "חזק ואמץ".