רב שיח: שיחה עם הרב דוד סתיו

הרב דוד סתיו הוא רב היישוב שהם ודובר איגוד ישיבות ההסדר. הוא נולד ב-1960 בירושלים, ואת השכלתו התורנית רכש בישיבות "נתיב מאיר" ו"מרכז הרב" של הציונות הדתית. ב-1996 הקים את ארגון "צהר – חלון בין העולמות" המאגד רבנים רבים בציונות הדתית, שמטרתו לשמש גשר בין הציבור החילוני לעולם הרבנים האורתודוכסי ולשמש אלטרנטיבה ידידותית לרבנים החרדים. פרויקט הדגל של הארגון הוא מיזם הנישואין במסגרתו נישאו עד היום מעל 40 אלף זוגות; כמו כן, הארגון יזם הדרכת כלות שהקיפה עד כה למעלה מ-7,000 כלות ותפילות משותפות ביום כיפור בהן השתתפו בשנה האחרונה מעל 50 אלף איש.

"אני חושב שלציונות הדתית יש בעיקר בעיה של שפה וצורת התנסחות יותר מאשר בעיה של מהות. אם הייתי לוקח את כל המקרים האחרונים והייתי מנסח אותם בשפה שונה, 90% מאזרחי מדינת ישראל היו מסכימים איתי. רוב העם היהודי מתנגד להתבוללות, בין אם מדובר בערבים, גרמנים, צרפתים או רוסים. יש כאלה שצורת ההתנסחות שלהם והסגנון שבו הם מבטאים את הדברים מייצרים יותר התנגדות מאשר תמיכה. זה חבל כי דיבורים מתלהמים לא ימנעו מאף אדם להתחתן עם גויה אבל אם ננקוט בשפה שעם ישראל יוכל להזדהות איתה ולהתחבר אליה אני מניח שנגיע לתוצאות טובות יותר. אני חושב שזה נכון גם ביחס לסוגיית 'מכתב הרבנים' שאסר למכור ולהשכיר דירות לערבים. ברור לכל שאף אחד לא רוצה לראות השתלטות עוינת של גורמי טרור או גורמים עוינים אחרים על שכונות יהודיות, אבל הסגנון יכול לקרב ויכול להרחיק. כבר אמר על כך שלמה המלך: 'החיים והמוות ביד הלשון'".

"ההפך הוא הנכון. רבני צהר מבקשים לקיים את הכלל ההלכתי: "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע". במילים אחרות, מי שלא יודע לדבר באופן שמצד אחד, דבריו נשמעים, ומצד שני, הוא לא מוותר על פסיק מתוך דבריו בשביל זה, שלא יתעסק עם זה. אנחנו מנסים לשמור בכל כוחנו על היכולת להעביר, מצד אחד, מסר של תורה, אבל המסר הוא שתורה הולכת ביחד עם דמוקרטיה ויחד עם מדינה. מי שחושב שאפשר לקיים מדינה יהודית ללא דמוקרטיה – חי בסרט".

"ציבור חילוני ענק מגלה שהיהדות היא שלו ושהוא רוצה להיות שייך אליה ולהתקרב אליה, בדרכו שלו ובקצב שלו. הראינו לעם ישראל שדווקא בתחומים שהיו פעמים רבות מרחיקים, אפשר לגלות את האור שבתורה וביהדות וכתוצאה מזאת הפכנו להיות לכתובת לחברה החילונית באינספור תחומים. כשאנשים מספרים לנו שהתחילו לקיים בזכותנו טהרת המשפחה, כשהם אומרים לנו שהם רוצים לשבת 'שבעה' על אביהם או על אמם או סתם מספרים לנו שהם גאים בזכותנו ביהדות שלהם – כל זה מהווה עבורנו מקור לסיפוק ולשמחה".

"לצערנו הרב, הנושא המרכזי שמעסיק את התקשורת בישראל הוא הנושא המדיני. את הציונות הדתית מעסיקים מגוון רחב של נושאים, ויותר מכל זה שאלות החינוך של הילדים. אבל בזה לא עוסקת התקשורת. אין אף ציבור בישראל ששולח כל כך הרבה גרעינים תורניים לעיירות הפיתוח ואין אף ציבור בישראל שאחוז החיילים הקרביים היוצאים מקרבו הוא כל כך גבוה – אבל כל זה לא מעניין את התקשורת. ולכן אני לא מאשים אף אחד בזה בדימוי שנוצר. מטבע הדברים כאשר הפוקוס הוא בנושא המדיני התלבשו על ההיבט הזה של הציונות הדתית אבל האמת היא שונה לחלוטין. אני לא חושב שיש בישראל ציבור מוסרי כמו הציבור הדתי לאומי.

דרכו של דבר גדול שהוא מעורר עליו התנגדויות גדולות. יוסף קינאו בו אחיו. בציונות הדתית יש בחינה של יוסף. היא לא נעצרת בתחום אחד. כשהיא מתיימרת לגדלות בתורה היא מעוררת את קצפם של החרדים. כאשר היא מתיימרת לגדלות בצבא היא מעוררת את קצפם של החילונים. כשהיא מתיימרת לגדלות באקדמיה היא מעוררת את קצפם של האקדמאים החילוניים. אני חושב שבסופו של דבר אנחנו צריכים לפחד פחות מהביקורת ולהמשיך לפעול בכל התחומים. להיות טובים וענווים".

"יש משהו מוזר בכך שדיינים נבחרים לפי מפתח של שליש דתיים לאומיים, שליש ספרדים חרדים, ושליש חרדים ליטאים וחסידים. זה משהו נורא. אמרתי בעבר ואני חוזר ואומר גם עכשיו, אין לי שום בעיה שכל הדיינים וכל הרבנים שייבחרו יהיו רבנים חרדים ובלבד שנקודת המבט שלהם תהיה אחריות לקהל הלקוחות שלהם. אין לי שום עניין בכך שייבחרו אנשים מסקטור מסוים, יש לי עניין שייבחרו המוכשרים ביותר, הטובים ביותר, ובעיקר אלה שקשובים ביותר למצוקת העגונות ולשוועתם של אלה הזקוקים להם באמת. אם הרב מקבל אחריות על כלל ישראל, והוא רואה את תפקידו כאחראי לקהילה כולה ולא לסקטור מסוים, אין לי בעיה שיהיה חרדי".

"קודם כל, אין בי כעס. אני משתדל שלא לכעוס. המחיר הזול ביותר שהמפלגות החילוניות יכולות לשלם בסחר-מכר הפוליטי שלהם הוא משרות לרבנים. אותם לא מעניינות המשרות האלה, זה לא מציק להם, ותמורת זה הם מקבלים קולות בטוחים בתחום המדיני והמוניציפלי. אני חושב שיותר ויותר אנשים בחברה הישראלית מבינים שהנזק הישיר של ההתנהלות הזו הוא בראש ובראשונה במידת החיבור של הילדים שלהם והחברה שלהם ליהדות ונדמה לי שאף אחד לא חפץ בכך".

"זה נחמד וזה מחמיא לי אבל זה שטויות. אני לא מתכוון להתמודד. טוב לי ביישוב שהם, אני שמח בתפקידי שם ואני לא מתכוון לשמוע על תפקידים אחרים".

"יהדות היא דבר כל כך נפלא וכל כך יקר שאסור לאף אחד לוותר עליו ולהפקיד אותו בידיו של מישהו אחר – הוא שייך לכולנו. על כולנו להעמיק את הידע שלנו ביהדות ואת המחוייבות שלנו לזהות יהודית משותפת".