השעיה והרחקה מבית הספר: מה יוצא לילדים מכל זה?

(צילום: אבי כהן וגדעון צנטנר, עריכה: דורון שטיין, קריינות: אביב אברמוביץ')

מקרי האלימות הרבים בין כותלי בתי הספר בישראל מעלים שאלות רבות בנוגע למדיניות הטיפול של מערכת החינוך בילדים הפוגעים, כמו גם בנפגעים. לרוב, ינקטו מנהלי בתי הספר בסנקציות השעיה והרחקה של ילדים המעורבים בקטטות או מעשי אלימות, אך הורים ומחנכים מטילים באופן מסורתי ספק ביעילות מדיניות זו; במרבית המקרים, הם טוענים, הלקח החינוכי כלל אינו נלמד.

לפני כשלושה חודשים הושעה א', תלמיד כיתה ו' מבית הספר בגבעתיים בעקבות חילופי דברים בינו לבין תלמידה אחרת שגלשו במהרה לאלימות. א' סטר לתלמידה על לחייה, והתלמידה טענה כי הוא אף הניח לה יד על החזה. מיד לאחר מכן, החליטה מנהלת בית הספר, בעצה אחת עם המפקחת המחוזית, להרחיק את א', שכבר היה מעורב בשרשרת אירועי אלימות בעבר, מבית הספר.

להערכת גורמים בשירות הפסיכולוגי במשרד החינוך, ישנם כמאות מקרים של השעייה והרחקה בשנה. על פי הנחיות מנכ"ל המשרד, מנהל בית ספר רשאי להרחיק או להשעות תלמיד במקרה של אלימות חריגה לתקופה של עד שמונה ימים, ולהאריכה בהמשך במידת הצורך. המנהל נדרש לבחון אם התלמיד המושעה צריך להיות בטיפולה של מערכת אלטרנטיבית, חוץ בית ספרית, בעת ההשעיה, תוך התייעצות עם ועדה בית-ספרית. במקרים חריגים, בהם קיים חשש שהתלמיד יסכן את עצמו ואת הסביבה, רשאי המנהל, בשיתוף עם גורמים מקצועיים נוספים, להרחיק תלמיד מהמוסד החינוכי עד לבניית תוכנית תמיכה מיוחדת לתלמיד, ובכלל זה אפשרות של מציאת מסגרת חלופית.

במקרה של א', מנהלת בית הספר קבעה מייד לאחר האירוע, בעצה אחת עם המפקחת המחוזית, כי מקומו מחוץ לבית ספרה והרחיקה אותו לביתו. לא פחות משלושה חודשים עברו עד שנקבעה ועדת ערר במשרד החינוך במטרה לדון בנושא החזרתו של א' לספסל הלימודים. הוועדה המליצה על חזרתו למסגרת לימודית והותאמה לו תוכנית אישית ייחודית בבית ספר אחר בעיר, הכוללת שעות סייעת שהקצתה הרשות המקומית. בימים אלו, א' לומד במסגרת התוכנית, בליווי של המפקחת על בית הספר.

הוריו של א', שחשו תסכול רב מהחלטתה הראשונית של מנהלת בית הספר, החליטו לשלוח את בנם לאבחון פסיכיאטרי פרטי בבית חולים באזור מגוריהם עוד בטרם כינוסה של ועדת הערר בעניינו. מפרוטוקול השיחות בין א' למאבחן עולה כי לא רק שהלקח החינוכי שאמור להילמד מההשעיה אינו נלמד, ההפך הוא הנכון: א' מרגיש שהשהייה בבית היא פרס עבורו. "הוא לא צריך ללכת לביה"ס, יכול להישאר בבית ולנוח, לישון ולא ללמוד. הוא מספר שמשעמם לו בכיתה ומבקש להשתנות בשביל לחזור לבית הספר", כתב הפסיכיאטר באבחון. א' חזר לספסל הלימודים אך הוא והוריו מסכימים כי לא למד דבר וחצי דבר מעונש ההשעיה שנגזר עליו.

מצידו השני של המתרס עומד ט', בן 9 ותלמיד בית ספר יסודי בתל אביב, שבחודש האחרון הוריו מסרבים לשלוח אותו לבית הספר, בעקבות סדרת אירועים אלימים שהופנו אליו מבן כיתתו. לטענת הוריו של ט', אותו "בריון כיתתי" תוקף את בנם וילדים אחרים באופן קבוע. לפני כחודש ט' חזר הביתה מוכה חבלות ובעיטות בראשו ובבטנו; בשל כך החליט אביו להפסיק לשלוח אותו לבית הספר ולהמתין לתגובה, נוכח אי הטיפול המתמשך במקרי האלימות.

טענותיו של האב אכן ידועות ומטופלות על ידי משרד החינוך. המפקחת והגורמים המקצועיים בבית הספר מודעים לפעילותו של הילד התוקף אך לטענתם "התלמיד מוגן בתוך בית הספר ואין שום הצדקה להשאירו ללא מסגרת חינוכית". לפני כמה ימים החליט אביו של ט' להחזירו לספסל הלימודים אך הוא עדיין לא מבין מדוע הוא זה אשר משלם את המחיר על היותו קורבן לאלימות. "לא ברור לנו מדוע מערכת החינוך השאירה אותנו, ההורים, לבד מול הכאב של הילד", אומר האב.

מנכ"ל משרד החינוך שמשון שושני, קבע השנה בנספח לחוזר מנכ"ל כי מסר ההשעיה יבוא מכל המבוגרים המשמעותיים בחייו של התלמיד כדי ליצור "ברית טיפולית" עם ההורים. "רצוי להשתמש בהשעיה כחלק מתכנית חינוכית-טיפולית המוצעת להורים", קבע שושני. יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד סבור כי הרחקה או השעיה מבית הספר, ביוזמת אנשי החינוך או ההורים היא פתרון גרוע ביותר שמבוסס על תגובה היסטרית. "בשביל הרבה ילדים הרחקה היא פרס ומתן אישור רשמי של המערכת לא ללמוד. ילד שעשה מעשה אסור צריך לבלות יותר שעות בבית הספר ולא פחות. אני לא ראיתי בכל שנותיי מקרה אחד שבו ההשעיה או ההרחקה מבית הספר פתרו משהו".

ממשרד החינוך נמסר כי "השעיית התלמידים נעשית בהתאם לנהלים אשר עוגנו בחוזר מנכ"ל. חוזר מנכ"ל מחייב דווח על אירועים חריגים למחוז. בכל מחוז ומחוז נאספים הנתונים לצורך טיפול, מעקב ולמידה. לצורך מדידת התופעה ומגמות השינוי, משתמש המשרד בנתוני המיצ"ב, המאפשרים איסוף שיטתי, מבוקר ואחיד בכל בתי הספר, בפרקי זמן קבועים".