סוף עידן אשכנזי: סיכום תקופה

עם כניסתו לתפקיד קיבל גבי אשכנזי לידיו צבא לא מאומן עם מחסני חירום ריקים ומפקדים שהתמנו ללא הכשרה מתאימה אחרי מלחמת לבנון השנייה. אחד המהלכים המרכזיים שהוביל היה החזרת הכשירות לחיילים ולמפקדים: הוא הקפיד על אימונים חטיבתיים קבועים ברמת הגולן ועל שילוב מתמיד של אימוני חי"ר, שריון ואוויר; באופן חסר תקדים הושקעו מיליארדי שקלים במילוי הימ"חים; חיילי המילואים נטשו את התעסוקה המבצעית בשטחים וחזרו להתאמן בצאלים - הכל כהכנה לקראת המלחמה הבאה. צה"ל נמצא תמיד בשני מצבים, הכריז הרמטכ"ל ה-19, או שהוא במלחמה או שהוא מתכונן אליה. בינתיים נתכונן, והפעם כמו שצריך.

אחרי שמונה שנות ירי בלתי פוסק לעבר יישובי הדרום, הופקדה עצירת הירי בידיו של אשכנזי. מכת הפתיחה הייתה בבוקר שבת ה-27 בדצמבר 2008, אז תקף חיל האוויר עשרות מטרות ברחבי רצועת עזה ובתוך 3:40 דק' הקרב למעשה הוכרע. החמאס הבטיח להילחם בכוחות הקרקעיים, אך בפועל נבלע במנהרות ובמרתפים, ולרבות מספר אירועי ירי דו צדדי צה"ל יצא עם מספר נפגעים מינימלי. אשכנזי תמך במבצע ממוקד ומוגבל בזמן, והקפיד להיכנס לרצועה ולהצטלם עם החיילים; במקביל, אלוף פיקוד דרום גלנט נדחק מאור הזרקורים. השקט חזר לדרום, אבל היום כבר שבים ומדברים על צורך במבצע נוסף, כשהפעם היעד יהיה הפלת שלטון חמאס.

בראש השנה 2010 הם עוד אכלו ביחד ארוחת חג, אבל מאז, היחסים בין אשכנזי לאהוד ברק הידרדרו עד כדי כך שברק טען באחרונה כי אשכנזי לא יכול להישאר בצה"ל "מסיבות אתיות ונורמטיביות". הכל החל בניסיון מקורבי אשכנזי להאריך את כהונתו לשנה חמישית, והמחלוקת הידרדרה לריב מתוקשר בין הלשכות: ברק מינה את גלנט, אשכנזי לא אהב את זה, ברק עיכב מינויים, אשכנזי הסתיר את מסמך הרפז, וכל זה לפני פרשת הקרקעות של גלנט. השניים נשבעים שהמתיחות אינה פוגעת ביחסיהם המקצועיים, אשרי המאמין, אך מה שברור הוא שברק לא רצה לראות את אשכנזי בקריה דקה אחת מיותרת.

מסמך מזוייף שכתב סא"ל זוטר הוציא מעט מהכביסה המלוכלכת של המטה הכללי, חשף קשרים לא ברורים בין בועז הרפז לראשי הצבא והציג בפני הציבור את הפנים האמיתיות של הקצונה הבכירה: אינטרסנטית ומכוערת. פרשת המסמך המזוייף, שבו הנחיות לבניית תדמית חיובית למועמד לרמטכ"ל יואב גלנט תוך הכפשת המועמדים האחרים, עוד תרדוף את אשכנזי גם לאחר לכתו, והוא צפוי לפגוש גם את דו"ח המבקר שיאמר את דברו על מעורבותו של הרפז בצמרת הצבא: אם לא די בכך שאשכנזי הכיר את המסמך, אך לא הציג אותו למשטרה בזמן, בהמשך התגלה כי עוזרו הדליף את המסמך, ואשתו הסתמסה ארוכות עם הרפז.

הרבה אהבה אין בין אשכנזי לבין מי שהיה אמור להיות יורשו, יואב גלנט, אולי בגלל קווי אופי דומים שהשניים חולקים: ריכוזיות, החלטיות, וחוסר התפשרות. אשכנזי ראה בגלנט, יקיר שר הביטחון, כמי שחותר תחתיו על מנת לרשת אותו בבוא היום, והיום הזה הגיע. רגע לפני חילופי התפקידים הגיעה פרשת הקרקעות ופוצצה את הכל. מקורבי גלנט טוענים שידו הארוכה של אשכנזי הייתה מעורבת בפרשת הקרקעות וגם בפרשת המסמך. גלנט, שכבר היה רגל וחצי בקומה ה-14 ייאלץ לראות את אשכנזי מעביר את השרביט לבני גנץ, בזמן שהוא ייאבק על שמו הטוב שהתלכלך בדונמים חקלאיים, עצי זית ודרכי עפר שנפרצו.

ב-4:30 לפנות בוקר, כשהחלה ההשתלטות על המאווי מרמרה, גבי אשכנזי בכלל היה בביתו, כנראה ישן. מהר מאוד הבינו בצה"ל שפעולת השייטת השתבשה, אשכנזי הוזעק לקריה ושמע כיצד אירוע שהיה אמור לעבור ללא בעיות מיוחדות מסתיים בתשעה הרוגים, חמישה פצועים מצה"ל, פגיעה ביחסים עם טורקיה וביקורת בינלאומית על צה"ל. כמה חודשים אחר כך, מצא עצמו אשכנזי מספק תשובות בוועדת טירקל, אבל זו, במסקנות הביניים שלה, לא מצאה פגם מהותי בהתנהלות צה"ל, ועד היום איש לא שילם את מחיר הכישלון המודיעיני. בצה"ל צפו שהמבצע יסתיים לכל היותר ביריקה על פניה של פקידה בנמל אשדוד; בפועל, זה נגמר בפתיחת הסגר הימי על עזה.

מאז כניסתו לתפקיד דאג הרמטכ"ל שלא להתראיין כמעט פעם אחת. בכל מחזור גיוס אמנם דאג להתייצב בבקו"ם מול המצלמות, אבל לוחם גולני המהולל לא מצא את עצמו פעם אחת עונה לשאלות של עיתונאי אחד על אחד באופן רשמי. גם כשדיבר, דאג להישאר בתחום הקונצנזוס ולא לעורר יותר מדי מהומות. בדעת הקהל השתיקה שיחקה לטובתו, אבל בפועל קיבלנו רמטכ"ל שהציבור לא שמע את דעותיו בנושאים מהותיים, שלא לדבר על כך שעם ישראל לא שמע עדיין את גרסת אשכנזי לאירועי מסמך הרפז: למה הסתובב מזייף מסמכים בלשכתו ועל מה בדיוק הסתמס עם אשתו, רונית.

כהונתו של אשכנזי לוותה במאבק תדמיתי מתמיד על ערכיותם של החיילים בצבא שכונה "הכי מוסרי בעולם". מאות ההרוגים הפלסטינים בעזה במבצע עופרת יצוקה הובילו להפניית טענות קשות ללוחמי צה"ל על ידי דו"ח גולדסטון של האו"ם, ומקרים של ביזה, שימוש בנוהל ילד, בפצצות זרחן לבן וחקירות מצ"ח אחרות דרשו מאשכנזי ומהפצ"ר, אלוף אביחי מנדלבליט, להשיב להאשמות קשות. צה"ל חקר את כל התלונות ובפועל בודדים הועמדו לדין, אבל מצד שני, לך תתמודד עם תמונות שמפרסמת חיילת בפייסבוק או עם חייל שמחליט לגנוב כרטיס אשראי מבית בעזה.

חוץ מאירן, סוריה וחמאס, מצא עצמו אשכנזי מתמודד גם עם בעיות פנימיות בצבא, בצורת תקריות התנהגות של מפקדים בכירים בצה"ל. במקרה הצורך אף לא היסס להראות להם את הדרך החוצה. כך למשל החליט אשכנזי על הדחת חברו תא"ל משה (צ'יקו) תמיר לאחר שהסתבך בפרשת נהיגת בנו בטרקטורון צבאי וכן על הדחתו של תא"ל עימאד פארס בשל פרשה דומה בה נתן לאשתו לנהוג ברכב צבאי. עוד קודם לכן התייצב בפני אשכנזי מפקד חיל הים אליעזר (צ'ייני) מרום והודה כי ביקר במועדון חשפנות בתל אביב. על זה אשכנזי סלח. מעידה חד פעמית, נאמר. עדויות החשפניות שכבר הכירו את צ'ייני היטב לא עזרו.

בספטמבר 2007, תקף חיל האוויר כור שהיה בעיצומו של תהליך בנייה בדיר א-זור שבסוריה. אמצעים שניתקו מהמטוסים נמצאו בטורקיה, אסד בעצמו הודה כי בוצעה תקיפה ישראלית על אדמתו ומסמכי ויקיליקס הכריעו סופית שהזרוע הארוכה של ישראל הגיעה גם לסוריה. בתחילת 2009 הותקפו מספר יעדים בסודן, ככל הנראה משאיות שהובילו אמצעי לחימה מאירן, כשהכתובת הסופית למשלוח היתה כנראה עזה. גם הפעם יוחסה התקיפה לישראל, שעד היום דואגת שלא לאשר או להכחיש. אשכנזי ראה בלחימה בנתיבי הברחת הנשק יעד מרכזי עבור צה"ל. כך גם היה בהשתלטות על אוניית הנשק 'פרנקופ' שם התגלו מאות טונות של אמצעי לחימה.

קשה להתעלם מהעובדה שבמהלך ארבע שנות כהונתו, נקשר שמו של אשכנזי גם בפרשיות פליליות וביטחוניות שונות: מאבטח בלשכתו דאג גנב מהמטכ"ל אקדח מיושן ואת כרטיס האשראי האישי -ולקנות בעזרתו פיצה וכרטיסים למופע של שלום אסייג; מאבטחו האישי, ארז אפרתי, הורשע בניסיון למעשה סדום בצעירה בנמל תל אביב; והשב"כ עצר ערבי-ישראלי שעקב אחר אשכנזי בחדר הכושר שלו בכפר סבא ואם לא די בכך גם העביר לחיזבאללה מידע על תנועת הרמטכ"ל. אמנם, אשכנזי בוודאי לא מעורב בפרשות אלו באופן אישי, אבל יש להניח שהיה שמח לו היו מתרחשות לקצין אחר, בלשכה אחרת, בזמן אחר.

בסופו של יום, המבחן המשמעותי לבחינת כהונה של רמטכ"ל הוא מבחן התוצאה הביטחונית, וכאשר יש שקט בכל הגבולות, אפשר לזקוף זאת לטובתו של הרמטכ"ל היוצא. נתוני השב"כ שפורסמו לאחרונה מעידים כי בארבע השנים האחרונות חלה ירידה במספר הפיגועים, עד כדי כך ש-2010 מוגדרת כשנה השקטה ביותר בעשור האחרון. נסראללה עדיין מסתתר בבונקר וחיזבאללה מתקשה לפעול בדרום לבנון כבעבר, בצפון כבר לא נכנסים למקלטים אחת לשבוע, גשם הקסאמים ביישובי עוטף עזה הפך במקרה הטוב לטפטוף, ביהודה ושומרון כבר אפשר לנסוע בכבישים מבלי לחשוש ואפילו הפלסטינים בגדה מרוצים. השאלה עכשיו היא כמה זמן השקט הזה יישאר.