ביולי 1999 נסע א' במכוניתו בשכונת צור באהר, סמוך לארמון הנציב שבמזרח ירושלים. לפתע, הוא מספר, כמו בסרט, הגיחו שתי מכוניות. אחת חסמה את הכביש מקדימה ואחת מנעה ממנו לנסוע לאחור. מהמכוניות יצאו שבעה חמושים, חברי "כוח 17" של הפת"ח, והכניסו אותו בכוח למכונית עם לוחית זיהוי צהובה. "הם הסיעו אותי לאבו דיס, ומשם לרמאללה", הוא משחזר. "בדרך עברנו במחסום של מג"ב בראס אל-עמוד. ניסיתי להסיט את הרכב, אבל הם קפצו עלי והכו אותי". לטענתו, לאחר אותו יום הוא הוחזק במעצר 11 חודשים, במהלכם עבר עינויים קשים, בשל החשד ששיתף פעולה עם ישראל.
שורה של תביעות נגד הרשות הפלסטינית הוגשו בשנים האחרונות לבית המשפט המחוזי בירושלים בידי פלסטינים המתגוררים בישראל, לאחר שלטענתם הם, או קרובי משפחתם, עונו קשות על ידי מנגנוני הביטחון של הרשות בשל החשד ששיתפו פעולה עם ישראל. חלקם אף נחטפו לטענתם מתוך שטח ישראל על ידי ארגונים של הרשות. בשבוע הבא יתחיל שלב העדויות בתביעות השונות, שמסתכמות בעשרות, אם לא מאות, מיליוני שקלים. "אנשים נפגעו קשות גם נפשית וגם גופנית, והרשות הפלסטינית צריכה לפצות אותם", אומר עו"ד מנחם קורנווייץ, שמייצג כ-80 תובעים.
התביעות חושפות שיטות עינויים מזעזעות. כך לדוגמא, באחת התביעות מספר פ', כיצד נעצר בתחילת 2001 בידי הביטחון המסכל הפלסטיני בראשות ג'יבריל רג'וב, לאחר שסיים להוביל עובדים מאזור באר שבע לגבול הקו הירוק. לטענתו, במשך שלושה חודשים עונה בשיטת ה"שבח" ידיו נכבלו מאחורי הגוף ונקשרו לתקרה כשהגוף תלוי באויר. בזמן שהיה תלוי הוא הוכה והורעב. כעבור שלושה חודשים הוא נשבר והסכים לחתום על כל מה שביקשו ממנו. תובע נוסף, ע', טוען כי הוא הופשט ונכבל מול חלון פתוח במהלך החורף. כולאיו מרחו עליו חומר דמוי ריבה כדי שחרקים יזחלו על גופו. כשביקש לשתות, הביאו לו מים מתוך הניאגרה של בית השימוש.
"הבשר שלי היה מבושל"
מ', שנעצר ב-1999 על ידי אנשי המודיעין הפלסטיני בראשות תאופיק טיראווי, מתאר כיצד כולאיו ציירו סולם על אחד מקירות תאו, ואז דרשו ממנו לטפס עליו. הוא כמובן לא הצליח לטפס ואז היו מכים אותו. לדבריו גם אותו תלו באוויר, ובזמן שהיה תלוי ראשו הוכנס לתוך אסלת בית שימוש.
לא' חסרות שלוש אצבעות ביד ימין, שנכרתו באמצעות גרזן על ידי המון זועם במהלך האינתיפאדה הראשונה. על כך הוא לא מתקשה לספר, אולם כאשר הוא נזכר בעינויים שעבר במהלך מעצרו הוא מתקשה לעצור את הדמעות. א' מספר ששוביו נהגו להכניס אותו בימי הקיץ למיכל מים מברזל, ולסגור אותו בפנים במשך שעות. "הבשר שלי היה מבושל", הוא מספר. לדבריו, חוקריו האשימו אותו בבגידה ואף ברצח אחד ממקורביו של יאסר ערפאת. "כשאתה לא אומר להם מה שהם רוצים לשמוע, אז הם מרביצים". הוא מתאר גם כיצד הוכה באמצעות כבלי חשמל. "אחרי 20-30 מכות אתה כבר לא מרגיש", הוא אומר.
את התביעה האחרונה הגיש ע"מ לפני מספר שבועות לבית המשפט המחוזי בירושלים. לטענתו, הוא נחטף בשנת 2004 בזמן שהלך ברחוב הנביאה ברמלה והועבר לביתוניא, שם עונה במשך שלושה חודשים. ע"מ מתאר בתביעתו כיצד חוקריו עקרו את שיניו, הצמידו תנור חימום חשמלי לרגליו, שפכו עליו שתן וצואה וכיבו עליו סיגריות.
בתביעות מוזכרים שמותיהם של חלק מהמעורבים בעינויים, בהם מנהל כלא דהריה אכרם אל האוארין, סוהר בשם ג'יבריל אל חטיב, אדם שכונה "אבו ענתר" ואדם נוסף בשם נביל מיקדאד. א' מוסיף לרשימה גם את מפקד כוח 17 לשעבר, מחמוד דמרה, שלדבריו הסכים לשחררו לאחר שאשתו שילמה לו 30 אלף דולר, וכן מפקדים בכירים בארגון הביטחון המסכל הפלסטינים אסרף אל-חטיב, זאהר אבו-חסן וריאד חאמד. אולם, ברשות כלל לא בטוחים מי עבדו אז בבתי המעצר השונים. בתצהירים בהם השיבו אנשי מודיעין מטעם הרשות לשאלות שהציגו להם התובעים, מופיעה שוב ושוב התשובה: "לא זוכר".
צלקות פיזיות ונפשיות
כך לדוגמא, פואז אבוזר, שהיה רכז חקירות ארצי במודיעין הכללי של הרשות עד שנת 2005 ומאז משמש כיועץ המשפטי של המודיעין הכללי, ידע להשיב שהתובעים אכן נעצרו בידי הרשות ובאילו תאריכים הוחזקו במעצר, אולם לא ידע לומר מי היו המנהלים של מתקני הכליאה בהם נכלאו התובעים, מי היו ראשי הנפות מטעם המודיעין הכללי באותן תקופות וגם לא זכר אף שם של חוקר, כלאי או רופא. תשובות דומות נתן גם ראאד טאהר, היועץ המשפטי של הביטחון המסכל הפלסטיני. השניים הכחישו שהעצורים עונו. הכחשה שמצחיקה את א' ואת ידידו שיושב לידו, סייען נוסף שטוען שעונה. "התעללו בנו יותר מבחיות", הוא אומר. "סירוב הרשות הפלסטינית למסור פרטים בסיסיים הקשורים למעצרים או לאנשים שהתעסקו עם התובעים, כמו גם הסירוב למסור מסמכים קשורים, זו למעשה הודאה", מוסיף עו"ד קורנווייץ.
כל התובעים יצאו מהעינויים עם צלקות פיזיות ונפשיות. "אני מתעורר בבהלה באמצע הלילה", מספר א'. "אני חוזר לכל הסרט שהיה לי במעצר. אני מטופל בכדורים ומקבל טיפול נפשי". כמו תובעים רבים אחרים, הוא אינו עובד ומקבל סיוע מהביטוח הלאומי. למרות שהוא זקוק לכסף, הוא מעונין הרבה יותר במשהו אחר: "הייתי רוצה שהישראלים יחזרו לשטח", הוא אומר. "אני לא רוצה כסף, אני מבקש רק נקמה. הייתי אוכל להם את הבשר. אני יצאתי מהעם הפלסטיני. העם שלי זה ישראל. אתם העם שלי".
עו"ד יוסי ארנון, שמייצג את הרשות הפלסטינית, דחה את כל הטענות שהועלו בתביעות בדבר עינויים. "מדובר במשתפי פעולה שנעצרו על פי חוק בגדה, ועכשיו יש להם שורה של טענות כוזבות", אמר. "אנחנו מודים שחלק מהתובעים נעצרו כדין, אולם בפירוש אף אחד מהם לא עונה".