(צילום: באדיבות הערוץ הראשון)
סערה התחוללה אמש (רביעי) בטקס האזכרה הממלכתי לחללי אסון הכרמל שנערך בקיבוץ בית אורן כאשר עם עלייתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנאום, קראו המשפחות השכולות להוציא מן האולם את שר הפנים אלי ישי ואמרו כי אם הוא לא יוצא, הם ייצאו מהאולם. דני רוזן בן זוגה של אהובה תומר, קם ראשון ותבע את הוצאת ישי מהמקום ואחריו קמו כל המשפחות ונוצרה המולה במקום. לאחר זמן מה ושהרוחות לא נרגעו, שר הפנים יצא מהאולם, כך גם חלק מבני המשפחות. רוזן קרא: "שר הפנים לא לא נקף אצבע ובגללו קרה האסון. עם כל הכבוד עליו לצאת מהאולם".
נתניהו שב לנאום, אך מיד כשירד מהבמה קמו בני משפחות שכולות נוספים, צעקו על ראש הממשלה והטיחו בו דברים קשים בהם: "הרגת את הבן שלי", "איפה האמת שתצא לאור?", "את בעלי הפקרתם", "הרגת את בעלי", "שלא יטייחו אותנו", ו-"ראש הממשלה אשם בהכל". מאבטחי ראש הממשלהניסו להוציא מן האולם כמה מבני המשפחות שניסו להתקרב לעבר נתניהו. הטקס חודש רק לאחר שגלית אלקלעי, אלמנתו של סגן גונדר רפאל אלקלעי, עלתה לנאום.
ראש הממשלה אמר בנאומו, שהופרע מספר פעמים על ידי קריאות ביניים, כי אין נחמה לצער המשפחות השכולות. "אני יודע, אני מכיר את הכאב ואני יודע איזו מסכת ייסורים את עוברים. אני מכיר את החלל שנפער בחייכם, אני מכיר את הלילות הארוכים והבית שמתרוקן, אחרי שכל המנחמים עוזבים, ואתם נשארים לבד עם הכאב והזיכרון והגעגוע, והסבל נמשך מערב עד בוקר ואין מרפא ואין מזור", אמר נתניהו, "יקירכם עלו בסערה השמימה במרכבות של אש, להבות כמו שראינו בכרמל לא ראינו זמן רב אם בכלל".
בטקס השתתפו נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נציגי המשפחות השכולות, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, שר המשפטים יעקב נאמן, השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, ח"כים, מפכ"ל המשטרה דודי כהן, נציב שירות בתי הסוהר, נציב שירותי כבאות והצלה וראשי רשויות מקומיות.
בתחילת הטקס הודלקו נרות זיכרון לנספים על ידי נופר בוקר, בתו של ליאור בוקר ז"ל, מאור מלינה בנו של יצחק מלינה ז"ל, ואלירן שטרן, מתנדב בצופי אש חיפה. לאחר מכן הוקראו שמות כל 44 הנספים באסון.
פרס אמר בטקס כי "44 נפשות טהורות נפלו במערכה הכבדה נגד האש. האש שלא נחה לרגע, הפכה עשרות משפחות בתוכנו למשפחות שכולות. באותם רגעים, כאשר הכבאים עמדו מול האש, והיום, בתום שלושים, ניצב עם מופתע, שלא היה מוכן לאסון כזה".
פרס הוסיף ואמר כי "זו האמת, גם אם היא כואבת וצורבת: לא היינו מוכנים לנוכח האש הגדולה, לא שיערנו שכך יכול לקרות. וכך קרה, שהלהבות חרכו בלבבות המשפחות ובביטחונו העצמי של העם". עוד הוסיף הנשיא כי "האש אמנם הפתיעה את הכבאים, צוערי שירות בתי הסוהר וקציני המשטרה, אך אלה לא נסו ולא ברחו. רבים מהם השליכו נפשם אל מול הלהבות. כדי להציל חיים, כדי לחלץ חברים. הגבורה שלהם לא נפלה בעוצמתה מעוצמת האש".
(עדכון ראשון: 5.1 19:31)