חמש שנים לתרדמת: קרובים מתגעגעים לאריק שרון

"כואב מאוד שבגלל שאריק נמצא בין חיים למוות כבר חמש שנים, אנחנו לא יכולים להילחם על הנרטיב שלו ולהנציח אותו" – כך אמר לוואלה! חדשות, אורן מגנזי, היועץ הפרלמנטרי של שרון, ואחד ממקורביו בתקופה שקדמה לכניסתו לתרדמת, במלאת חמש שנים לאירוע.

שרון, איש שנוי במחלוקת כמעט כל חייו, כולל בשנותיו הפעילות האחרונות, סיים את הקריירה הפוליטית שלו בצורה טרגית, היום בדיוק לפני חמש שנים. לא מת, גם לא ממש חי, השאיר אחריו חצי עם מתגעגע והחצי השני שזועם על דרך ביצוע תוכנית ההתנתקות. שלושה מקורבים מהעבר הקרוב והרחוק מדברים על שרון, על התקוות וגם על האכזבות.

יחסי העבודה של שרון עם אבי דיכטר התחילו עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה בשנת 2001. התקופה היא תקופת האינתיפאדה השנייה, ההתייעצויות התכופות, האינטנסיביות, בין ראש הממשלה לראש השב"כ, דיכטר, קירבו בין השניים. ההערכה ההדדית הולידה את ההזמנה של שרון לדיכטר להצטרף למפלגה החדשה שהוא הקים.

"הוא מעורר געגועים", אומר היום דיכטר. "הייתה לו תכונה אדירה של קבלת החלטות שאתה לא רואה אצל כל מנהיג. זה כל כך חסר בהנהגה שלנו היום. אצל אריק ידעת שכשההחלטה מתחילה להתבשל, משהו קורה. יכולת להרגיש בהתלבטויות, אך בסופו של דבר ראית שהוא נחוש. הוא ידע להתלבט, אבל בסופו של דבר ידע להחליט. מעבר לכך הייתה לו ההקשבה. הוא היה מקשיב אולטימטיבי. הוא לא עסק בדברים נוספים כשהוא הקשיב, מה שלא נפוץ היום במחוזותינו".

"הוא הצטיין בכושר הכרעה", מוסיף מגנזי. "המשרד שלו היה בנוי כך שהוא מנהל רק את הבעיות הגדולות. לתת לילד בן 27 לטפל בבעיות של הכנסת איפשר לו באמת להנהיג ולהכריע. שיטה כזאת לא הייתה מאז שהוא עזב. הצוות שלנו הצטיין בתחושה שאנחנו ליד אדם שהוא נדיר בפוליטיקה ושאת כל הדברים האחרים צריך להניח בצד. אריק לא פחד שיהיו לידו אנשים חזקים שיוכלו לפתור בעיות".

"הוא נתן חבל לעבוד תחתיו", אומר דיכטר. "כשהוא קיבל החלטה, זה היה כמעט 'שגר ושכח': הוא היה מסביר מדוע הוא קיבל את ההחלטה, ולאחר מכן היה את כל הזמן שבעולם לעשות את זה. היה לו מאוד קשה עם ההכרעה על הגדר. זו היתה המלצה שלי, וכשהוא החליט הוא הלך עם זה ונתן הרגשה שהוא הולך עם זה כאילו רצה בכך מההתחלה".

מבחינת מגנזי, אין מקום להשוואה בין שרון למנהיגות שהייתה במדינה מאז. "יש תחושה שאין בעל בית הרבה מאוד זמן", הוא קובע. "האנשים שמנהיגים אותנו נמצאים אחרי הדברים שקורים ולא לפני. מי שהיה במשרד ראש הממשלה יודע שבמשברים, אם יש ראש ממשלה שמוכן להכריע, זה לא הופך להיות משבר. ההנהגה שלנו היום רק מגיבה לדברים".

והיתה לשרון תכונה נוספת שידועה לכולם: קור רוח. לדברי מגנזי, "ברגעים הכי לחוצים, כשכולם רעדו מפחד, הוא היה מגלה קור רוח וגם חוש הומור. היום זה לא בנמצא. אני זוכר סיטואציה ספציפית ביום קשה למדינת ישראל, בהצבעה על ההתנתקות. הוא היה הכי קר רוח וצלול שיכול להיות, וכשאמרו לו שיש ניסיון לטרפד את המהלך, הוא אמר: 'אני קם והולך למליאה'. ההצבעה עברה, וכשיצאנו הוא הסתובב אלי ולדוברו, אסי שריב, ואמר: 'זה לקח לאנשים צעירים כמוכם, לעולם לא להיכנע ללחצים'".

אותה תוכנית התנתקות היתה גם קו השבר באהבה ההדדית בין שרון לקרוביו זה לא מכבר – המתנחלים. יו"ר האיחוד הלאומי, ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה), ליווה את שרון במשך שנים ארוכות. "אריק שרון היה האדם הכי משמעותי בחיים שלי", הוא מספר. "הוא היה מפקדי בארבע שנות שירותי הצבאי, כולל במלחמת יום כיפור – אז הוא שלח מסוק לחלץ אותי. בשנים שלאחר מכן ובעזרה ובסיוע ביש"ע, הוא היה האיש הכי משמעותי בשבילנו, ואם יש מאות אלפי יהודים היום ביו"ש ובמזרח ירושלים, זה הרבה תודות לו".

בעקבות ההתנתקות נוצר אצל כצל'ה דיסוננס ביחס לשרון. לדבריו, "עד היום יש לי אהבה פנימית אליו, אהבה מהולה בצער, ולא הסרתי את תמונותיו מביתי, אבל בשנים האחרונות הייתה אכזבה גדולה מהמהפכה בתפיסה של שרון. תמיד ידענו שהוא אדם מאוד מקורי ובלתי נצפה, ומסוגל לשנות החלטות מהרגע להרגע, אבל לא האמנו שהוא יהרוס במו ידיו מפעל חיים שהוא הקים".

כ"ץ הוסיף, כי "הוא הרס את כל מפעל חייו מבחינה ערכית, ואני לא יודע אם בעתיד הוא ייזכר על המפעלים הגדולים שהקים ועל המצביאות הגדולה שהיתה לו, או על הדבר האחרון שעשה בסוף חייו, שזה אחד הדברים החמורים שנעשו לעם היהודי במהלך ההיסטוריה שלו. העם היהודי ראה בגירוש את הדבר השני החמור ביותר אחרי רצח. גירוש יהודים מחבל קטיף, והעובדה שאלף משפחות עדיין זרוקות ויש הרס משפחות טוטאלי, זה המשבר הגדול ביותר שקרה לעם ישראל בדור האחרון. מה ההבדל בין גירוש ספרד לגירוש עזה, שיהודי עשה את זה?".