יום לפני הדיון המכריע במשפטו של הנשיא לשעבר, משה קצב, שוררת תחושה של פסימיות בקרב פעילים בארגוני נשים וארגוני הסיוע לנפגעי תקיפה מינית. הארגונים חוששים כי הכרעה מעורפלת תיצור את אותה תחושה מוכרת וחמצמצה בקרב הנפגעות - תחושה של אי מיצוי הדין, סחבת משפטית ואולי החמור מכל סלחנות בלתי מוצדקת כלפי מי שהן מגדירות כ"עברייני מין" לכל עניין ודבר.
מארגנת קמפיינים לארגוני נשים וחוקרת בתחום המגדר, דורית אברמוביץ', התייחסה להכנות לקראת הדיון ואמרה, כי "נשים רבות יבואו לבית המשפט בעת ההכרעה על מנת להביע סולידריות עם הנפגעות". אברמוביץ' הוסיפה שהארגונים "ערוכים להרבה מאוד תרחישים ומכינים, בין השאר בפן המשפטי, סוללה של יועצים משפטיים מארגוני הסיוע".
עבור נפגעות תקיפה מינית בישראל, מדובר באחד המשפטים החשובים ביותר שהתקיימו בתולדות המדינה. האזרח מספר אחד, נשיא המדינה, מואשם באונס וביצוע מעשים מגונים בכפייה. בעקבות זאת טוענת אברמוביץ' ופעילי נוספים בארגונים כי "הכרעת הדין בתיק תהיה חשובה יותר מההכרעה על דמותו של קצב".
"אין תחושה שייעשה צדק אמיתי"
העבודה הסיזיפית מול הנפגעות והניסיון המר מול הסחבת המשפטית יוצרת תחושה קשה של חוסר תקווה לקראת הכרעת הדין, בעיקר בקרב פעילי הארגונים המלווים את קורבנות התקיפה המינית מרגע הדיווח הראשוני, דרך שלל הדיונים המשפטיים הנמתחים לאורך שנים.
ליזה ניקוליאצ'וק, מנכ"לית עמותת מסל"ן לנפגעות אלימות מינית נגב, טוענת כי רוב התיקים נגד נפגעות תקיפה מינית מובאים לידי הכרעה בטווח זמן בלתי הגיוני מצד הנפגעות, לאחר כחמש עד שמונה שנים. "10,000 פניות של נפגעות מגיעות מדי שנה למסל"ן, אך רק 20% מתוכן זוכות להמשך טיפול משטרתי ומשפטי." אומרת ניקוליאצ'וק. "אין לנו תחושה שנעשה או ייעשה פה צדק אמיתי, האופטימיות פשוט לא קיימת אצלנו. אני סבורה שתהיה פה פשרה, שהיא בושה קולקטיבית בשבילנו. בושה שתעלה את השאלה החוזרת: כיצד נתנו לבנאדם הזה להיות נשיא מדינה?"
היועצת המשפטית של איגוד הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, ענבר יחזקאלי, חולקת על דעתה של ניקוליאצ'וק. "פשרה לא תהיה בתיק הזה" היא טוענת. "תהיה הרשעה, חלקית או מלאה. קשה לי לדמיין מצב שבו ייתכן זיכוי. במידה ויהיה, זה יהיה יום שחור למשפט בישראל ולציבור הנשים בכלל. זה בכלל לא משנה מה יחליט בית המשפט מחר, אנחנו לא מטילות ספק בנפגעות. אנחנו נעמוד בבית המשפט לצד המתלוננות ונשלח מסר של הרתעה לעברייני המין הסדרתיים הבאים, על מנת שידעו מה יעמוד בפניהם, כאשר יעמדו לדין". יחזקאלי מוסיפה כי "במדינת ישראל ישנו יחס לא הוגן לנפגעות תקיפה מינית, יחס שמפקיע מהן פעם אחר פעם את השליטה בחייהן. אף פעם אין ערובה לתוצאה המשפטית והדבר מעורר חרדה הולכת וגוברת אצל המתלוננות".
גורמים משפטיים רבים בארגוני הנשים טוענים כי תיק קצב נוהל במהירות גבוהה בקנה מידה ישראלי. "ריבוי המתלוננות בתיק, ולא הסחבת המוכרת במסדרונות בתי המשפט בישראל, הוא הגורם שבגינו נמשך הדיון בתיק זמן רב".