ההכנות לחג המולד בדרום תל אביב צבעו הערב (שישי) את גינת לוינסקי בגווני אדום ולבן: מקהלות מאולתרות שרו מזמורי חג, ילדים הכינו קישוטים לעצי האשוח, וישראלים טובי לב תרמו לילדי המהגרים מתנות לחג. בצד שמחת החג, הפחד המלווה את המהגרים וילדיהם, מסכנת הגירוש ומחמתם של תושבי השכונות, הולך וגובר.
רבים מהילדים התכנסו לצד מדריכים חברתיים בספריית גן לוינסקי, המעניקה להם נגישות לספרים בשפת אמם. ענת, מדריכה במקום מזה ארבע שנים, מספרת על "קשר השתיקה" שנרקם לאחרונה בין הילדים ובין הוריהם לגבי אפשרות החזרה לסודן. "אני שומעת חצאי משפטים ורמיזות מהילדים שמדברים על כך שהם אינם רצויים כאן. אני מרגישה שיש בהם איזושהי השלמה עם הרעיון שעדיף לחזור לסודן, למצב בלתי ידוע ומסוכן, מאשר להישאר בישראל", היא מספרת.
עוד אמרה ענת, כי "מרגע שיצא המטוס שהחזיר את 150 הפליטים לסודן לפני שבוע, אף אחד מהילדים לא מדבר בגלוי על אפשרות שיישלח לסודן. אחת מהילדות שהייתה מגיעה באופן קבוע לספרייה שלנו, נשלחה באותו מטוס. יום לפני הטיסה היא הגיעה להיפרד מחבריה וביקשה מהם לשמור בסוד על הטיסה בשביל שלא יסבכו את אבא שלה ואותה".
מוקדם יותר הבוקר הפגינו אלפי מהגרים ופעילי זכויות אדם נגד מדיניות ההגירה של ישראל ומתקן הכליאה המתוכנן בדרום. על כך מספרת ענת כי "האפשרות להישלח למתקן הכליאה המתוכנן מוחשית מאוד עבור הילדים. מבחינת הילדים, המתקן הזה הוא כלא ומקום שבו הם יכולים למצוא את מותם".
מ', נער סודני בן 14, מבלה עם חבריו בספרייה ומחכה בהתרגשות לערב החג. אולם, היחס העוין כלפי מהגרים בימים האחרונים כמעט וסיבך את מ' ובן דודו בתגרה: בערב ההפגנה בשכונת התקווה הם יצאו לטיול אופניים, ונתקלו בקבוצת תושבים שצעקה לעברם: "פליטים, לא רוצים אתכם פה !". החבורה החלה לרדוף אחריהם, אך מ' ובן דודו הצליחו להימלט למועדונית בשכונה וניצלו מהסתבכות.
לא רחוק מהתקהלות הילדים בספרייה, סורי לי, חבר במשלחת סטודנטים דרום קוריאנים לישראל, הגיע עם חבריו הזמרים והגיטריסטים לרחבת גן המשחקים במתחם, במטרה להנעים את זמנם של העוברים ושבים במחרוזת שירי חג מולד בקוריאנית. סורי מתנדב במרכזים לבעלי מוגבלויות בשנה האחרונה, אך הערב הוא בא "לחלוק את האושר שלו עם כולם". "אפריקאים, אסיאתיים, זה ממש לא משנה בחג שמח שכזה", הוא אומר.
גם ישראלים טובי לב היו שם: תבל גלעד בת ה-12 מהרצליה הגיעה עם אמה וסבה על מנת לתרום צעצועים לידי המהגרים. הרעיון לתרומה הגיעה מסבה של תבל, יצחק קאופמן, שהציע לנכדתו לחלוק משפע צעצועיה עם אחרים. "מדובר בילדים שהם אורחים של המדינה", אומר יצחק. "הם מביאים איתם יתרונות למדינה משום שההורים שלהם עובדים בעבודות שישראלים לא מוכנים לעבוד בהן". אחרי שסיימה את העברת צעצועיה למקלט הספרייה, חשה תבל צביטה קטנה בלב: "הבאתי להם רק צעצועים לבנות" היא אומרת. "איזה מתנות יקבלו הבנים?".