היישוב העני בארץ נחוש לעבור מהפך

ברחוב הראשי של ג'יסר א-זרקא יש היום לא פחות מ-14 בתי קפה. לא תמצאו כאן ארומה, ארקפה או מותגים תל אביביים אחרים, אלא קיוסקים קטנים עם שניים-שלושה שולחנות שלידם יושבים תושבי היישוב, שותים קפה, מעשנים נרגילה, ומביטים על הילדים המשחקים ברחובות. זו הפעילות המרכזית - ולמעשה היחידה - של תושבי היישוב בשעות אחר הצהריים והערב: אין מסעדות, אין מתנ"סים, אין גני משחקים, אין חנויות, אין קניון ואין בית קולנוע.

האינפלציה במספר בתי הקפה היא סממן אחד למגמה מעניינת המתרחשת באחרונה ביישוב העני והמוזנח בארץ, הממוקם רק 200 מטר מבתיה המפוארים של קיסריה השכנה. ביישוב, ש-60% מ-13 אלף תושביו הינם נתמכי סעד, נחושים לעבור מהפך. לא עוד עוני, סמים, אלימות והזנחה, מעכשיו אמרו: הרחבת גבולות שיפוט, פיתוח כלכלי, שיתוף פעולה עם היישובים השכנים המבוססים, וגולת הכותרת – עידוד תיירות, המתמקדת בהיסטוריה, ארכיאולוגיה, קולינריה, ובמיקום הייחודי ליד הים. עמותת "סיכוי", הפועלת לקידום שוויון בין יהודים לערבים, יזמה את המהלך ועודדה אותו, וביחד עם גורמים נוספים באזור, היא פועלת לשים את ג'סר א-זרקא על המפה.

"יתרונו של היישוב הוא הסיפור האישי המיוחד שלו", מסביר מוחמד עמאש, מנהל לשכת ראש המועצה ואחראי נושא התיירות. "אנחנו נמצאים ליד אתרים ארכיאולוגים מהתקופה הביזנטית והרומית, יש סיפורים היסטוריים על כל סמטה ובית, איננו רחוקים מהמרכז, אך בעיקר – אנחנו היישוב הערבי היחיד בארץ שנמצא ליד הים".

אחת לחודש נערכים סיורים מודרכים ביישוב: תמורת תשלום סמלי זוכים המשתתפים לארבע שעות רוויות בסיפורים היסטוריים ועכשוויים, ביקור בכפר הדייגים, וארוחת צהריים עשירה באחד מבתי היישוב. "באו אנשים מכל הסוגים והמינים: אקדמאים, פשוטים, צעירים, מבוגרים", מספר עמאש. "כולם הודו בפנינו שזו הייתה הפעם הראשונה שלהם ביישוב. הם אמרו לנו 'עברנו כאן אלפי פעמים בדרכנו לצפון או בחזרה ומעולם לא נכנסנו ליישוב. כמה פספסנו שלא נכנסנו'".

קידום התיירות בג'סר א-זרקא נעשה בד בבד עם מיתוגו מחדש. "הפכו אותנו לעיר של אלימות ופשע", אומר ראש המועצה עז א-דין עמאש, ולא חוסך ביקורת מהתקשורת, שאחראית, לטענתו, לתדמית השלילית, "קורים ביישוב דברים יפהפיים אך התקשורת לא חושפת אותם. אם פעם אחת אבן נזרקת – התקרית תקבל כותרת". עם זאת, הוא אינו פוטר את תושבי היישוב מאחריות. "כל מהפכה כלכלית וחברתית מתחילה בחינוך. אם לא אחנך את תושבי ג'יסר א-זרקא איך לקבל תיירים – התיירים לא יחזרו. לפני שנקים כפר נופש, חשוב שתושבי היישוב יידעו איך להתנהג לאורחים".

עד שג'יסר א-זרקא תהיה ערוכה לקבל את שטף התיירים, היא פועלת במרץ להרחיב – לראשונה בתולדותיה - את גבולות השיפוט שלה. החברה הלאומית לדרכים תכננה את הרחבת כביש החוף 300 מטר מזרחה, כך ש-700 דונם נוספים יתווספו ליישוב. בג'יסר מתכוונים ליצור עתודות קרקע לשימושים כלכליים, כגון מסחר, תעשייה ומלאכה, ובכך להכניס כסף לקופת העירייה המרוששת. במקביל, התקבלה החלטה אזורית שאזור התעשייה של זיכרון יעקב וחוף כרמל יתחלק בארנונה ביחד עם ג'יסר א-זרקא.

"זה אחד המהלכים האזוריים הכי משמעותיים", אומרת חגית נעלי-יוסף, אחת מהרכזות הפרויקט ב"סיכוי". "זו התוצאה של תהליך עבודה בן שלוש שנים שכלל הרבה הידברויות וניסיונות להסביר ליישובים היהודים העשירים שהמרחב הוא משותף ושצריך ליהנות מהמשאבים יחד. היישובים הללו עברו תהליך מאד חיובי, בסופו הם הבינו שטובתם של יישובים שכנים היא טובתם שלהם-עצמם".

ג'יסר א-זרקא עדיין לא הפכה למעצמת תיירות. היא גם לא תהפוך לכזו מחר, גם לא עוד שנה. התהליך הזה ייקח עוד זמן. אין ביישוב מסעדות שיוכלו לארח את התיירים, אין חדרי מלון ואין חנויות בגדים או נעליים. הרחובות עדיין מוזנחים ומלוכלכים, חוף הים עדיין גדוש בזבל ואין יותר מדי מה לעשות ביישוב. "חברות עניות כמו בג'יסר א-זרקא רוצות שינויים מהירים", אומר מנכ"ל סיכוי, רון גרליץ, "אבל זה ייקח זמן. מה שאפשר לומר הוא ששלב הפיילוט בסיורי התיירות עבר בהצלחה וכעת אנחנו פועלים לקדם שיתופי פעולה. אם מישהו הולך ליקב בבנימינה ומקבל קופון לנופש בג'יסר א-זרקא – זה נהדר בעיני".

יחד עם זאת, ליישובים עניים יש קסם משלהם. קסם בתולי. קשה להיזכר, לדוגמא, מתי ראינו בארץ בפעם האחרונה כפר דייגים אותנטי שנשמר עשרות שנים. למרות ההזנחה, למרות הלכלוך, למרות העוני המחפיר. כיעור מקסים ביופיו. "תוך עשר שנים מהיום ג'יסר א-זרקא תהפוך למוקד תיירות מרכזי", מבטיח לנו ראש המועצה עמאש, בשכנוע עמוק. ימים יגידו.