אני מתביישת להיות אזרחית של המדינה הזו

"לכאורה, אפשר לשמוח שיש שר ביטחון שלא בא מהצבא. זה נשמע טוב. בפועל, מדובר בתפקיד ייצוגי, חסר משמעות והשפעה". לקבלת הפנים הצוננת הזו זוכה עמיר פרץ מפרופ' טניה ריינהרט מאוניברסיטת תל אביב, שהתבלטה בשנים האחרונות כאחד הקולות הקיצוניים ביותר בשמאל הישראלי.

"ישקיעו בו זמן, יתדרכו אותו. יצרו רושם כאילו מתייעצים בו, אבל מערכת הביטחון היא גוף אוטונומי", היא מוסיפה. "לכן אף אחד לא הופתע שביומו הראשון בתפקיד אישר פרץ עוד חיסול בעזה. וככה זה יימשך".

בחודש שעבר יצא לאור ספרה החדש של ריינהרט "מורשת שרון", (בגירסה האנגלית ייקרא The Roadmap to Nowhere), שעוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני מאז 2003. ספרה הקודם בנושא, "שקרים על שלום", זכה להצלחה רבה בעולם הרחב, אך כמעט שלא זכה להתייחסות בארץ. עם חגיגות ה-58 למדינה, הבחירות והממשלה החדשה, לריינהרט יש בטן מלאה על כל מה שקורה פה.

"אני מרגישה בושה להיות אזרחית המדינה הזו. אני מרגישה לגמרי מנותקת מהמדינה, אך אני אוהבת את העם. אישית, קשה לי יותר ויותר להמשיך בחיים היום-יומיים, בשעה שכמה קילומטר ממני אנשים נמקים במכלאות, מוקפים בצבא ומורעבים. אני מגיעה לנקודה שאני לא יכולה לסבול את זה, ושוקלת לעזוב את הארץ".

הבחירות האחרונות היו הקש ששבר את גב הגמל. "קדימה זו מפלגה של איש אחד, שהוקמה לצורך השלטון, בלי שיש מאחוריה שום גוף דמוקרטי", היא אומרת בראיון לוואלה! חדשות. אבל קדימה, לדבריה, היא רק סימפטום. רעה חולה שמייצגת את המערכת כולה.

"עברנו תהליך חמור של התפוררות המערכת המפלגתית. המערכת השלטונית הישראלית לא מייצגת יותר את עמדות הציבור" טוענת ריינהרט. ויש לה לא מעט דוגמאות. מחצית מהציבור, לדוגמה, תומך במו"מ עם חמאס ובחלוקת ירושלים, בניגוד לעמדת השלטון. "לציבור רחב מאוד אין מסגרת - לא שלטונית ולא אופוזיציונית. הבחירה היא בין שני מועמדים שמייצגים את אותו דבר. הציבור לא האמין שהבחירות יכולות להשפיע על המדינה, ולא הגיע לקלפי".

העבודה לא היתה אמורה להוות אלטרנטיבה, לו היתה מפלגת השלטון?

"אין להם שום אלטרנטיבה מדינית. הם מניחים שרוב הציבור הוא ימני וכבר שנים שהם משכנעים את הציבור שהדרך של שרון היא הצודקת. גם פרץ, המועמד היוני של העבודה, התיישר עם 'הקו המרכזי', אחרי שהפעילו עליו לחץ".

ומה לגבי המהפכה החברתית שפרץ הבטיח להוביל?

"זה כבר לא נושא לדיון, זה הוכרע. ברור לכל שפרץ נכנע בעניינים החברתיים. אני לא חושבת שמישהו חושב אחרת. אלא שזה היה יכול להיות ברור גם קודם. פרץ לא מביא איתו הרבה אמינות. הרקורד שלו כמנהיג חברתי הוא לא טוב".

מי שתופס את המקום המרכזי בפוליטיקה הישראלית, לטענתה של ריינהרט, היא מערכת הביטחון. "אנחנו מדינה שמנוהלת על ידי הצבא, זו הסכנה המרכזית לדמוקרטיה הישראלית. ראשי ממשלה ושרי ביטחון באים והולכים, אבל הרמטכ"ל מכהן תמיד 4 שנים", היא אומרת. "הקשרים בין הצבא לשלטון בישראל הדוקים וסימביוטיים. הצבא מתדרך את הממשלה, את העיתונות ואת הדיפלומטים הזרים. הוא מציע לממשלה לא רק במי להתנקש ומתי, אלא גם מספק לה את קו ההסברה לכך".

מרכיב מרכזי בקווי היסוד של הממשלה החדשה הוא תוכנית ההתכנסות, במסגרתה, כפי שהתחייב אולמרט, תיסוג ישראל מחלקים בגדה המערבית. אלא שריינהרט לא מתרגשת. "קשה להתייחס לתוכנית הזו. אין לה תאריך יעד, אין רשימת יישובים שיפונו. מה שברור הוא שצה"ל יישאר בתוך הגדה גם אחרי פינוי המתנחלים".

אבל לא רק ההתכנסות מדאיגה אותה. "הדבר החמור באמת בתוכנית המדינית של אולמרט זה נושא הגדר - החומה. בניגוד לעירפול בשאלת פינוי היישובים, נאמר בבירור שישראל תשלים במהירות את בניית החומה. קשה לזכור היום, אבל בית הדין הבינלאומי בהאג קבע שהיא מהווה הפרה בוטה של החוק, משום שהיא נבנית על אדמה פלסטינית. היום כבר מכריזים בגלוי שהגדר היא הגבול הבינלאומי של ישראל".

400 אלף פלסטינים, לטענתה, "נידונים לטרנספר סמוי ואיטי. הם מאבדים את השדות ואת היכולת שלהם להתקיים, וייאלצו להיכנס לגדה, ולחיות שם כפליטים בשולי הערים הגדולות. ובזמן שזה קורה, השמאל, העבודה, וכמובן גם התקשורת, מכריזים על מי שמבצע את התוכנית הזו, כעל איש השלום הנוכחי של ישראל. היום, טרנספר סמוי, נחשב לפריצת דרך עצומה בדרך אל השלום".

שוב התקשורת אשמה?

"את הגדר, למשל, היא מציגה כצורך ביטחוני, במקום להציג אותה כהפרה של החלטת בג"ץ. אפילו מאמר המערכת של 'הארץ' קרא לממשלה להאיץ את בניית הגדר, כתנאי הכרחי למימוש ההתכנסות" מתגוללת ריינהרט ומוסיפה "התקשורת בארץ מעבירה ומנחילה לציבור את תמונת המציאות שמספקים לה הצבא והשלטון. ראש הממשלה ודובר צה"ל מייצרים את הטענה היומית, התקשורת מדווחת עליה כחדשות, מאמר המערכת חוזר עליה כדעה, ולמחרת תשמע את נהג המונית מביע אותה כדעתו האישית. אפשר לתמצת את המסר של התקשורת כ'מורשת שרון'".

ומהי אותה מורשת?

"המורשת האמיתית השל שרון היא שישראל יכולה להכשיל כל מו"מ עם הפלסטינים, לגנוב אדמה מהפלסטינים, להרעיב, להחניק ולהפגיז את עזה - ובכל זאת להיקלט כצד שוחר השלום בסכסוך. התפיסה היא שאנחנו הטובים, הצודקים, שכל הזמן מתקדמים בצעדי ענק לקראת ויתורים. זה נבנה על ידי התקשורת".

שרון היה זה שהוציא אותנו מהרצועה.

"הוא לא יצא מעזה מרצונו החופשי. הכריחו אותו. אני מאמינה ששרון עד הסוף קיווה שימצא דרך להתחמק מהמימוש של ההתנתקות, כמו שמצא דרך להתחמק ממימוש שאר ההבטחות".

מחר יפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה את "מדד הדמוקרטיה 2006", המבוסס על סקר דעת קהל והשוואות בין לאומיות, שיספק תמונת מצב עכשווית על המציאות בישראל.

ואיפה אתם עומדים ביחס לציבור הרחב? לחצו על הקישור ובחנו את עצמכם.