לשר במשרד האוצר מאיר שטרית מתגלגלים הרבה רעיונות בראש בכל הנוגע לציבור הסטודנטים בישראל. לטענתו, הבעיה מתחילה ונגמרת בכך שסטודנטים לא מבינים שלמדינה אין כסף לממן אותם, ושהפתרון טמון בהעלאת שכר הלימוד באופן גורף, תוך הענקת מלגות לסטודנטים נזקקים.
ההחלטה שהתקבלה לאחרונה באוצר להעביר בכל זאת הפחתה של 3% נוספים בשכר הלימוד בשנה הקרובה, בהמשך להמלצות ועדת וינוגרד, מותירה את שטרית בינתיים לבדו במערכה, אבל הוא ממשיך להתעקש ששכר הלימוד צריך לעמוד על 30 אלף שקלים.
אתה לא חושב שהצורך לממן שכר לימוד בגובה שכזה עשוי לפגוע ברמת הלימודים?
"בטח שכן. אני גם חושב שהרבה יותר קל ללמוד כשלא צריכים לעבוד, אלא גם כשיש רכב, דירה ושני משרתים. אני פשוט חושב שהתירוצים של חוסר יכולת לעבוד וחוסר יכולת כספית, הם תירוצים לא רלוונטיים לסטודנטים. לדעתי, זו מדיניות עקומה לגמרי שהמדינה תומכת בהשכלה הגבוהה ברמה הכי גבוהה. גובה שכר הלימוד כפי שהוא היום מכסה כ- 15% בלבד מהעלות של הסטודנט לאוניברסיטה. כלומר, המדינה תומכת אוטומטית בכל סטודנט הלומד באוניברסיטה ב- 85% מהעלות שלו. ומי מקבל את הסבסוד הזה? אוכלוסיית המצוקה נמצאות באוניברסיטאות? הרי רב הסטודנטים זה שכבות הביניים ומעלה. התיקון בחינוך לא יכול להתחיל באוניברסיטה. הוא צריך להתחיל עוד קודם לכן, בבתי הספר היסודיים. מי שמגיע לאוניברסיטה צריך להסתדר לבד".
אז מה הפתרון לדעתך?
"אני הצעתי מזמן להעלות את שכר הלימוד. במקום עשרת אלפים זה יהיה 30 אלף שקלים. אבל אני מוכן להציע מלגה של מאה אחוז, כלומר, אפס שכר לימוד, לכל סטודנט שמוכן לחנוך ילד אחד במצוקה לארבע/חמש שעות בשבוע. אך אם הוא לא מעוניין, שישלם 30 אלף שקלים".
אבל כיום הביקוש לפרויקט פר"ח בכלל עולה על ההיצע. ההקצאות קוצצו
"נכון, זה קוצץ מאחר שבוועדת וינוגרד, שזו ההחלטה הכי מטופשת שאני מכיר, סוכם על קיצוץ בשכר הלימוד. אם זה היה תלוי בי, הייתי מבטל לחלוטין את החלטות הוועדה. ההפחתה של וינוגרד עולה למדינה לשנה 430 מיליון שקלים, והיא ניתנת לכל הסטודנטים, גם לבעלי היכולת הכלכלית וגם לחסרי היכולת הכלכלית. אבל רוב אוכלוסיית הסטודנטים מורכבת מהשכבות הבינוניות ומעלה, והם זקוקים לכסף הזה בערך כמו שאני זקוק לגרעינים. אני יכול להראות שב- 100 מיליון שקלים, ולא 430 מיליון, אני יכול היום לתת הנחה של 75% מיידית לכל סטודנט נזקק. אז תגידו את, מה יותר נכון לעשות?"
אם כן, מדוע לדעתך ההצעה שלך לא מתקבלת?
"כי זה לא פופולארי. הסטודנטים מתנגדים לזה בכל תוקף. אבל ביום שאני אהיה שר האוצר זה יקרה מיידית. חברי מפלגת שינוי גם כן מתנגדים, ולכן ביבי, שלא מעוניין להסתכסך עם מפלגה של 15 מנדטים, נכנע להם. אבל אם ההצעה תבוא מהסטודנטים אז אף אחד לא יוכל להתנגד להם".
"לסטודנטים לא אכפת"
לשר שטרית יש כעס גדול על ציבור הסטודנטים. "נצא מנקודת הנחה ש- 100 אלף סטודנטים, מתוך ה- 160 אלף הלומדים בארץ, היו חונכים 100 אלף ילדים במצוקה. זו הייתה מהפכה חברתית!", הוא אומר. "אבל לסטודנטים זה לא איכפת. איכפת להם ששכר הלימוד שלהם יהיה נמוך, בזמן שמה שצריך להיות איכפת להם זה מהמצב החברתי בארץ. על מנת לשנות את זה צריך לשנות את הגישה".
איך ניתן לשנות גישה אם לממשלות ישראל אין שום כבוד להחלטות קודמות?
"מה, אסור לממשלה לשנות את דעתה? מאז וינוגרד התחלפה הממשלה פעמיים. זה היה בזמן כהונת ממשלת ברק. אני תמיד התנגדתי. גם כשהייתי ראש הקואליציה לא הסכמתי לתת לכל סטודנט. אני מוכן לתת לסטודנטים החלשים. ורק לאלה ששירתו בצבא. הממשלה החליטה לעשות שטויות, אז מותר לה לשנות את זה!".
אבל מבחינת הסטודנטים, ועדת וינוגרד לא הייתה שטות
"מדוע לא? כי הם הפגינו פוליטית וברק נכנע? לכן זהו הסכם טוב? זו הייתה כניעה טוטאלית של ברק, בניסיון למצוא חן בעיני הציבור. זה פופוליזם טהור, שהוא לא נכון חברתית ועולה המון כסף, בלי הצדקה. לדעתי במצב הנוכחי, סטודנטים שצריכים מקור הכנסה יכולים למלא חללים במקומות בהם אנשים לא מעוניינים לעבוד. זו לא בושה. אני כסטודנט למיקרו-ביולוגיה וביוכימיה, עבדתי בכל עבודה אפשרית: קטיף אבטיחים, כותנה, כל דבר. אפילו בתיכון עבדתי, כי להורים לא היה. אנשים צריכים לעבוד, והחינוך זה הדבר היחידי שיכול להוציא אנשים ממצוקה. קצבאות לאמהות חד-הוריות קוברות אותם בעוני. הם לעולם לא יצאו משם. מי שחי על קצבאות נשאר עני ורב הסיכויים שהילדים שלו יישארו עניים. הדרך לצאת מהעוני זה ללמוד, לקבל הכשרה מקצועית, לעבוד ולהתקדם בחיים. כך קרה לי, ואם אני יכול אני חושב שהרבה אחרים יכולים. אנחנו צריכים להתנהג כמו מדינה שבה חוק הוא חוק וסדר הוא סדר. שאנשים יעבדו בשביל להתפרנס, ולא יחיו על חשבון הציבור. אני מציע לסטודנטים שיחליפו דיסק בראש. יש תקווה. זה לא עסק אבוד".