רבות דובר על הנזקים מייבוש ימת החולה בימי קום המדינה, וכן על ההשפעות של ההצפה המחודשת בשנות ה-90' של המאה הקודמת אולם במאמר שפרסם לאחרונה חוקר הכנרת ועמק החולה, פרופ' משה גופן, בכתב העת המדעי Journal Of Modern Hydrology, עולה כי שני האירועים הדרמטיים הללו שעבר עמק החולה בשבעת העשורים האחרונים גרמו גם לשינויים אקלימיים באזור.
"הנתונים הללו היו קיימים כל הזמן, אבל אני הראשון שהלך לתור ולחפור בתוך דוחות מטאורולוגיים עוד מתקופת המנדט הבריטי", אמר הלימנולוג (חוקר אגמים ונהרות) פרופ' גופן. "זאת הייתה עבודת נמלים מפרכת והיא צלחה גם בזכות הגיבור השני של הסיפור הזה שהוא איתן ישראלי, חבר קיבוץ עמיר שבעמק החולה. לבחור הזה יש לו חולשה לאיסוף מפות ישנות ובעיקר למפות של עמק החולה. את המפות האלה הוא ערם בספרייה של המכללה האקדמית תל חי", סיפר פרופ' גופן, חוקר במכון מיג"ל (מרכז ידע גליל) החוקר את הכנרת ועמק החולה זה 45 שנים. "אחרי שאספתי את הנתונים שנמדדו בשלוש תחנות בעמק החולה (דן, דפנה וכפר בלום) החל משנת 1946 ועד היום, שמתי אותם בעיבוד סטטיסטי על גרף אחד ומה שגיליתי הפליא אותי".
עוד ידיעות בערוץ טבע וסביבה בוואלה! חדשות
מדוע הוקפא הפרויקט הלאומי לשיקום נחל הקישון?
צפו: הצצה לשמורת הטבע הימית הגדולה בישראל
איזו מכה: מיליארדי חגבי ארבה כבשו את מדגסקר
פרופ' גופן מצא שבמהלך 62 השנים שחלפו מאז 1946 ועד 2008 חלו שלוש תנודות משמעותיות בממוצע של טמפרטורת האוויר בעמק החולה. שלושתן התרחשו בשנים שבהן התערבה מדינת ישראל ושינתה באופן משמעותי את נופי עמק החולה. מאז שנת 1946 ועד לסיום ייבוש ימת החולה ב-1958, הטמפרטורה בעמק החולה עמדה בממוצע על 20.2 מעלות. משנת 1959, אחרי הייבוש, ועד לשנת 1990, ירדה הטמפרטורה ב-1.3 מעלות ל-18.9 מעלות בממוצע. משנת 1990, עת ההצפה, ועד 2008 חזרו הטמפרטורות ועלו בממוצע בקרוב למעלה אחת.
"שאלתי את עצמי, מה יכול להביא להבדלים המשמעותיים האלה בתקופה קצרה יחסית? מתוך אינטואיציה שמתי בהתחלה את האצבע על מה שקרה בעמק החולה בתקופה הזאת. מ-1946 ועד 1958 היה לנו את אגם החולה ואת הביצות מצפון לו. מ-1959 ועד 1990 עמק החולה היה כבר ללא הימה וללא הביצות, ובמקומם הייתה חקלאות לא מסודרת, כאשר בהרבה מאוד חודשים בשנה האדמה הייתה חשופה", אמר פרופ' גופן. "בראשית שנות ה-90' החלו רשויות המדינה בפרויקט הצפת החולה והוא כלל את יצירת אגמון החולה וביצירת חקלאות מסודרת ומאורגנת שבאה לידי ביטוי בכך שהשטח היה מכוסה כמעט כל הזמן בכיסוי צמחי ירוק".
שטחי ימת החולה והביצות שמצפון לה כללו כ-60 אלף דונם. בשנות ה-50' החליט ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון להוציא לפועל את ייבוש הימה ולהפוך את אדמותיה "לאסם התבואה והירק של מדינת ישראל". קליטת העלייה המסיבית והיעדר הפרנסה לתושבים שכבר אוכלסו ביישובי האזור הביאו את הממשלה להחלטה שהאדמות שיתפנו כתוצאה מהייבוש ישמשו כאמצעי לייצור החקלאי שלהם. אלא שאט אט התגלו אדמות הכבול (שארית צמחים מייבוש ביצות) שנחשפו כבעייתיות, בלשון המעטה, ואלו החלו להינטש על ידי החקלאים. החומר האורגני שהכילה אדמת הכבול היבשה, נדלק ויצר בעמק שריפות ענק. תכונה נוספת של אדמת הכבול שלא נלקחה בחשבון הייתה שבשעה שהוא מתייבש הוא מצטמק ושוקע. כך קרה שמאז ייבוש החולה ועד לתחילת שנות ה-90' שקעו האדמות ביותר משלושה מטרים מגובהן המקורי. "הקרקע שהתייבשה החלה להישרף ולעוף ברוח", הסביר.
ההידרדרות בפוריות הקרקע הביאה להידרדרות החקלאות, כש-700 דונמים ננטשו לחלוטין. "המשבר הזה התחיל באמצע שנות ה-70' והוא הגיע לשיאו בסוף שנות ה-80'", הסביר מהנדס המים גיורא שחם, שתכנן וניהל בשעתו את פרויקט הצפת ושיקום החולה. "מה שחשבו שיהפוך לעמק עם אדמה פורייה לחקלאות התגלה בסופו של דבר כ'ברוך' אחד גדול. חוקרי הכנרת התלוננו שאדמות הכבול שנסחפות לאגם מכילות חומרים שפוגעים קשות באיכות המים של הכנרת".
שאלה של אנרגיה
פרויקט שיקום החולה שינה שוב לחלוטין את נופי עמק החולה. מעמק שחור ורווי בשריפות הוא הפך לירוק בכל ימות השנה. לצד הפיתוח התיירותי שגולת הכותרת שלו כללה את הצפת אגמון החולה, הוגבה מפלס מי התהום מגובה של ארבעה מטרים מתחת לפני הקרקע לגובה של חצי מטר בלבד מתחת לפני הקרקע והדבר הרווה את אדמות הכבול היבשות במים. בנוסף, קיבלו החקלאים סבסוד במעבר למערכות השקיה משוכללות - בתמורה לעיבוד של השטח במהלך כל השנה.
"כדי לבחון את הקשר בין השינויים הנופיים לשינוי בטמפרטורות השתמשתי בפרמטר שנקרא אלבדו המבטא את אחוז קרינת החום המוחזר מגוף או משטח", מסביר פרופ' גופן שפרסם את המאמר. "על פי האלבדו, שטח שמכוסה מים קולט את רוב האנרגיה שמגיעה מהשמש ורק חלק קטן ממנה מוקרן בחזרה. אם הקרקע חשופה, אז חלק גדול מהאנרגיה שמגיעה מהמשמש מוקרן בחזרה". עוד אמר שאם הקרקע מכוסה בצמחייה ירוקה - כפי שעשה פרויקט החולה, אז היא פולטת בחזרה פחות אנרגיה מאשר קרקע חשופה, אבל יותר מאשר קרקע שמכוסה במים.
פרופ' גופן הוסיף כי אם רק חלק קטן מאנרגיית השמש מוקרן בחזרה לאטמוספירה, אז השטח מתחמם ומחמם בהתאם גם את האוויר שמעליו, ולהיפך. "כשבאו עם פרויקט החולה וכיסו את השטח בצומח ירוק, אז הקרקע התחממה יותר מאשר בתקופה שבה האדמות היו חשופות (1959-1990), אבל התחממה פחות מהתקופה שבה הקרקע הייתה מכוסה במים (עד 1958)".
לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.co.il
(עדכון ראשון: 20:16)