אש הגיהנום של רוחאני מאיימת לכלות גם אותו

פליטות פה, במיוחד של פוליטיקאים ועל אחת כמה וכמה של דיפלומטים, אינן דבר שכיח. במערכת הפוליטית האיראנית, פליטות פה הן דבר נדיר במיוחד; באיראן, מעדיפים הפוליטיקאים לחבוט ביריביהם באמצעות עקיצות ובשפה מליצית. זו הסיבה שכמה מלים שנשמעו השבוע מפיו של הדיפלומט המנוסה ביותר באיראן, שמכהן במקרה גם כנשיא המדינה, הציבו אותו בקו האש.

נשיא איראן חסן רוחאני בא ביום שני השבוע למשרד החוץ בטהראן ודיבר מול ראשי הנציגויות הדיפלומטיות ומול שגרירי איראן בעולם. לצדו ישב שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף. במהלך הדברים, כשדיבר על המשא-ומתן עם המערב בנושא תכנית הגרעין, הזכיר רוחאני את הספר שחיבר על תהליך המשא ומתן שהוא עצמו ניהל עם המערב בעת ששימש כראש צוות השיחות הגרעין (אותו ספר שנתניהו הזכיר בעצרת האו"ם).

"בספר נאלצתי לכתוב על כמה משיחותי האישיות עם הנושאים-והנותנים במערב, כדי שהפחדנים יקראו ויראו את מה שבאמת התרחש בחדר", אמר רוחאני. "הם צועקים סיסמאות, אבל הם מוגי לב פוליטיים", הוסיף ופלט את משפט המריבה: "בכל פעם שעומד להתחיל משא ומתן, ישנה קבוצה שאומרת 'אנחנו רועדים מזה', אז לעזאזל (או בפרסית: לגיהנום) - לכו תמצאו לכם מקום חם".

המשפט הבלתי-דיפלומטי הזה, שפירושו בפרסית מילולית 'לכו לגיהנום', מיקם את רוחאני במרכזה של סערה פוליטית חדשה. למחרת, כותרות העיתונים אמנם לא תקפו ישירות את הנשיא, אך הכילו ביקורת על דבריו. יומיים אחרי האמירה, הכותרות כבר כללו ביטויים חמורים בהרבה. רוחאללה חוסייניאן, חבר המג'לס (בית הנבחרים) וממקורביו של הנשיא הקודם מחמוד אחמדינג'אד, הטיח ברוחאני כי מדובר ב"אמירה דיקטטורית", ואמר כי "אפילו השאה, שנוא נפשה של אירא המודרנית, לא דיבר כך אל מתנגדיו". לדבריו, "השאה היה אומר - קחו את הדרכונים שלכם ולכו מאיראן, אך מעולם לא אמר לכו לגיהנום".

העיתון המזוהה ביותר עם השמרנים, "כיהן", קבע בכותרתו כי "רוחאני הסיר את מעטה השיח המתון כשהזמין את מבקריו ללכת אל הגיהנום". עוד נכתב כי "עד לא מזמן, רוחאני התנגד לשלוח אנשים לגן-עדן בעזרת עונש המלקות, אולם כעת הוא מזמין את מבקריו ללכת לגיהנום - ואומר שהם לא יזכו לראות בשיפור שתביא ממשלתו".

למחרת, הכותרת הראשית בעיתון הייתה: "תומכיו של הנשיא: זה לא הרוחאני שהכרנו". גם הכותרת הראשית של העיתון הנאו-שמרני "וטן אמרוז" ציטטה את הנשיא במילים: "לכו לגיהנום". לאחר מכן, העיתון הלך עוד צעד וכתב בכותרתו "אוי לתרבותיות שכזו", כשהוא מצטט את מבקרי הנשיא.

עיתון יומי אחר, 'אבראר', הצביע על הדמיון שבין השפה הלא-תרבותית של רוחאני לבין זו של קודמו, אחמדינג'אד. במאמר המערכת של העיתון נכתבו מילים קשות על שניהם: "העם הנאצל שלנו עדיין זוכר את שמונה השנים המרות תחת אחמדינג'אד, וזוכר אותן כתקופה חשוכה מבחינה מדינית, כלכלית, תרבותית וחברתית. אולם, במערכת הבחירות האחרונה בחר העם לנשיא את זה שהיו לו הסיסמאות המתאימות ביותר, בתקווה שיהיה שונה משתי הקדנציות של קודמו, ובגלל אישיותו והיותו איש דת ועברו כמחולל רפורמות - וכדי שלפחות בוויכוחים שלו ובנאומים שלו ישמור על כבודנו. אולם דבריו של רוחאני ביום שני מעידים כי לא הייתה לו היכולת לסבול ביקורת".

רוחאני, שהבין כי כשל בלשונו, ניסה למתן את דבריו בפתח ישיבת הממשלה ביום רביעי, ואמר: "ממשלתי נושאת את דגל הביקורת, ואין איש שיכול להוריד את הדגל שהניפה. האנשים שהתכוונתי אליהם, אלה אינם המבקרים שלי או המתנגדים אליי, אלא אלו שבאופן עקבי מבקשים להרוס ולחרב... לא נשתוק מול המבקשים להרוס".

רק בתחילת החודש ציין חסן רוחאני שנה למינויו לנשיא, ומסתמן כי הוא מתחיל את שנתו השנייה ברגל שמאל: בהתחשב בעובדה שהוא נבחר עם יותר מ-51% תמיכה, נראה כי הוא יצטרך להיאבק כדי לבלום סחף שלילי בדעת הקהל נגדו, בפרט עם התקדמות שיחות הגרעין. הביקורת על קודמו בתפקיד נמשכת עד היום, בין היתר בזכות המשבר החריף שהתגלע בינו לבין המנהיג העליון עלי חמינאי. רוחאני יעשה כל שביכולתו כדי להימנע מגורל דומה.

(עדכון ראשון: 22:01)