"המוטיבציה גבוהה ומצב הלוחמים טוב. הם רוצים להילחם, רוצים להיות בפנים. כולם רוצים להיות בפנים. זה מאוד משמח. למרות שהרבה זמן הם לא ראו את הבית, עדיין המוטיבציה גבוהה". את רוח הקרב הזו מתאר סרן יובל סיטבון, מפקד פלוגה בחטיבה 7 בחיל השיריון המשתתפת בלחימה ברצועת עזה. למחרת האירוע הקשה שבו נהרגו חמישה לוחמי שריון מפגיעת פצמ"ר בשטח כינוס במועצה האזורית אשכול, ניכר כי הוא וחייליו נחושים להשלים את המשימה.
מלחמה בדרום - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות:
נשיא ארה"ב: "לשחרר את החייל השבוי מיד - וללא תנאים"
הסנאט אישר 225 מיליון לישראל עבור "כיפת ברזל"
שר החוץ הטורקי: נעשה כל שנוכל לסייע להשבת החייל
"אנחנו מחפשים את המנהרות, זה עיקר ההתעסקות", מסביר סרן סיטבון. ביום שני האחרון הוא זיהה פיר מנהרה במרכז הרצועה. "הפלוגה מצאה את אחת המנהרות בגזרה של החטיבה", הוא מספר. "אני לא יכול לפרט מעבר, אבל זה היה בזכות חדות של אנשים שהסתכלו על הקרקע וחיפשו נקודות חשודות. עשינו סריקות ומצאנו אותה. צריך זוג עיניים חדות בשביל הסיפור הזה".
הוא מתייחס גם למחבלים שעלולים להימצא בתוך אותן מנהרות. "הם די מפחדים", הוא אומר על מחבלי חמאס. "לרוב, לפחות בגזרה שאנחנו היינו בה, הם נמצאים קצת יותר רחוק מאתנו. הם לא יוצאים יותר מדי, מסתתרים לנו בכל מיני מקומות. מפחדים להוציא את הראש בינתיים".
באשר לאתגר הנוגע לאוכלוסייה האזרחית בשטח הרצועה, הוא אומר: "לנו יוצא מעט מאוד להתעסק איתה, אבל ברגע שאנחנו מבינים שזה באמת אנשים שהם בלתי מעורבים, אז דואגים להם בצורה הטובה ביותר אוכל, מים, עזרה רפואית. אם אנחנו מבינים שזה לא אויב, אז הדאגה מאוד גבוהה לכל דבר שהם צריכים. היה איזה אירוע שהגיעה קבוצה של אזרחים, חלק מהם היו גם פצועים. הגיעו בערך 20 אנשים. לקחנו אותם, הבאנו להם אוכל, מים. פינו חלק מהם לארץ לטיפול רפואי".
מה המצב הפיזי של הלוחמים שלך? כולם בסדר?
"ברוך השם, כולם בסדר. היו לנו טיפה פצועים, אבל הם חזרו אלינו בריאים ושלמים.
יש זמן לישון בלילה?
"משתדלים לישון כשאפשר. זה חשוב כדי להיות מרוכזים. אנחנו מבינים בסוף שזה משהו שבנאדם חייב אותו גם המפקדים, גם הלוחמים. אנחנו מנסים לאפשר את זה כמה שיותר, בזמנים שאפשר, בתנאים שאפשר. זה חשוב".
כשהוא נשאל על חוויה משמעותית של הפלוגה בתקופה האחרונה, נזכר סרן סיטבון בכמה כאלה. "הייתה לנו פעם אחת שקפצנו עוד לפני שהתחיל המבצע, לתגבר איזה אירוע שהיה בגדר. ירו על הפלוגה נ"ט, והפלוגה תפעלה את כל הסיפור הזה בצורה מאוד מהירה. היו עוד כמה היתקלויות עם מחבלים, וכולם תפעלו את הדברים בצורה מאוד מהירה ומאוד מקצועית. אתה מסתכל על הפלוגה ויוצא משם עם חיוך על הפנים". על שילוב הזרועות המוצלח בין הכוחות השונים הוא אומר: "כולם נלחמים ביחד. אין דבר כזה שרק השריון עובד לבד והחי"ר בצד, או להיפך".
יש חשש גדול בקרב מפקדים שככל שעובר הזמן, רמת השחיקה של הלוחמים עולה. איך מונעים את הדבר הזה?
"קודם כל, מודעים לזה שזה קורה. אנחנו מתעסקים בזה, לא מתעלמים מזה. עושים הרבה שיחות לפלוגה, מסבירים להם את המצב, מה קורה מחוץ לטנק ומחוץ לפלוגה, מה קורה בכל צד, מה קורה בעולם, במדינה. מנסים לחבר אותם לרעיון הגדול יותר, שיבינו שעדיין מה שהם עושים כאן מאוד רלוונטי, למרות שיש פעמים שאתה יחסית עומד במקום. הם מקבלים ומבינים את זה".
אם הייתה לך אפשרות להעביר מסר אחד למי שנמצא בבית, מה הוא היה?
"שאנחנו מבינים למה אנחנו פה. אנחנו עם מוטיבציה לעשות את מה שאנחנו עושים, אנחנו בסדר עם המרחק מהבית ועם השחיקה ועם העייפות וכל הדברים האלה. הם מתגמדים לעומת העשייה שלנו".
לפניות לכתב שבתי בנדט: sben72@walla.com
