ילנה יקימובסקי, תושבת קיבוץ נחל עוז, רגילה לטפל באנשים במסגרת עבודתה כאחות בקופת חולים כללית בכפר מימון, אולם מבצע "צוק איתן" גרם לה לצערה להרגיש איך זה להיות בצד השני. יקימובסקי, שנותרה בקיבוץ כדי לטפל בחולים במהלך המבצע, מאושפזת בבית החולים סורוקה בבאר שבע, לאחר שנפצעה ביום ראשון באורח בינוני מרסיסי רקטה שנפלה סמוך לביתה. ממיטתה במחלקה הכירורגית היא שיחזרה את רגעי החרדה.
"בשבועיים האחרונים עבדתי בקופת חולים כללית שבכפר מימון, כי האחות הקבועה לא יכלה לבוא לשם", סיפרה יקימובסקי. "היא נשארה עם הילדים בבית, באשקלון, ומפני שאני גרה בנחל עוז, יכולתי לעזור להם קצת בנוסף לעבודתי בבית אבות. אחרי משמרת לילה בבית אבות בכפר מימון, חזרתי הביתה בבוקר והלכתי לישון במיטה שלי. ופתאום היה פיצוץ ואש. ראיתי שאני פצועה, ואין מי שיישמע או יראה אותי. ניסיתי לרדת מהמיטה, אבל על הרצפה היו חשמל ומים, אז חזרתי אליה".
מבצע "צוק איתן" - כותרות אחרונות
5 נפצעו מפצמ"ר בעזה, יירוטים בגוש דן ובירושלים
עשרה חיילים נטמנו: "לא נותרו עוד דמעות"
קרי: "נתניהו ביקש סיוע בהפסקת אש"; בירושלים מכחישים
יקימובסקי המשיכה בתיאור פרטי האירוע הקשה. "התחלתי לחפש את הטלפון כדי להתקשר לפיקוד העורף. ניסיתי כמה פעמים עד שהצלחתי לתפוס אותם, משום שלא הייתה תקשורת. למזלי, לבסוף הם באו והצילו אותי".
"כולם כבר חיכו לי פה. גם מקופת חולים כללית. כל המנהלים והרופאים רצו לתת לי את השירות הכי טוב. לא משאירים אותי לבד פה", סיפרה ילנה, שמצבה הולך ומשתפר, אך נראה כי לטראומה שעברה ייקח זמן רב יותר להחלים. "קשה להיות בצד שמקבל טיפול", היא אמרה בבכי. "אני רגילה להיות בצד השני. אני גרה בנחל עוז ארבע שנים. כל הזמן יש אזעקות וטילים. טוב שרק אני נפצעתי, ולא שאר בני המשפחה שלי".
(עדכון ראשון: 23:56)
