התמונות שהגיעו לפנות בוקר (ראשון) מלב העיר רמאללה, המרכז השלטוני של הפלסטינים, שבהן נראים עשרות צעירים מיידים אבנים ובלוקים לעבר תחנת משטרה פלסטינית, ממחישות עד כמה יו"ר הרשות אבו מאזן מסכן את מעמדו, בעצם אמירותיו נגד חטיפת שלושת הנערים הישראלים.
שני הפלסטינים שנהרגו בפשיטת צה"ל הלילה בשכם וברמאללה, יחד עם האירוע הזה סמוך לכיכר מנארה, מדגישים גם עד כמה ישראל משחקת משחק מסוכן בעצם הרחבת פעילותה נגד תשתיות חמאס. אין כאן כדי לומר שהפעילות הזו אינה מוצדקת; אולם העובדה היא, שככל שיתרבו הנפגעים מקרב הפלסטינים, וככל שהרמדאן מתקרב, וככל שתמשיך ישראל לבקר את הרשות הפלסטינית ואת העומד בראשה, המוטיבציה של הרשות לשתף פעולה עם ישראל במישור הביטחוני תלך ותפחת. יש גבול לעד כמה נכון אבו מאזן לסכן את מעמדו ללא תמורה, כשברקע אפילו חברת כנסת הידועה בפרובוקציות שלה מכנה אותו "בוגד".
הביקורת של חמאס נגד אבו מאזן אינה חדשה. מהרגע שיצא בנאומו בג'דה שבערב הסעודית, במהלך מפגש שרי החוץ של הליגה הערבית, עבר חמאס להתקפה, וכינה את אבו מאזן "דובר צה"ל". גם ארגוני שמאל-פלסטינים פרסמו קריקטורות של אבו מאזן לבוש בבגדי מתנחל. אולם היו"ר בשלו. גם אתמול אמר בכינוס ברמאללה כי הוא מתנגד לחטיפה והרשות תפעל לשחרור שלושת הישראלים. בתגובה, ממשלת ישראל עדיין ממשיכה למתוח ביקורת על אבו מאזן, אולי בצורה מעט יותר מעודנת בהשוואה להצהרות שנשמעו שם רק לפני שבועיים, אבל עדיין, לא ניכר שבצד הישראלי יש רצון להתייחס לאבו מאזן כאל פרטנר של ממש.
במערכת הביטחון מודעים לתרומה של אבו מאזן, ושל הרשות, גם לחקירת אירוע החטיפה, ובמקביל בחברון מאשימים את הרשות במסירת עצורים לידי ישראל. אך הנאום של אבו מאזן גרם לשינוי ביחס של התקשורת הישראלית לאבו מאזן: לפתע נכתבים דברים אודות מנהיג שנולד. אלא שזה אותו מנהיג שהיה שם תמיד. היו"ר מעולם לא היסס להביע נחרצות את עמדותיו נגד שימוש באלימות. כבר באוקטובר 2000, כמה ימים לאחר פרוץ האינתיפאדה, לא היסס לומר ליאסר ערפאת שהאינתיפאדה היא טעות קריטית שתגרום להרס החברה הפלסטינית. גם ב-2005, כשחמאס ירה רקטות לעבר ישראל מתוך עזה וזכה לפופולריות רבה בשל כך, הצהיר אבו מאזן במהלך קמפיין הבחירות שלו, כי מי שיורה טילים פוגע באינטרס הפלסטיני.
אולם על אף אומץ לבו של אבו מאזן, ספק אם יוכל להמשיך בקו הזה עוד זמן רב. אתמול היו אלה "רק" כמה עשרות צעירים. בתקרית הבאה הם עלולים להפוך למאות ובמקרה של נפגעים פלסטינים נוספים, זה עלול להפוך גם לאלפים. זה ההימור שאבו מאזן לקח על עצמו, וזה הסיכון שמדינת ישראל נאלצת להתמודד עמו לנוכח המשך הפעילות ההכרחית, בחלקה, בגדה.