אחרי החטיפה: התרחיש שאיש בישראל לא רוצה לראות

קבוצת המחבלים שהצליחה לחטוף את שלושת הנערים ביום חמישי שעבר מהטרמפיאדה של אלון שבות תצליח כנראה להיכנס לספרי ההיסטוריה של שב"כ ואמ"ן כאחת החוליות המתוחכמות והמסוכנות שפעלו בשנים האחרונות בגדה המערבית. פרטים רבים אינם ניתנים לפרסום מטעמי צנזורה, אולם האופן שבו פעלה וטשטשה את עקבותיה לאחר מעשה מעידים שחברי החוליה התכוננו לפיגוע החטיפה זמן רב מראש וחישבו את צעדיהם. היעלמות של שמונה ימים מתחת לפני השטח, כשצה"ל, השב"כ וזרועות המודיעין משקיעים את כל יכולותיהם ומיטב מאמציהם באיתור, זו אינה משימה של מה בכך. זו משימה שדורשת מחשבה, תכנון ומשאבים. וכאן עולה השאלה – הייתכן שמדובר ביוזמה מקומית של פעילי חמאס שפעלו על דעת עצמם, או שמא מדובר בהנחיה מהחלונות הגבוהים של חמאס?

בשיחה עם כתבים צבאיים ביום רביעי ציטט קצין בכיר בצה"ל חלקים מנאומו של חאלד משעל מחודש מאי שעבר, שבו פנה מדוכן הנאומים בקטאר לחסן סלאמה, אחד מבכירי חמאס הכלואים בישראל. משעל אמר בנאומו שהנהגת הארגון קיבלה מכתב של סלאמה ושתשובתם תימסר על ידי אנשי הזרוע הצבאית של חמאס, עז א-דין אל-קסאם. הקצין רמז כי ייתכן שזו הייתה הנחיה לדרגי השטח של חמאס להוציא לפועל פיגוע חטיפה מתוכנן. אם אכן אלו הם פני הדברים, לא ברור מדוע ריכז צה"ל כוחות בגדה בשבוע החולף. מכיוון שלחמאס אין תשתית מבוססת וחזקה בחברון או בכל עיר אחרת בגדה, ולא סביר שההנחיה לחטיפה יצאה משם, צה"ל ומדינת ישראל יצאו "חזקים על חלשים". ניתן רק להעריך שהפקודה הגיעה, אם הגיעה בכלל - ובל נשכח שבשלב זה אין בידי ישראל הוכחה כי פקודה כזו קיימת - מהנהגת חמאס בעזה או בחו"ל.

סוגיה זו קריטית להבנת מדיניות התגובה הישראלית. מדוע ישראל מרכזת מאמץ בחמאס בגדה בלבד? הרי לא מדובר בתשתית מפותחת ומורכבת. בשנים האחרונות הארגון לא משגשג ופורח בגדה, בלשון המעטה. במישור הצבאי, לפחות עד אירוע החטיפה, חמאס לא הפגין יכולות מרשימות בגדה. רדיפת חבריו על ידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית לא שיפרו גם הם את חוזקו. אלו, יחד עם המצוקה הכלכלית בעזה והכישלון של חמאס להתרומם בסקרי דעת הקהל, לא הפכו את חמאס לשחקן פופולרי בגדה ולכוח ארגוני שיכול להוציא לפועל פיגועי מדף איכותיים בהינף יד. וכך המבצע הישראלי ל"ניקוי אורוות" בגדה אינו מרשים וכנראה לא יביא לתוצאות ארוכות טווח. העצורים לא מגלים התנגדות ומסגירים עצמם לכוחות הביטחון ומנגד התמיכה בחמאס אינה פוחתת. נהפוך הוא.

לא מעט פלסטינים תומכים בחטיפה ככלי לשחרור אסירים. בעזה המתודולוגיה הזו עבדה, גם אם במחיר כבד עבור תושבי הרצועה. אוהדי החטיפה בגדה מקווים לשחזור תוצאות עסקת שליט בגרסה מקומית ומשופרת, אלא שהם עדיין לא שילמו את המחיר שתושבי עזה שילמו. וזה החשש הגדול כרגע של התושבים - בעזה ובגדה - הסלמה בפעילות הצבאית שתביא לקנטוניזציה, כיתור ובידול ערי הגדה לצד הרס הכלכלה פלסטינית.

זו נקודה שאין להתעלם ממנה לנוכח התזמון של החטיפה, עשרה ימים לפני תחילת חודש הרמדאן. תקופת החגים, גם אצל הפלסטינים, מאופיינת בגידול בהוצאות על קניות, שסוחרים מחכים לה במשך כל השנה. אלו הם ימי ארוחות השחיתות במסעדות, הופעות הזמרים והבילויים המשפחתיים. כל אלה עלולים להפוך לנחלת העבר אם ישראל תחליט להרחיב את הפעילות שלה ביהודה ושומרון. מכאן, קשה להעריך כיצד תושפע הפופולריות של חמאס לאורך זמן. גם עכשיו, כשהמצור על חברון אינו כבד מדי, רבים מקרב תושבי העיר היו רוצים לראות את האירוע הזה מאחוריהם ואת חייהם חוזרים לשגרה.

הבחירה של ישראל בפעילות צבאית מול חמאס, התחומה לשטחי הגדה בשלב זה, נובעת ככל הנראה ובין היתר מחוסר ברירה. לא מן הנמנע שמדובר בשחרור תסכול ממסדי. שבוע עבר מאז החטיפה ואין לישראל קצה חוט לגבי מקום הימצאם של הנערים. זהותם של חלק מהחוטפים ידועה לכוחות הביטחון ועדיין הם נעלמו מעל פני האדמה עם החטופים.

הדבר היחיד שנותר לישראל לעשות הוא להפגין עוצמה מול ארגון שיכולותיו בגדה גם ככה מוגבלות. תמונות הסריקות, המעצרים המרובים של גורמים שאינם קשורים לחטיפה – טובות, כך נדמה, בעיקר לצילומי יחסי ציבור. בשורה התחתונה, ישראל חוששת להיכנס לתגרה עם מי שכנראה עומד מאחורי הפיגוע – הנהגת חמאס בעזה או בחו"ל, כי המשמעות של הסלמה בעזה היא רקטות על תל אביב, ואת זה אף אחד בהנהגה הישראלית לא רוצה.

ביום רביעי הצליח יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן להדהים את שרי החוץ של הליגה הערבית שהתכנסו בסעודיה. לדברי אבו מאזן, החטיפה של "הנערים" - הוא הדגיש את המילה נערים ולא מתנחלים - באה להרוס את הפלסטינים ולפגוע בהם. ואז הוא הוסיף את האיום: מי שלא יהיה הגוף שאחראי לחטיפה, "יהיה לנו דיבור אחר אתו, נפעל אתו אחרת". הוא אמנם נמנע מלהזכיר את המילה חמאס, אך כל יושבי האולם וכל מי ששמע אותו הבין למי הכוונה. המסר שיוצא מהרשות בימים האחרונים מזכיר את האיום של מפקדים בצה"ל על טירונים: "לכל שבת יש מוצאי שבת". לאחר שהאירוע הזה יסתיים, רמז אבו מאזן לחמאס, אנחנו נדע כיצד לטפל בכם.

השינוי בעמדת הרשות לא קרה יש מאין. הנהגת פתח ואבו מאזן בראשה הבינה שחמאס פשוט עשה להם תרגיל: האציל את סמכויותיו לממשלת הפיוס, אך למעשה המשיך לשלוט ברצועה. פיגוע החטיפה, לאחר התחייבות חמאס בפני פתח לחדול מפעילויות טרור, מהווה מהלומה לא רק לישראל אלא גם לאבו מאזן ולהבטחות שנתן לקהילה הבינלאומית. חמאס הציג אותו באור מגוחך ופגע באמינותו.

ביום שני שוחחו נתניהו ואבו מאזן בטלפון, ונדמה שלראשונה זה זמן רב, הנימה של הדברים התחלפה. נתניהו לא השמיע איומים ואבו מאזן מצדו לא ניסה להאשים את הכיבוש והבטיח לפעול להחזרת הנערים. ואמנם, מאז החטיפה נשמעים שני הצדדים אחרת: נתניהו נמנע מלתקוף את הרשות ואת הנהגתה, ואבו מאזן כאמור מאיים על חמאס. נאומו של אבו מאזן בסעודיה הביא לשינוי הנימה גם בחמאס. שורה של בכירים בארגון מיהרו לתקוף אותו ולהטיח בו האשמות כי הוא נשמע כ"דובר הצבא הישראלי".

ביום רביעי בצהריים עצרתי בחברון ליד צעיר פלסטיני מנומנם. שאלתי אותו כיצד להגיע לנקודה מסוימת והוא ביקש טרמפ. הטרמפיסט שאספתי לא הבין שאני ישראלי והמשיך להאזין למוזיקה באמצעות הטלפון הסלולרי. לפתע הבחנתי שהשיר בעברית. שאלתי את הצעיר לפשר המוזיקה והוא ציין את שמו של הזמר – ניר בן מנחם. מתברר שהזמר מזרחי הפך לאליל בקרב הנוער בחברון מבלי לדעת אפילו. הצעיר, שענה לשם עיסאם, נשמע ביקורתי מאוד כלפי חמאס וכלפי החטיפה.

הבעיה של אבו מאזן ופתח היא שרוב תושבי העיר הזו, בניגוד לעיסאם, לא רק שאינם שומעים מוזיקה ישראלית, אלא גם רואים בחטיפה צעד חיובי ונשמעים ביקורתיים כלפי הסיוע הביטחוני והמודיעיני שמעניקה הרשות לישראל, בזמן שבבתי הכלא שלה שובתים רעב כ-250 עצירים מנהליים. חברון היא עיר של חמאס. האנשים כאן דתיים וקיצונים יותר.

מאזן אל-עית', בעל חנות לכלי מטבח מעוצבים, אחיו של אסיר מנהלי של חמאס השובת רעב זה 55 ימים, אמר לי שהציבור בישראל ושב"כ אינם מבינים עד כמה גדולה ההשפעה של שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים. אבל זה עוד כלום, כהגדרתו, לעומת ההשפעה של התמונות ששודרו לפני שבוע, של מנגנוני הביטחון הפלסטינים מכים את שייח' חסן יוסף, בכיר אנשי חמאס בגדה. "החטיפה הזו היא גם נגד הרשות", הוא אמר לי. לדבריו, פגש לא מכבר רכז שב"כ, "קפטיין אדיב", שביקר אותו בביתו. "אמרתי לו, 'חבל עליך. חבל על הילדים שלך. המדיניות שלכם רק הורסת את הלבבות ולא בונה הבנות'. אמרתי לו שהם צריכים לשחרר את אחי. הסברתי לו שחברון זו עיר של גברים שלא אכפת להם מכלום. יש להם אישיות חזקה, חסרי פחד".

אחמד חברו התערב בדיון. "החברונאים הם אנשים כוחניים, עם ראש קשה. אף אחד לא יכול לעצור כאן את חמאס. גם לא מנגנוני הביטחון. כולם פה חמאס, כולם תומכים בחטיפה". לחנות נכנס ח'אלד, בן 30, עם לא מעט ג'ל בשערו. "אני לא מסכים. תסלח לי שאני אומר את זה, אבל אותי מעניין הכסף והאוכל. האם אני מרוצה מהחטיפה? לא. אני לא מבסוט ואני לא רוצה בזה".