הייתכן שחייל או שוטר ירה ושיקר?

ביום רביעי בצהריים נפגשתי עם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) בלשכתו ברמאללה. עבאס חזר בלילה מביקור בוונצואלה ולפני כן היה בלונדון. בחדר ישבו גם ד"ר זיאד אבו עאמר, שאינו נחשב איש פתח אבל נהפך עם השנים לאחד מאנשי המפתח בעיצוב המדיניות של הרשות הפלסטינית ואש"ף, וכמובן הדובר הוותיק נביל אבו רדיינה, שליווה שנים ארוכות גם את יאסר ערפאת. כהרגלו, דיבר אבו מאזן בפתיחות רבה שלא מפסיקה להפתיע. הוא סיפר בריאיון שעיקריו פורסמו בוואלה! חדשות, כי הרשות תימנע בתקופה הקרובה מבקשת חברות במוסדות האו"ם או בארגונים הבינלאומיים. זאת לא אמירה צפויה. במשך שבועות אנו שומעים כי בכוונת הרשות לפנות ל-48 ארגונים בינלאומיים - לאחר שכבר פנתה ל-15 - מיד לאחר כישלון המו"מ ואי שחרור האסירים. והנה, בלי שום הסבר, מחליט עבאס כי הוא משהה את הפניות לאו"ם.

ניסיתי כמובן להבין מה עומד מאחורי ההחלטה, אך אבו מאזן לא הסכים להרחיב. הוא רק הדגיש שהיא לא תקפה לנצח. "זה בהתאם לנסיבות", אמר. "בוא נראה מה יקרה ולפי זה נפעל".

כשבוע קודם לכן פגש עבאס בלונדון את שרת המשפטים ציפי לבני ואת שר החוץ האמריקני ג'ון קרי. הוא צחק כששאלתי על דבריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שהביקור של לבני היה על דעתה הפרטית בלבד. הוא ושני אנשיו הסבירו שפגישה שכזו לא יוצאת לפועל בניגוד לעמדת ראש הממשלה. המפגש תואם זמן רב מראש, הסבירו. הם הדגישו כי הציעו ללבני לא לפרסם דבר. "אמרנו לה שאם תרצה, יטענו שנפגשו באקראי מחוץ למעלית בית המלון, אבל ההודעה יצאה מהצד שלכם", הוסיפו. עבאס לא רצה להרחיב על מה שנאמר בינו לבין לבני.

"היא ביקשה שנוציא את כל העוזרים ונשארנו לבד. גם עריקאת יצא. דיברנו לא מעט על האסירים; היא אמרה לי שאנחנו לא הבנו את העמדה הישראלית כמו שצריך. אבל אלה דברים שסוכמו מהרגע הראשון, אז איך רק בסוף התהליך 'לא הבינו'?". הערתי שאולי התיווך האמריקני גרם נזק ולא רק הועיל. עבאס חייך לזיאד אבו עאמר, כאילו זאת לא הפעם הראשונה שהשאלה הזאת עולה בחדר הזה.

ואולי השאלה המעניינת באמת היא: מה בדיוק נאמר במפגש עם לבני, שגרם לעבאס להחליט לא לפנות למוסדות האו"ם? הייתכן שהושגה הסכמה שקטה בין ישראל לרשות הפלסטינית בנושא הזה? ואם כן, למה התחייבה ישראל בתמורה? האם ישראל הציעה משהו בנוסח הקפאה שקטה של בנייה או שחרור אסירים או אולי פשוט ביקשה ארכת זמן שבה תבחן אפשרויות שונות כ"תמורה הולמת"? גורם פלסטיני בכיר טוען בתוקף כי הפלסטינים לא קיבלו דבר בתמורה. "זו הייתה מחווה שלנו לקרי. הוא ביקש בפגישה שלו עם אבו מאזן בלונדון שנעצור את הפנייה למוסדות הבינלאומיים לעת עתה, כדי לאפשר את חידוש השיחות ואולי גם מהלכים גדולים יותר, ומכאן ההסכמה של אבו מאזן למהלך".

אם לא יהיו הפתעות יוצאות דופן, בשבוע הבא תוצג ממשלת "ההסכמה הלאומית" הפלסטינית. כששאלתי את אבו מאזן אם יעמוד בראשה, אמר שאין עדיין סיכום סופי. "ייתכן שזה יהיה רמי חמדאללה (ראש הממשלה הנוכחי- א.י), אבל בכל מקרה זו תהיה ממשלה שתבצע את מדיניותי. היא לא תתערב בעניינים מדיניים". הוא הציג את העקרונות שינחו את הממשלה החדשה: "היא תכיר בישראל, היא תכיר בהסכמים החתומים עמה ותדחה את הטרור ואת האלימות. לא יהיה בה אף איש חמאס או פתח. כולם עצמאים". הוא הבהיר גם ללבני ולממשל האמריקני שאלה הם הקווים המנחים. לדבריו, לבני לא גילתה התלהבות בפגישה - בלשון המעטה.

"אנחנו במשך שבע שנים מנסים להגיע לאחדות. שבע שנים ואתם ממשיכים לטעון שהופתעתם. ממה הופתעתם? ככה גם לגבי הפנייה שלנו ל-15 מוסדות בינלאומיים. הרי אני אישית שלחתי מכתב רשמי ליצחק מולכו ולמרטין אינדיק, יומיים לפני הפנייה שבו הזהרתי שאם לא ישוחררו 30 אסירים אני אפנה למוסדות הללו. חלף יום, חלפו יומיים, אני עיכבתי את כל ההנהגה הפלסטינית כאן במוקטעה מתחת מבלי להסביר מדוע". לדבריו, כשהבין שהצד הישראלי מתחמק מתשובה החליט לפנות ל-15 המוסדות.

אבל זה לא הולך להיות פשוט עבור אבו מאזן. גם אם הוא מקווה שהקהילה הבינלאומית תקבל את הממשלה החדשה בראשותו - מה שנראה אפשרי בנוגע לאיחוד האירופי ואפילו הבית הלבן - הוא צפוי להיתקל בבעיה לא קלה מול הקונגרס האמריקני ששולט בכספי הסיוע לרשות. על פי החוק האמריקני, תימנע ארה"ב ממתן סיוע ל"ממשלה חולקת סמכויות" שכוללת את חמאס או שכתוצאה מהסכם לחמאס יש בה "השפעה ניכרת". "אלא אם הנשיא מאשר כי ממשלת הרשות, ובכלל זה כל שריה, קיבלה את שני העקרונות... 1. הכרה בזכות קיומה של המדינה היהודית של ישראל; 2. קבלה של הסכמים ישראלים פלסטינים קודמים".

אבו מאזן יכול לטעון שזו ממשלה שלחמאס אין בה כלל השפעה. מנגד יהיו מספיק חברי קונגרס שיטענו כי די בכך שפרלמנט שנשלט על ידי חמאס מאשר את הרכב הממשלה כדי שזו תהיה "השפעה ניכרת". אבו מאזן מצא דרך להתגבר על הבעיה הזו - הממשלה תישבע בפניו ולא בפני הפרלמנט. ושוב, מן הסתם יימצאו חברי קונגרס אחרים שיטענו שעצם הסכמת חמאס להרכב הממשלה מהווה "השפעה ניכרת" עליה. וכאן ניצבת בפני אבו מאזן בעיה של ממש: חמאס אכן מאשר את השרים שיהיו בממשלה. משמעות הדבר שכל אחד מהשרים צריך לקבל את שני הסעיפים המופיעים בחוק שחיבר בזמנו לא אחר מאשר סגן הנשיא ג'ו ביידן. מילא סעיף 2, שאבו מאזן כבר הודיע שממשלה בראשותו תקבל. סעיף 1 שכולל את הניסוח "המדינה היהודית של ישראל" לא יעבור אצל אבו מאזן ולא אצל אף גורם אחר בצד הפלסטיני.
עבאס מודע לקשיים שבדרך. "אנחנו רוצים להגיע לבחירות. אם עד אז העניינים ישתבשו נדע להתמודד עם ההשלכות".

התמונות שתועדו במצלמות האבטחה של בית משפחת זאהר ברחוב הראשי של ביתוניא הצליחו כנראה לחשוף עצב רגיש בחברה הישראלית. האדישות שמאפיינת את התקשורת הישראלית בכל הקשור לפלסטינים, נותרה אמנם בעינה אך נאלצה לפנות מקום לדיון הישן נושן על מוסריותם של צה"ל וכוחות הביטחון הישראלים הפועלים בשטחים. הייתכן שחיילי צה"ל או שוטרי מג"ב ירו ללא סיבה בשני צעירים פלסטינים? הסרטים של מצלמות האבטחה הרי מראים (כנראה) את מוחמד אבו דאהר ואת נדים נווארה נפגעים מבלי שעשו דבר בזמן הירי. בזמן שצולמו, הם אפילו לא זרקו אבנים.

תחקיר וואלה! חדשות: האם תועד חיסול לאור יום?

מאז התקרית, ובעיקר מאז פרסום הסרט, נשמעו לא מעט תהיות בצד הישראלי באשר למידת מהימנותן של התמונות. צריך לומר, חלק מהטענות (כולן של גורמים לא מזוהים בצה"ל) נשמעות מופרכות, אחרות הגיוניות למדי.

אחד הקצינים הבכירים שתדרך עיתונאים ישראלים רמז כי מספר המשתתפים הנמוך בהלוויות ובהפגנות שלאחר מכן עשוי להעיד על כך שהשניים בכלל לא נהרגו. הטענה הזו מגוחכת. מדובר בצעירים המתגוררים בשני כפרים קטנים יחסית מצפון לרמאללה והגיוני שמספר המשתתפים בהלוויה יהיה נמוך. נכון שההפגנות ברחבי הגדה היו באותו יום מצומצמות יחסית, אך ניתן להסביר זאת באדישות של הציבור הפלסטיני לנוכח המתרחש בשטח.

גם הטענה שאחד ההרוגים או הנפגעים נראה מסדר את עצמו לפני הנפילה, אינה מצליחה לטעמי להטיל פגם באמינות הסרט. בניגוד למה שקורה סרטים הוליוודיים, אדם שנפגע מירי לא נופל לאחור בבת אחת ופעמים רבות יצלע בטרם ייפול או אפילו יכרע לרצפה עד לקריסה סופית. גם הרמיזות שהשניים המתועדים בסרט הם לא שני ההרוגים נשמעות לא רציניות. מי שצפה בכל שעות ההקלטה מהמצלמות יכול לראות בבירור שמלבד שני ההרוגים ושני הפצועים, לא נראים עוד אנשים נפגעים מירי. ואותם השניים שמופיעים בסרט, נראים גם בתמונות של צלמי הסטילס ובסרטוני וידאו בתור ההרוגים עצמם.

טענה אחת בכל זאת נשמעת הגיונית. אדם שנפגע בחזהו מירי רובה ייפול לרוב לאחור ואילו בסרט הזה, הנפגע נפל לפנים. כאילו נורה מאחור.

ואולי הסרט כולו מפוברק? השבוע שוחחתי עם פאחר זאהר, בעלי הבית שעליו הותקנו מצלמות האבטחה. לא מדובר ברב מחבלים בעל אג'נדה אנטי-ישראלית מפותחת. זאהר הדובר עברית שוטפת סיפר שכאיש עסקים וסוחר מוכר, התקין את המצלמות כדי למנוע פריצות. הוא גם תיאר את השתלשלות העניינים וכיצד ארבע היריות באש חיה שנורו מהצד הישראלי נשמעו היטב בצד הפלסטיני. העדות שלו נשמעת אמינה.
לפי גרסאות החיילים ושוטרי מג"ב שפעלו במקום, הם לא ירו אש חיה לעבר המפגינים במהלך יום הנכבה. בעיקר לנוכח ההוראות החד-משמעיות של פיקוד המרכז שיש להימנע מירי אלא במקרים של סכנת חיים ממשית. הדוח הרפואי מבית החולים הממשלתי ברמאללה קובע בוודאות כי שני הצעירים נפגעו מאש חיה וכך גם שני הפצועים.

הייתכן שכמה שוטרי מג"ב או חיילי צה"ל לא דיווחו על ירי בצעירים שיידו לעברם אבנים, אולי דקה או שתיים לפני כן? האם ייתכן ששיקרו? אולי עדיף להמתין לסיום החקירה לפני שמגיעים למסקנות מרחיקות לכת. ואולי עדיף שגם אותם קצינים עלומי שם בצה"ל יחכו לתום הבדיקה.