סער מכשיר את הקרקע לקראת התמודדות נגד נתניהו

בין כל הבחישות הפוליטיות הקשורות לנשיאות, כדאי לשים לב דווקא למאורע אחד, לא משמעותי לכאורה, ממוצאי השבת שעברה. ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה אז לדחוף את היוזמה שלו לדחיית הבחירות לנשיאות. הוא שוחח עם ראשי המפלגות בקואליציה וביקש מהם לא להתבטא בעניין עד שיחזור מחו"ל. דווקא חבר מפלגתו, השר גדעון סער, מיהר לשבור שתיקה והודיע כי מדובר ביוזמה לא ראויה.

רבים בליכוד הרימו גבה על התנהלותו של סער. שלושה חברי כנסת לפחות במפלגה אמרו אתמול (רביעי) כי שר הפנים עוסק בימים אלה בהקמת "צוללת" של יועצים לקראת התמודדות ראש בראש מול נתניהו כבר בפריימריז הקרובים. סער אינו מתכוון להתמודד בכל מחיר, אבל המטה כבר עובד, כך לפי בכירים בליכוד.

לפיכך, את ההחלטה שלו לצאת כך להגנתו של רובי ריבלין אפשר לראות לא רק בהקשר של התמיכה במועמדותו של יו"ר הכנסת לשעבר, אלא גם כהזדמנות נוחה לאתגר את נתניהו. אחרי הכול, הליכוד הצליח להביא פעם אחת בלבד בתולדותיו לבחירה של נשיא מטעמו: משה קצב. אם ריבלין יהיה המועמד היחיד מטעם הליכוד וינצח, תהיה זו מבוכה קלה לנתניהו. אם הוא יפסיד בגלל התערבות של ראש הממשלה, הליכודניקים לא יסלחו לו על כך. הצעד של סער היה מחושב. הוא נתפס כדאגה לכבוד התנועה, ולא כצעד פרסונלי. בלשכתו הכחישו ואמרו כי הדברים חסרי שחר.

סילבן שלום לא ויתר על חלום הנשיאות. הזמן מן הסתם פועל נגדו. אין לו באמת עוד מה לשקול. בשבוע שחלף מאז נסגר התיק בעניינו, לא נוספו טיעונים חדשים בעד לרוץ או לסגת מהמרוץ לאלה שכבר היו ידועים לו זמן רב קודם לכן.

בכל זאת קיים הסיכוי שבניגוד לכל ההערכות, הוא יחליט להתמודד. כעת הוא מחכה לפגישה עם נתניהו שישוב היום מיפן. שלום הבין מזמן שנתניהו לא יודיע על תמיכה בו. כלל לא בטוח שזה מה שהוא רוצה. תמיכה של נתניהו הרי לא בהכרח מוסיפה נקודות לשום מועמד. הסיכוי הסביר יותר הוא שיבקש מנתניהו לפדות את הנדוניה של 11 חברי הכנסת מישראל ביתנו שקיבל ביום החתונה הפוליטית עם איווט ליברמן לפני שנה וחצי.

ליברמן התחייב אז בפני נתניהו לתמוך בכל מועמד שיציג ראש הממשלה. זה לא מוכרח להיעשות בפומבי. ליברמן יכול גם להורות לאנשיו לשים את הפתק הנכון מאחורי פרגוד הקלפי. אחרי הכול, גם סילבן שלום, גם יו"ר הליכוד וגם יו"ר ישראל ביתנו חולקים יריב משותף: רובי ריבלין. אם בשביל הסיכוי שריבלין לא ייכנס לבית הנשיא היה נתניהו מוכן לשנות את מועד הבחירות לנשיאות חודש לפני קיומן, מה זה כבר בשבילו לתת לסילבן 11 חתימות?

יוזמת נתניהו לדחות את הבחירות הצליחה להביא לשתי תוצאות שלא בטוח שהוא פילל להן: הוא איחד את החרדים ועזר לצייר את ריבלין כקורבן ואת נתניהו כעסקן פוליטי מתחיל, לא כמדינאי קר רוח. אתמול הצהיר ח"כ משה גפני (יהדות התורה) ברדיו "קול ברמה" כי החרדים "יצביעו למועמד שביבי נגדו". אחר כך דיבר ריבלין, שניסה, ממש יצא מגדרו, להרגיע את המתיחות מול נתניהו. "אני לא נוטר, לא נוקם, ולא כועס", הוא אמר, כשהוא רומז לנפילת היוזמה של נתניהו לדחות את הבחירות לנשיאות. "היו מחלוקות על ניהול הכנסת, אבל אין לי שום דבר אישי נגדו", הוסיף בהקשר למצב שייווצר אם וכאשר הוא יהיה נשיא ונתניהו יבקש ממנו להטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה.

אלא שנתניהו, לפי שעה, אינו מתרשם, וממשיך לקדם את הצעת החוק שלו להוציא את סמכות הרכבת הממשלה מידי הנשיא, גם בלי לדחות את הבחירות. נראה שאין דבר שיכול לגרום להורדת מפלס האיבה וחוסר האמון בין ראש הממשלה לבין מי שהולך ומסתמן כנשיא המדינה הבא.

כנס הקיץ של הכנסת נפתח בתקיעה הדדית של מקלות בגלגלים מצד הבית היהודי ויש עתיד. ביום שני בערב הגיש השר יעקב פרי ערר על חוק חנינת המחבלים, מהלך שמשמעותו כי החוק לא יקודם עד לדיון מחודש בממשלה, והדיון יתקיים במועד לא ידוע. בתגובה, חסמו בבית היהודי שלושה חוקים אקראיים של חברות הכנסת מיש עתיד, עדי קול, יפעת קריב ופנינה תמנו שטה. ואם לא די בכך, אתמול הבהיר יו"ר ועדת הכספים, ניסן סלומיאנסקי, בשיחות סגורות, כי יחסום גם את היוזמה של יאיר לפיד להחיל 0% מע"מ על דירות חדשות, עד שלא יעלה את הסכום שקבע עבור אלה שלא שירתו בצבא מ-600 אלף שקל ל-950 אלף שקל.

אין ספק שכל המחלוקות האלה יסתיימו בסוף בעסקאות נטולות היגיון או אידיאולוגיה, דוגמת "פונדקאות תמורת חנינות", אבל בינתיים, העימות משרת את שתי הסיעות מבחינה פוליטית מול קהל הבוחרים שלהן. אם השנה הראשונה לקדנציה הייתה בסימן ברית מפלדה בין שתי המפלגות שאין ביניהן דבר במשותף מלבד השימוש במילה "חדש" ו"חדשה" בסיסמאות הבחירות, נראה שהשנה השנייה עומדת להיות בסימן התנגחות הדדית בכל מחיר.

נכון שהשוואות ל"בית הקלפים" בטורים פוליטיים הן הדבר המאוס ביותר בעולם, אבל בכל זאת, אם יש אדם אחד בישראל שניחן בתחכום של פרנק אנרדווד, זה זאב אלקין. אם לנסות לתמצת את הטוויסט המשוגע בעלילה, שבמסגרתה הפכה רוטציה בין עפר שלח ובין צחי הנגבי בראשות ועדת החוץ והביטחון לרוטציה בין זאב אלקין ובין יריב לוין, מדובר באותו לחץ מפורסם של נתניהו, בקלות שבה ניתן לסחוט אותו כשהוא עם הגב לקיר.

החטא הקדמון של לפיד נעוץ בהסכמים הקואליציוניים. מה שלא עיגנת במסמך ההוא - לא קיים. כשזוכה ליברמן במשפטו יכולים היו לפיד ובנט לעמוד על שתי רגליים אחוריות ולמנוע את מינויו עד לקבלת פיצוי, אבל נראה ששניהם העדיפו שלא להתעמת עם יו"ר ישראל ביתנו. כך יצא שלפיד נותר ללא מנופי לחץ על נתניהו. מה עוד הוא יכול היה לעשות למען שלח? לאיים בפירוק הקואליציה בשל משהו שמעולם לא הובטח לו? יו"ר יש עתיד יכול היה לקבל, באופן מידי, רוטציה שבמסגרתה יכהן צחי הנגבי ראשון ועפר שלח יכהן שני. הרי ידוע שאצל נתניהו הטווח הרחוק ממש לא מעניין. רק מה שקורה עכשיו. כיבוי שריפות. כשהיה מגיע תורם להתחלף בעוד שנה וחצי, הוא היה מנסה לפתור את זה בצורה כלשהי. אבל לפיד סירב, באופן שפגע פוליטית גם בו, גם בחברו עפר שלח וגם בצחי הנגבי. לוואקום הזה בדיוק נכנסו לוין ואלקין.

לוין, שניהל את הקואליציה למופת בשנה האחרונה, כרת ברית מתוחכמת מאוד עם אלקין. השניים כרכו את המשך תפקידו של לוין כיו"ר קואליציה בכך שיקבלו ברוטציה את ראשות הוועדה היוקרתית, ולוין איים כי אחרת יעזוב את התפקיד ויתקע את נתניהו. בתמורה, הציעו בעלי הברית הפוליטיים לנתניהו שגם אלקין, שהפסיד הצבעה אחת בארבע שנות כהונה, ישוב לתפקידו כיו"ר קואליציה כאשר השני יעמוד בראש ועדת החוץ והביטחון. זאת כדי לנהל עבור נתניהו את הבזאר הטורקי המתקרא בטעות "קואליציה" בחלק השני של הקדנציה, שבו המשמעת רופפת אפילו יותר מעכשיו. פתאום נתניהו הבין שהבעיה שלו היא לא עם לפיד, אלא עם העבודה שאם הוא מסרב לעסקה שהוצעה לו, אין לו יו"ר קואליציה. כמה ימים מאוחר יותר, כבר התרווח אלקין בלשכה חדשה. מהלך פוליטי נוסף הושלם בהצלחה.

אז אמנם שוב לא עלינו לגמר האירוויזיון, אבל השילוב בין תחרות השירה למרוץ לנשיאות הזכירו לי את הקטע הבא: השנה היא 1987. הפוליטיקאים הירושלמים הצעירים רובי ריבלין ועוזי ברעם מחליטים לעשות מחווה לראש העירייה המיתולוגי של ירושלים, טדי קולק, שחגג אז את יום הולדתו, והקדישו לו גרסה מיוחדת של שיר אירוויזיון ישראלי אחר – שיר הבטלנים. בשבוע שבו נגזר דינו של ראש עירייה אחד של ירושלים (אהוד אולמרט) בגין לקיחת שוחד, וראש עירייה אחר (אורי לופוליאנסקי) ממתין לגזר דינו בגין אותה העבירה, קשה שלא להתרשם מהמחווה היפה של הח"כ מהליכוד והח"כ מהעבודה, שרקדו ושרו בהערצה לראש העיר. מעורר געגוע לימים שבהם הייתה ירושלים מנוהלת במעט פחות אינטרסנטיות ומעט יותר נשמה.

לפניות לכתב עמרי נחמיאס: omri_n@walla.net.il