ישראל חגגה אתמול אמנם בקול תרועה רמה 66 שנים להיווסדה בשורת אירועים חגיגיים במיוחד, אולם דוח שמפרסם הבוקר (רביעי) "מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל" משרטט תמונת מצב חברתית-כלכלית עגומה במיוחד לשנת 2014. על פי נתוני הדוח, שיעור הילדים מתחת לקו העוני בישראל הוא בין הגבוהים מבין מדינות ה-OECD, שיעורי העוני בקרב חרדים וערבים וחרדים ממשיכים לעלות, וכן כי כמחצית מאזרחי ישראל אינם משלמים מס הכנסה.
גם בכל הקשור לתחום החינוך מציג הדוח ממצאים מדאיגים. חוקרי מרכז טאוב מצאו כי ההישגים החינוכיים בישראל הם בין הנמוכים ביותר בעולם המפותח, וכן נרשמו פערים משמעותיים בין ההישגים החינוכיים בין תלמידים יהודים וערבים. עוד עולה, כי ההוצאה הציבורית על השכלה גבוהה ובחינוך העל-יסודי נמצאת בירידה מתמדת - 16% בישראל לעומת 26% במדינות המפותחות - וכי חלק הולך וגדל מהילדים בארץ מקבלים חינוך ברמה של מדינות מתפתחות.
וואלה! חדשות - הסיפורים החמים:
ישראל על האשמות הריגול בארה"ב: "ניחוח אנטישמי"
האקליפטוס קרס והרס משפחה: "רק רצו לטייל"
"דוד הנחלאווי": "בדיעבד, הייתי עושה אותו דבר"
זהו הדוח המקיף השני שמפרסם מרכז טאוב אודות הפערים החברתיים בישראל, והוא עוסק בבדיקת מגמות חברתיות-כלכליות במדיניות הציבורית בארץ ובהשוואה לעולם. מחבר הדוח ומנהל מרכז טאוב, פרופסור דן בן דוד, כלכלן בכיר מאוניברסיטת תל אביב, נשען על סקרים ומחקרים של המרכז בשיתוף עם האוניברסיטה בכמה תחומי מפתח: חינוך, פריון עבודה, עוני ואי-שוויון בהכנסות, קשישים, נשים בשוק העבודה, תעסוקת חרדים ובריאות. הדוח שמתפרסם היום עולה בקנה אחד עם הדוח הראשון שפורסם בתחומים אלו לפני כחצי שנה.
בתחום הרווחה, בחנו מחברי הדוח את שיעורי העוני בקרב ערבים וחרדים, ומצאו כי הם מהווים כבר יותר ממחצית ממשקי הבית העניים בישראל. אולם גם לאחר הוצאת החרדים והערבים מהמדגם, שיעור העוני בישראל הוא בין הגבוהים בעולם המפותח ועומד על 16.9% מכלל התושבים, מקום אחד לפני ארה"ב אשר בה 18.3% מכלל התושבים חיים מתחת לקו העוני. עוד עולה מהדוח, כי שיעור הילדים החיים מתחת לקו העוני בישראל עומד על 40% (ללא הכנסות כלכליות כמו קצבאות ותשלומי מסים) והוא בין הגבוהים ביותר מבין מדינות ה-OECD. אם מובאים בחשבון השפעתם של תשלומי הרווחה והמסים, שיעורי העוני בקרב ילדים בהכנסות פנויות הם הגבוהים ביותר בעולם המערבי ובהפרש ניכר גידול של 61% בין השנים 2011-1992.
היבט נוסף שנבחן הוא התנהלות יומיומית של מעמד הביניים ומטה. נמצא כי אחוז גבוה מהאוכלוסייה מוותר על צרכים בסיסיים. למשל, 40% מאזרחי ישראל שנזקקו לטיפולי שיניים ויתרו על כך בשל מגבלות כספיות, וכשישית ויתרו על תרופות או טיפול רפואי אחר מאותה הסיבה. כמו כן, יותר משליש מהאוכלוסייה בישראל נאלצים להמעיט חימום או קירור דירותיהם בהתאם לעונה בשל מחסור באמצעים כספיים. גם בתחום זה בולט הפער בין יהודים לערבים, כאשר הערבים חווים מחסור חומרי חמור יותר בצרכים הבסיסיים 60% לעומת 35% בהתאמה, למשל, ויתרו על מזון בשל בעיות כלכליות.
הנתון המפתיע ביותר בדוח קשור בתשלום המס האזרחי הגבוה ביותר מס הכנסה. על פי נתוני הדוח, מחצית מהישראלים אינם משלמים מס הכנסה - בשנת 2012 52.3% לא שילמו כלל מס הכנסה. עוד עולה כי שני העשירונים העליונים הם המקור לכמעט 90% מכלל הכנסות המדינה ממס הכנסה, והעשירון העליון לבדו אחראי ל-72.9% מהכנסות המיסים. שיעור מס ההכנסה השולי הגבוה ביותר בישראל ב-2012 היה 48%, נתון המציב את ישראל במקום השביעי מבין 34 מדינות ה-OECD בדירוג שיעורי המס והוא עלה ל-50% ב-2013.
כאמור, הדוח הנוכחי עסק גם בתחום החינוך. על פי הנתונים שנאספו, ממוצע ההישגים של תלמידי ישראל שאינם חרדים הוא בין הנמוכים ביותר בעולם המפותח, כשישראל נמצאת במקום אחד לפני אחרון מתוך 25 מדינות ה-OECD בממוצע הארצי במבחני פיזה (PISA) במקצועות מתמטיקה מדעים וקריאה. החינוך במקצועות אלו שניתן לילדים ערבים בישראל מניב את ההישגים הנמוכים ביותר מבין אלו של ילדים במדינות מתפתחות כמו ירדן, טוניס ומלזיה. פערים נוספים בחינוך נרשמו במקצועות הליבה בישראל ביחס למדינות המפותחות. מן הדוח עולה כי מדינת ישראל מדורגת במקום הראשון בין מדינות ה-OECD בפערים בין התלמידים במדינה בכל מבחן בינלאומי שנערך מאז 1999, מה שעשוי לנבא פערי הכנסה בעתיד ושוויון הזדמנויות תעסוקה.
היבט אחר שנבדק בתחום החינוך מצא קשר הדוק בין הישגים חינוכיים וזכאות לתעודת בגרות לבין השכלת אבי התלמיד ומשלח ידו. קשר זה התחזק אף יותר משנת 2008 ואילך, כשנמצא קשר דומה בקרב הניגשים ללמוד לתארים אקדמיים. משמעות הדבר היא שאי-השוויון רק גדל מדור לדור. בקרב גברים חרדים הקבוצה הגדולה ביותר - וזו הגדלה בקצב מהיר ביותר היא זו של בעלי ההשכלה היסודית לכל היותר. מן הדוח עולה כי בשנת 2002 הייתה ל-31% מהגברים החרדים בגילי 54-35 השכלה יסודית, ואילו בתוך עשור זינק המספר ל-47%. הסיבה העיקרית היא מעבר מתמשך ללימודים בישיבות על חשבון לימודים תיכוניים והשכלה גבוהה.
גם בכל הקשור להשכלה האקדמית נרשמת נסיגה בנוגע להשקעת הממשלה באוניברסיטאות למחקר. על פי הדוח, משנת 1973 עלה מספר חברי הסגל האקדמי הבכיר לנפש בארצות הברית, ולעומת זאת בישראל ירד המספר ב-53% במהלך אותן שנים. זאת, על אף שמספר הסטודנטים בארץ גדל פי 2.5, ולא נוסדה אפילו אוניברסיטת מחקר חדשה אחת "מלבד אריאל שהוכרזה כאוניברסיטה משיקולים פוליטיים ולאו דווקא שיקולים אקדמיים", ככתוב בדו"ח.
אולם, לצד התמונה העגומה שמציג הדוח, נרשמה גם הקלה בנתונים בהיבטים מסוימים. כך, למשל, נטען בדוח כי נטל המס הכבד הוקל בשנים האחרונות. כמו כן, נרשמה ירידה בשיעורי העוני על פי הכנסות כלכליות בקרב קשישים בישראל, חלקם של הקשישים העובדים במשרה מלאה גדול יותר מאשר לפני עשור, נרשמה עלייה בהשתתפות נשים יהודיות וערביות בכוח העבודה והמצב בשוק העבודה הכללי השתפר בעשור האחרון.
לפניות לכתבת רויטל בלומנפלד: revital.blumenfeld@walla.com