"אני מעשנת מריחואנה ואני לא פושעת ולא עבריינית"

תמר זנדברג, בת 38, במקור מרמת גן. מתגוררת כיום בתל אביב. חיה עם בן זוג ואם לילדה. החלה את פעילותה הפוליטית לפני עשר שנים כעוזרת הפרלמנטרית של ח"כ רן כהן ממרצ.

בשנת 2008 נבחרה למועצת העיר תל אביב - יפו. בשנת 2012 נבחרה למקום השישי ברשימת מרצ לכנסת.

כשקוראים את הרזומה שלך אפשר לחשוב שאת נערת הפוסטר של השמאל. את מרגישה ככה?

"לכבוד הוא לי. אני שמאלנית, ואני מרגישה ככה ואני גם אקטיביסטית. אלו המאבקים שאנחנו צריכים לעשות לעשות ואני שמחה שאני חלק מהם".

את חברת כנסת חדשה, באילו הישגים את מתגאה?

"אני גאה שגם בתור חברת כנסת חדשה, הרבה מהנושאים שאני נוגעת בהם הם נושאים חדשים שלא היו חלק מהשיח הפוליטי, גם לא בשיח של השמאל אף פעם. אני גאה להיות חלק מהגל שעובר על השמאל היום. של שינוי, של עדכון, של יותר רלוונטיות לאיפה שהציבור נמצא והסוגיות שמעסיקות אותו. אני גאה להיות חלק מזה".

מה את רוצה להיות? מה מניע אותך?

"אני הייתי רוצה להיות חברה בממשלת שמאל. מה שהציבור הישראלי הכי זקוק לו היום זו ממשלת שמאל, בלי להתייפיף ובלי להתחנף. אני חושבת שזהבה גלאון עשתה משהו מדהים במרצ. בפעם הראשונה אנחנו רצנו עם הטיקט של מפלגת שמאל, כשהמילה הזו הייתה הדבר הכי מוקצה בעולם. בפעם הראשונה בתולדות מרצ, היא עלתה עם האסטרטגיה הזו. זהבה באמת עשתה את נס מרצ, הייתי אומרת. אני חושבת שזה הזמן שלנו להמשיך לעלות. מי שמסתכל על הסקרים האחרונים רואה מגמה מאוד גבוהה של המשך עלייה ואפילו הכפלה נוספת".

זה קצת מוזר, ההתחזקות הזו, לנוכח מה שקורה במזרח התיכון לא?

"בדיוק להיפך. זה בדיוק מראה שהציבור לא טיפש ולא מטומטם כמו שהרבה פעמים מייחסים לו. הציבור רואה גם את הכשלים של הממשלה הזו וגם של האג'נדה שמובילה אותנו יותר מדי שנים. הציבור ניסה בבחירות האחרונות דרך. הוא חשב שנתניהו קיצוני מדי. הוא חשב שנתניהו מגזים והוא בטח לא רצה לראות עוד את המשיכה לימין שבאה מימין לנתניהו. אז הציבור אמר, ננסה לכוון אותו קצת שמאלה. עכשיו הוא רואה שזה לא עובד".

את באמת מאמינה שאפשר לעשות פה שתי מדינות?

"אנחנו חיים בחתיכת ארץ קטנה, שעבדנו קשה כדי להגיע אליה וכדי לבנות אותה כמדינה עצמאית, ריבונית ומשגשגת. המדינה מחילה כיבוש על עם אחר ומונעת את הזכות שלו להגדרה עצמית. כמעט 50 שנה שכספי המסים שלנו הולכים לשם".

את באמת חושבת שאפשר לתת לפלסטינים את האדמה הזו ולהיות בטוחים, לא בשלום, בשקט?

"אני לא חושבת שהסיטואציה הזו בת קיימא לאורך זמן. אם אנחנו רוצים שקט, לנו, כמדינת ישראל ולאזור כאן, הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לסיים את הכיבוש הזה ולהקים מדינה פלסטינית עצמאית לצדה של מדינת ישראל. אני בטוחה שאין דרך אחרת. כל דרך אחרת תגרום להמשך סבבים בלתי פוסקים של אלימות. אי אפשר למנוע את הזכויות הבסיסיות ואת הזכות להגדרה עצמית".

את נפגשת עם אבו מאזן ביום של הלוויית קצין המשטרה ברוך מזרחי. את מצטערת על זה?

"להיפך. אני חושבת שזה היה אחד הדברים החשובים לעשות. בדיוק כשהתחלנו לשמוע קולות מהממשלה שמסבירים לנו שאבו מאזן לא פרטנר בפעם המי יודע כמה, בעוד שממשלת ישראל ממתגת את עצמה כאפס פרטנר. לצערי הקולות האלה החלו להשמע גם מהגורמים המתונים בממשלה כי לצערי מהבית היהודי אין לי ציפיות. ברגע שהקולות האלו הגיעו גם ללפיד וללבני אנחנו חשבנו שהאחריות שלנו כאופוזיציה היא לסמן את הפרטנר בצורה ברורה ולהראות לציבור הישראלי שיש פרטנר ולשמוע מה יש לו לומר. ההד הציבורי הוכיח את החשיבות הזו, גם בעיתוי הזה".

למרות שבדיעבד הוא התחבר כמה ימים אחרי לחמאס.

"תשמע, ההיסטריה הבלתי מובנת שפורצת מהממשלה, אני מתחילה לחשוב שמדובר בעניין לפסיכולוגים ולא למדינאים. בוא נחשוב כמה זמן הסבירו לנו שאבו מאזן לא יכול לייצג את העם הפלסטיני כי הוא לא מייצג את כל העם. עכשיו העם הפלסטיני, תחת תנאים לא פשוטים, כשחמאס מוחלש פוליטית, הלך ועשה את הדבר המעניין ואפילו החשוב הזה. ומה אנחנו אומרים? שהוא שוב לא פרטנר. אני בהחלט חושבת שבסיטואציה הזו, דווקא כשחמאס חלש ודווקא כשלאבו מאזן יש הזדמנות להיבחר מחדש, צריך לתת לגיטימציה למדיניות שלו ולאג'נדה שלו. הוא אחד המנהיגים הכי מתונים שהיו אי פעם באזור הזה".

מה לגבי ההתנגדות של אבו מאזן להכרה במדינה יהודית?

"זו אחת הבדיחות העצובות שנשמעו אי פעם. אבו מאזן אמר בעצמו שהוא הכיר במדינת ישראל כפי שהיא תופסת את עצמה. יושבים כאן שני יהודים באולפן. אנחנו יודעים מהי המדינה היהודית? אי פעם דרשנו הכרה חיצונית בהגדרה העצמית שלנו? ההגדרה העצמית שלנו היא עניין מורכב המלווה אותנו מקום המדינה. אני גאה לקחת חלק בשיח הזה על הפרדת דת ומדינה ויהדות פלורליסטית".

את מקדמת לגליזציה של קנאביס, את מקדמת שימוש במריחואנה. את מעשנת?

"כמו כולם, גם אני מעשנת מדי פעם. אני לא פושעת ולא עבריינית. כמו שאתה שותה כוס יין מדי פעם. למרות שאלכוהול יותר מסוכן. כמו ששי פירון לוקח ריטלין שהתחיל כתרופה והפך לסם שמחולק באופן כמעט חופשי".

טוב, רוב הסמים התחילו כתרופה.

"לא רק שהקנאביס נשאר לא חוקי שלא בצדק לטעמי, אלא עובר 'סטריאוטיפיזציה' שכנראה היא שילוב של בורות ושמרנות, אבל הגיע הזמן לשנות אותה".

לדעתך זה צפוי להשתנות?

"אני גאה להיות חתומה על הצעות החוק הראשונות שהונחו לאי הפללה של משתמשי שעות הפנאי של קנאביס וגם ללגליזציה, בנוסח המודל של קולורדו. להפתעתי בזמן מאוד קצר היה שינוי מאוד גדול בדעת הקהל בישראל. יש לזה קשר גם לפרשה עם הסלבס, שפתאום המשטרה הייתה רגילה לעשות משהו אחד, לעצור את הבוהמיינים הסטלנים, פתאום זה חזר אליה כבומרנג, ועוד ועוד אנשים יצאו והתוודו וידוי שהוא כבר לא 'וידוי' - אלא מציאות של רבים מאתנו. אני חושבת שהרבה ממובילי דעת הקהל, בין אם סלבס ובין אם פוליטיקאים, חשים את הקרקע ורוצים לדעת איפה נמצא הציבור כדי לדעת איך הוא יגיב לדברים. הרבה פעמים הציבור נמצא במקום יותר מתקדם מהמנהיגים ומובילי דעת הקהל שלו".

מתי יוצא לך לעשן?

"אתה יודע, כמו כולם. סיטואציות חברתיות. זאת לא שאלה אישית. היום שלי מתחיל מאוד מוקדם ונגמר מאוד מאוחר. מקסימום עם פרק של משחקי הכס. אני כן רוצה להעביר את המסר שעישון בשעות הפנאי הוא התנהגות שגרתית. בדיוק כמו שתיית כוס יין, ופחות מריטלין".