הזמר משה פרץ הגיש הבוקר (חמישי) את המענה לכתב האישום שהוגש נגדו על ידי רשות המסים, בגין העלמת מס בהיקף של כמיליון שקלים לאחר שהוא ואמרגנו לשעבר, אמנון זינדני, לא דיווחו על הכנסות מהופעות בשנים 2009-2007. לטענת רשות המסים, הם פעלו יחד כדי לרמות את רשויות המס ולהתחמק ממס הכנסה ומתשלומי מע"מ. השניים, כך נטען, לא הוציאו חשבוניות מס, או לחילופין הוציאו חשבוניות מס חלקיות על סכום נמוך יותר ממה שקיבלו, אלא שזינדני בחר להודות בעבירות וללכת לעסקת טיעון, ולמרות זאת החליט פרץ ללכת למשפט ולא לחתום על עסקת טיעון.
פרץ טוען, באמצעות עורך דינו אפרים דמרי, שהוא מתנגד לאחת מהודאותיו במשטרה כיוון שחלקים ממנה נגבו ממנו תוך הפעלת לחץ ואיומים. לדבריו, כרבע שעה מהתחלת מסירת ההודאה נכנסו לחדר החקירות שני חוקרים ואמרו לו שבידם צו מעצר לאמו וצו חיפוש לבית אמו ולבתיהם של בני משפחתו הקרובים, ואם לא ישתף פעולה, תצא ניידת משטרה לעצור את אמו במטרה לגרום לה ביזיון ובושה לעיני כול.
"איום זה על הנאשם נגד אמו הביא את הנאשם להסכים להודות בכל עבירה, אפילו ברצח נשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי", אמר עו"ד דמרי, "ואיך לא? והנאשם הוא שכתב, הלחין ושר לאמו את אחד השירים המרגשים והיפים ביותר בכל הזמנים, אשר כל השומע אותו לא יכול להישאר עם עין יבשה". לדברי הפרקליט, פרץ רצה למנוע פגיעה באמו, כיוון שמדובר באישה מבוגרת הסובלת מבעיות בריאות, והסכים לקבל אחריות. בשלב זה, הניחו לפניו שני החוקרים מסמך שנראה כמו צו מעצר לאמו על מנת להצביע על רצינותם. "ואכן, בנוכחות גובה ההודאה ושני החוקרים, בלחץ ובהשפעת האיומים, מסר הנאשם גרסה הכוללת מעין הודאה חלקית, כוללנית, ללא סכומים וללא שמות, כדי שלא יעצרו את אמו", נכתב במענה לכתב האישום. "הדברים הנ"ל לא נכונים ונמסרו על ידי הנאשם תחת לחץ וכפייה".
"כל מטרת כתב האישום היא פרסום"
"בתחילת דרכו הוא פתח מספרה קטנה בגדרה במעט הכסף שהיה לו", סיפר עורך דינו, והסביר כי במקביל הוא ניסה להשתלב בעולם המוזיקה, אך ניסיון זה לא צלח. "הנאשם לא אמר נואש. הוא היה בטוח בכישרונו להיות זמר ואיש יצירה מוצלח, ולאור אהבתו הרבה לתחום הזמר, הוא הבין שבלי שיתחבר לאמרגן מנוסה שידריך אותו וילווה אותו להצלחה, הוא לא יוכל להוכיח את כישרונותיו ולקנות לו אחיזה בעולם הזמר. על כן, הסכים הנאשם לחתום עם אמרגן מוכר ובעל ניסיון בשם אמנון זינדאני על הסכם ארוך טווח, שלפיו האמרגן יפעל בשקידה ראויה על הצלחתו של מר פרץ. בתמורה, יקבל הנאשם סכום דל יחסית. וזאת כאמור, אך ורק, כדי שהנאשם ישתלב בתחום הזמר". על כן, לפי עורך הדין, "הוא הסכים לעבוד כשכיר אצל אמרגנו, במובן זה שהנאשם קיבל הוראות, הנחיות ופקודות, והופיע היכן ומתי שהאמרגן קבע לו. וכל זאת, תמורת משכורת המורכבת מאחוז קטן יחסית מהרווח שקיבל האמרגן. כאשר ברור ונהיר, ומטבע הדברים, שהאמרגן הוא המופקד על כל הנושא הכספי ובעיקר על קביעת עלות ההופעה, וגם על ההוצאות".
פרץ טוען כי מעולם לא בחן את כדאיותה הכלכלית של ההתקשרות העסקית עם האמרגן, ולא בדק מה היא ההכנסה מכל הופעה ומהן ההוצאות על נגנים, על תאורה, על שמירה ועל מיסוי. לדבריו, הוא קיבל בסוף כל חודש את הסכום שהאמרגן העביר לו, ועל כן לא ידע על אי-דיווח על הופעות, לא עסק בגביית כספים או בהוצאות חשבוניות ולא מסר דיווחים כוזבים כדי להתחמק מתשלומי מס.
עוד נטען במענה כי אף שבמקרים דומים רבים נעתרו שלטונות המס להמרת האישום בכופר. רשות המסים דחתה את בקשתו של פרץ לכופר. זאת על אף העבודה ששינה את נוהלי עבודתו לאחר מכן והיום כל הכנסותיו בפיקוחו. "אין מנוס מהמסקנה שדחיית בקשת הכופר נבעה משיקולים זרים ופסולים מצד אחד, והתעלמות מכל השיקולים הרלוונטיים, וכל מטרת הגשת כתב האישום היא פרסום", טען עו"ד דמרי והוסיף כי פרץ לא ידע ולא יכול היה לדעת ולפקח על כל ההתנהלות הכספית של העסק, כמו כל זמר מפורסם בתחילת דרכו. "ההגנה תביא ראיות למכביר, על מנת להוכיח שבתחילת דרכו של כל זמר, מפקיד הוא את כל ענייניו הכספיים בידי מומחים, אמרגנים בעלי ניסיון ניהולי רב, זאת על מנת לקדם את האמן מקצועית ולסלול לו את הדרך להצלחה. באותו תקופה קריטית בחייו של אותו אמן, כל אמן, אין עיניו להצלחתו הכספית אלא אך ורק להצלחתו המקצועית", ציין עורך הדין.