רפורמת ההאזנות: אובמה מנסה להרגיע את האמריקנים

הנאום שנשא אמש (שישי) ברק אובמה במשרד המשפטים האמריקני, בו הכריז על שינויים שיחולו בפעילות איסוף המידע המודיעיני של ארצות הברית, לא היה מכוון כלפי גופי המודיעין, על אף שבסוכנות לביטחון לאומי בוודאי שמחו על החיבוק שקיבלו מהנשיא. מצב הרוח של עובדי ה-NSA מאז ראשית הדלפותיו של סנודן לא היה מרומם במיוחד. העובדה שהנשיא לא מיהר לבקר במטה שלהם בפורט מיד שבמרילנד רק הוסיפה לרמת החרדה – אך בהופעתו, הוא בחר לחבק אותם, והוסיף: "החבר?ה בסוכנות לביטחון לאומי הם חברים ומשפחה שלנו, יש להם חשבונות בנק אלקטרוניים ורישומים רפואיים כמו לכל אחד אחר".

"מסמכי סנודן" - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות:
מכרה זהב: "ארה"ב יירטה 200 מיליון מסרונים ביום"
ברק אובמה: "לא נאזין יותר לחברים קרובים"
אדוארד סנודן: "המשימה הושלמה. אני ניצחתי"

הנאום של אובמה היה מכוון כלפי אמריקנים מן השורה, שכמעט 70% מהם חושבים שאיסוף המידע בשיטות הנהוגות כיום מהווה פלישה לפרטיות – גם אם חלק גדול מהם חושב שהאינטרס של ביטחון לאומי מצדיק זאת במידה מסוימת, וסנודן בכל זאת נחשב בוגד. הנאום היה מכוון גם כלפי המנהיגים הזרים, שכוססים כעת ציפורניים בניסיון לנחש מי בדיוק נכנס לאותו מעגל בעלות ברית שאובמה הבטיח להפסיק לרגל אחריהן – האם ישראל ברשימה? ומה עם צרפת, או מקסיקו?

בכל מקרה, הכוונה היא בעיקר לדרג העליון – העוזרים הקשקשנים הם עדיין מטרה לגיטימית לציתות ומעקב אחרי הדואר האלקטרוני. כללים חדשים להגנה על פרטיותם של אזרחים זרים יוצגו בעוד מספר חודשים, לאחר שהאירופים גילו בתדהמה שגם מידע על אודות שיחות הטלפון שלהם, כמו גם פעילויות רבות באינטרנט, נאסף ונשמר.

למעשה, נאומו של אובמה רחוק מלהיות סוף פסוק בפרשת ההדלפות הגדולה בתולדות המודיעין האמריקאי. אובמה התייחס רק לחלק מהפעילות המודיעינית, יישום הרפורמות יהיה תלוי בקונגרס ובביורוקרטים, ובחודשים הקרובים, בזמן שהבירוקרטים ישברו את הראש בניסיון להחליט כיצד להגביר את השקיפות בתחום האפל – יש להניח, יראו אור עוד כמה גילויים באדיבות אדוארד סנודן. גם אם ההשלכות של הרפורמה בפועל תהיינה מצומצמות יחסית, הניסיון להגדיר בפומבי את כללי הלגיטימי בתחום האפור ראוי לציון, ועשוי לשמש דוגמה למדינות אחרות.

בנאומו, שיחזר הנשיא רבים מהטיעונים שכבר נשמעו מאז הקיץ שעבר מפי נציגי הממשל, כשחשיפות על תכניות הריגול הכו בהם בהמשכים. הטיעון המרכזי – "כולם עושים את זה", וארה"ב לא מתכוונת להתנצל על כך שהיא עושה את זה טוב יותר מאחרים, הבהיר אובמה. בנוסף, על ארה"ב, בתור מעצמת העל, אפילו מוטלת אחריות מיוחדת לשמירה על הביטחון בעולם – גם אם המדינות שמתחו עליה ביקורת מודים בזה רק בשיחות הפרטיות.

אובמה הדגיש שארה"ב נמדדת על פי סטנדרט שונה – ושמחה על כך. "אף אחד לא מצפה מסין לנהל דיון פומבי על תוכניות המודיעין שלה, או מרוסיה - להתייחס לדאגות אזרחיה לגבי הפלישה לפרטיותם, טען. הוא גם הזכיר שלא רק ממשלות, אלא גם חברות מסחריות אוספות מידע על הגולשים באינטרנט ורכישותיהם – ומנצלות אותו, למרות שהסטנדרט של הממשלה, כמובן, צריך להיות גבוה יותר.

כך בכמה משפטים מצדיק נשיא ארה"ב חדירה לפרטיות בעידן הדיגיטלי: "אנו לא יכולים למנוע מתקפות טרור או איומי סייבר בלי יכולת מסוימת לחדור לתקשורת הדיגיטלית – בין אם כדי לסכל מזימת טרור, לעצור וירוס שמאיים על הבורסה, להבטיח שלא היתה חדירה למערכות פיקוח הטיסות – או להבטיח שהאקרים לא מרוקנים את חשבונות הבנק שלכם".

אובמה הבטיח שהוא בעצמו היה ספקן לגבי פעילות גופי המודיעין – אך מכל הבדיקות שראה, גם אם קיים פוטנציאל לטעויות אנוש וניצול המערכת לרעה – הוא אינו מכיר מקרים כאלה. אובמה, יש לציין, לא הציג הוכחות ליעילות התוכניות במאבק נגד הטרור. מחקר של קרן אמריקה החדשה טען שתרומתן לתיקים של 225 האנשים שהואשמו בפעילות טרור בבתי המשפט הפדרליים הייתה מזערית, ועיקר המידע הגיע מחקירות "מסורתיות".

הנקודה המשמעותית ביותר בנאום היתה לכאורה ההודעה שסוכנויות הביון האמריקניות לא ישמרו יותר במאגריהן היקפים עצומים של מטה-מידע על מיליוני שיחות טלפון שמקיימים אזרחי ארה"ב. המידע יישאר בידי חברות המספקות שירותי טלפוניה או גוף שלישי. יישום השינוי ייקח חודשים ארוכים, ולאנליסטים תהיה גישה למידע על פי צו בית משפט או "במצבי חירום" – הגדרה המזמינה פרשנות רחבה למדי.

הסעיף אולי האירוני ביותר ברשימת הרפורמות המוצעות: הקמת פאנל של פרקליטים שייצג את הציבור הרחב והאינטרסים שלו בפני בית המשפט שאמור לאשר או לדחות בקשות מעקב. השימועים, מן הסתם, ימשיכו להיערך בדלתיים סגורות. בכל זאת, מדובר בפעילות מודיעינית.

אך יותר אירונית מכך היא קריאתו של אובמה לשיתוף פעולה מצד הקונגרס בניסוח "כללי המשחק" החדשים והגברת הפיקוח. מדוע אירונית? כי העולם הדיגיטלי אינו בדיוק הצד החזק של הקונגרס – הפעם האחרונה שהקונגרס העביר חקיקה משמעותית בתחום אבטחת הסייבר היתה בשנת 2002 – שנים לפני שהטלפונים החכמים כבשו את השוק.

אם לאדוארד סנודן הייתה תקווה כלשהי שחשיבות הדיון שעורר תגרום לנשיא אובמה לשנות את העמדה כלפיו ואולי להסיר את האישומים נגדו – הוא טעה. אמנם סנודן כבר איננו "האקר בן 29" עלום שם בפי הנשיא, אלא "מר סנודן", אך המסר של אובמה היה ברור – סנודן גרם נזק, ואם כל אזרח מודאג ייקח את ענייני הביטחון הלאומי לידיים, לא יישאר לנו הרבה ביטחון.

מעורבות הממשלות בתחום הדיגיטלי גוברת – בין אם מדובר בארה"ב, הדורשת מחברות אינטרנט לספק מידע על גולשים, או רוסיה וסין שחוסמות אתרים. פיטר סינגר ואלן פרידמן, מחברי הספר החדש "אבטחת מחשבים ומלחמת סייבר", מזהירים מפני הבורות הגדולה בתחום בכל הרמות, החל מהאזרחים ועד לרמת השרה לשעבר לביטחון פנים, ג?נט נפוליטנו, שסיפרה בגאווה כי כבר עשור לא השתמשה בדואר האלקטרוני או ברשתות חברתיות, כי היא לא רואה בזה טעם.

אם הגולשים לא יתחילו לשים לב לעניין, "נוריש לילדים שלנו אינטרנט שונה מאוד מזה שהכרנו ולמדנו לאהוב", טוענים סינגר ופרידמן. הבורות היא קרקע פוריה לזריעת פחד – ופחד, כפי שהראו חוקי הפטריוט בעקבות פיגועי 11 בספטמבר – תמיד יצדיק את הפלישה לפרטיות.

ברק אובמה ציין בנאומו כי ארה"ב תאסוף מידע מודיעיני על כוונות הממשלות הזרות – אך לא מידע שיספק יתרון מסחרי לחברות האמריקניות. עם זאת, סינגר ופרידמן חושבים שקיים חוסר איזון בהתמודדות עם האיומים השונים בתחום הדיגיטלי. "הקמפיין המאסיבי שמתנהל נגד ארה"ב לגניבת הקניין האינטלקטואלי הוא איום רציני יותר מסייבר-טרור", אומר סינגר. "אבל במועצה לבטחון הלאומי, תריסר אנשים עוסקים בסייבר-טרור שאיש עדיין לא מת ממנו, ואדם אחד – באיומים הכלכליים בתחום. 30 אלף ספרים ומאמרים הוקדשו לנושא של סייבר-טרור – למרות שסנאים גורמים ליותר ניתוקי חשמל מהאקרים, שעוד לא הצליחו לעשות את זה".