חבר מפתיע במלחמה בג'יהאד

כמו אלה שקדמו לו, גם השבוע החולף הניח לפתחנו עוד מנפלאות המזרח התיכון החדש. לרגע אחד, רק לפני כמה חודשים, היה במצרים משטר איסלאמיסטי עוין לישראל, ורגע לאחר מכן קמה קבוצת קצינים ותפסה את השלטון (ובגיבוי עממי, יש לומר), שמצליחה להעביר במשאל עם חוקה חדשה, והופכת לבת הברית הקרובה ביותר של ישראל באזור.

רק לפני כמה חודשים נדמה היה שמלחמת האזרחים בסוריה עומדת להסתיים במבצע אמריקני שלא יותיר הרבה ממשטרו של בשאר אסד, וכעת נראה שהצבא הסורי הסדיר עומד על רגליו, ממש כמו נשיאו. סוריה פורקה מנשק כימי, והאופוזיציה מתפרקת גם היא, ומותירה חלל עצום לארגוני הג'יהאד העולמי מבית היוצר של אל-קאעדה. רק בשבוע שעבר נהרגו בסוריה 700 בני אדם בקרבות בין פלגי האופוזיציה השונים.

ויש עוד הפתעה. חיזבאלל וישראל, אויבות מרות ומושבעות, מתמודדות היום עם אויב משותף בדמותו של האיסלאם הסוני הקיצוני. רק הבוקר (חמישי) נהרגו שלושה לבנונים בפיצוץ מכונית ממולכדת ליד מבנה ממשלתי בעיר הרמל שליד הגבול הסורי. מוקדם יותר השבוע, פרסם ארגון "גדודי עבדאללה עזאם", המזוהה עם אל-קאעדה ופועל בלבנון, הודעה שבה קיבל אחריות על שני פיגועי ההתאבדות שהיו בביירות לאחרונה (הפיצוץ בדאחייה ובשגרירות האיראנית).

הארגון, שמנהיגו מאג'ד מאג'ד מת לפני שבועיים בנסיבות מסתוריות במהלך מעצרו בבית החולים בלבנון, הבטיח להמשיך בדרכו של מפקדו: "נכה באיראן ובמפלגתה (חיזבאללה-א.י), וביהודים התוקפנים, כדי להגן על הסונים".

אלה אינן סיסמאות ריקות מתוכן. בידי כוחות הביטחון הישראלים מידע מפורש על ניסיונות של פעילי הג'יהאד העולמי בלבנון, לתקוף מטרות של חיזבאללה ושל ישראל ואף לנסות לייצר מתיחות בין שניהם. כך לדוגמה, פעילים סונים קיצונים, החברים בקבוצה הנקראת על שמו של "זיאד אל-ג'רח", קיבלו מידי אנשי אל-קאעדה בסוריה אמצעי לחימה, שנועדו לפגוע במטרות של הארגון השיעי. חלק מהרקטות נורו לעבר הדאחייה, מעוז החיזבאללה המפורסם, והיתר שוגרו לעבר נהריה באוגוסט שעבר.

לעת עתה, לפחות, עיקר הפעילות של ארגוני הג'יהאד העולמי מתמקדת בחיזבאללה. אך לא מן הנמנע שבהמשך ינסו חברי הקבוצות הללו להסלים את הלחימה נגד ישראל, ושוב, גם כדי לייצר מתיחות בין ישראל וחיזבאללה, ואולי אפילו לגרור את שני הצדדים לעימות צבאי שהם אינם מעוניינים בו.

האתגר שחיזבאללה מתמודד עמו בימים אלה אינו פשוט. מצד אחד הוא מנהל מלחמה בסוריה - לא פחות - ומנגד עליו להמשיך ולבסס את ההיערכות הצבאית שלו לקראת עימות נוסף עם ישראל. בין לבין, חיזבאללה מטפל באיום הטרור הגובר בלבנון עצמה, נגד המטרות השיעיות השונות.

וכאילו לא חסרות לו בעיות, היום נפתח בבית הדין הבינלאומי בהאג משפטם של הנאשמים ברצח רפיק חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר, כולם פעילים בכירים בחיזבאללה. הארגון יכול לכאורה להפעיל כוח צבאי והשתלט על לבנון בכוח. אך בהביטו לעבר המציאות שנוצרה בעיראק, שבה כמעט מדי יום מחבלים סונים מתאבדים תוקפים את השיעים, הארגון מבין שייתכן שעליו להימנע מהרפתקאות מיותרות כמו תפיסת השלטון. בינתיים, מי שסובל ממדיניות חיזבאללה בסוריה, הם בעיקר אוהדי הארגון - השיעים בלבנון - שהתעוררו ביום בהיר אחד למציאות שבה הפכו ליעד לפיגועי התאבדות ולנפילת רקטות.

לפני כעשרה ימים נפוצו שמועות בדאחייה על מכוניות תופת נוספות שהצליחו להיכנס לרובע המבוצר, כמו זו שהתפוצצה שם לפני שבועיים. באחד הימים נפוצה ידיעה כוזבת על שבע מכוניות תופת בכביש הראשי שנקרא על שמו של האדי נסראללה (בנו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה) ובמסגד הראשי בשכונת אל-חדת'. יממה לפני כן, השמועה סיפרה על מכונית תופת באל-מריג'ה, שכונה אחרת בדאחייה. השמועות כללו רשימה שהופצה ברשתות החבריות, שפירטה את כלי הרכב של אנשי חיזבאללה. התושבים המפוחדים פינו מיד את הרחובות וסגרו את החנויות, על אף שלא הייתה שום מכונית תופת נוספת.

גם בעין בלתי מזויינת ניתן היה להבחין, כבר מהצד הישראלי של הגבול, באישה המהלכת למרגלות הכפר השיעי מארון א-ראס. היא עשתה דרכה מהכפר אל קבר השייח' שלמרגלותיו, הצמוד כמעט לגדר הגבול. על פי האמונה הרווחת בכפרים השיעים, לקבר השייח' יש סגולות מיוחדות לנשים עקרות. למעשה, מדובר באתר פופולרי במיוחד לנשים מכל רחבי המדינה שאינן מצליחות להרות.

בכפר הזה התנהל במלחמת לבנון השנייה ב-2006, קרב הקרקע הגדול הראשון (קדם לו מבצע של מגלן על הרכס הסמוך). בקרב נהרגו חמישה לוחמי יחידת אגוז. מאז המלחמה, ולפי החלטה 1701 של מועצת הביטחון, אסורה נוכחות של חיזבאללה באזור הזה. אולם, הארגון ופעיליו נמצאים במארון א-ראס, כמו גם בכפרים האחרים בדרום לבנון.

קשה לפספס את כיפת הזהב, הדגם של מסגד אל-אקצא, שנבנה מכספים איראניים כחלק מ"מוזיאון ההתנגדות" המנציח את אירועי המלחמה ההיא (מנקודת מבט מסוימת, כמובן). עד לא מזמן היה תלוי כאן דגל גדול של איראן, אך הביקורת הציבורית בלבנון נגד חיזבאללה, על שהפך לקבלן הביצוע של טהראן, עשתה את שלה, וכיום התורן יתום. ניתן להבחין גם בשלושה מגדלים שונים, עם גשרים המחברים אותם וטיילת ארוכה המאפשרת למבקרים להציץ בשרידים של ציוד שצה"ל הותיר מאחור. בין היתר מוצג במוזיאון גם טנק מרכבה שנפגע ונותר על אדמת לבנון. פעילי חיזבאללה אינם נעים על מדים, באופן מאורגן, אך לכוחות צה"ל על הגבול ברור שהם שם. כלי הרכב שלהם מוכרים היטב: גם כאשר "צוות טלוויזיה" מגיע לאזור, ברור במי מדובר, בפרט כאשר הוא אינו מתנהג כצוות טלוויזיה.

לא אחת פעילי חיזבאללה מתחזים לרועי צאן, אך במקרה הזה נדרשת השקעה יתרה בתחפושת: כאשר שלושה רועים נעים עם 20-15 כבשים ללא הצלחה יתרה בניוד העדר, הדבר בולט לעין. ממש בסמוך לגדר הגבול, תלו אנשי חיזבאללה שלט ממתכת שעליו תמונות של שישה לבנונים שנהרגו ביום הנכבה מלפני שנה וחצי. על השלט נכתבה בעברית קלוקלת ההבטחה: "בהחרך חוזרים" (בהכרח חוזרים).

ביום הנכבה האחרון צבא לבנון נפרס מבעוד מועד בגזרה, ומנע הגעה של מפגינים לגבול, במסגרת עצרת שתוכננה עם קבוצה של ערבים מישראל. ברקע נשמע קולו של המואזין במסגד בכפר שקרא למאמינים והמאמינות להגיע לשיעור מיוחד לאחר תפילת הערב לזכרו של הנביא מוחמד.

חיזבאללה עדיין זוכה כאן לתמיכה בגין פועלו למען האוכלוסייה המקומית, אך הוא כבר אינו פופולרי כשם שהיה בתום מלחמת לבנון השנייה. למלחמה שמנהל הארגון בסוריה יש מחיר ולא רק בנפש. חיזבאללה הפך לפרסונה נון גראטה בכמה מכפרי הדרום הלא-שיעים. כך לדוגמה סולקו אנשיו מהכפר הסוני מרוואחין. מורת הרוח ממעורבות חיזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה אינה מסכנת אמנם את הארגון, אך גם אינה מסתכמת רק בכפרים הסונים. בהלוויה שנערכה לאחרונה בעיירה בנת ג'ביל השיעית לפעיל הארגון שנהרג בסוריה, החלו להישמע קריאות בגנות חיזבאללה.

בינתיים, חיזבאללה בשלו. על אף מספר ההרוגים והפצועים בסוריה (כ-300, כמעט מחצית ממספר ההרוגים מקרב הארגון במלחמת לבנון השנייה), ועל אף המשאבים שמצריך ממנו העימות עם ישראל ומעמדו המתדרדר בעולם הערבי בכלל ובלבנון בפרט, חיזבאללה אינו מראה סימנים של שינוי. הוא שיגר כשליש מהכוח הלוחם שלו לסוריה, ושליש אחר ממשיך בהכנות לקראת עימות נוסף מול צה"ל. הוא לא מנסה כמעט להסתיר את החפירות האדירות שעשה בכפרים והעיירות השיעיות בדרום, שם הוא מאחסן אלפי רקטות.

ההערכות האחרונות בישראל מדברות על כ-100 אלף רקטות שבידי חיזבאללה. ייתכן שהארגון גם מנסה לחפור מנהרה שתוכל לשמש לפיגוע תופת בתוך ישראל. דחפורים וכלי הנדסה גדולים עובדים שעות נוספות בכפרים השיעים, והארגון אפילו מציע לתושבים לבנות מקלטים בבתיהם, בין היתר כדי לשכנע אותם להישאר במלחמה הבאה ולא להימלט. המאמץ ההנדסי הזה באזור הכפרי הדרומי אינו נחבא מעיניה של מערכת הביטחון בישראל, וההערכה היא שחלק מרכזי מהלחימה בעימות הבא, יהיה בתוך השטח הבנוי ולא מחוצה לו, כפי שהיה בשמורות הטבע ממלחמת לבנון השנייה.

מבחינת ישראל, האיום מצד חיזבאללה אינו מסתכם רק ב"מלחמה הבאה". ישנן כעת הבטחות לנקום את חיסולו של בכיר הארגון חסן לקיס; לא ברור כלל מי רצח אותו, אך חיזבאללה מאשים את ישראל בהתנקשות בחייו. אחד מדובריו של הארגון, איברהים אל-אמין, עורך העיתון אל-אחבאר, הפנה כלפי ישראל איומים ברורים מדי מכדי שיתפרשו כאיומי סרק. "חכו ותראו", כתב, "אני מצפה לדם בגבול הדרומי". ניתן להעריך שבצמרת חיזבאללה ישנם בכירים הלוחצים על נסראללה להגיב על החיסול כדי להרתיע את ישראל מלעשות עוד חיסולים שכאלה. נסראללה, מצדו, אמר באחד מנאומיו האחרונים שלחיזבאללה "יש חשבון ישן, חדש ומתחדש" עם ישראל. לעת עתה הארגון אמנם אינו רוצה בעימות כולל עם צה"ל, אולם אין משמעות הדבר שלא ינסה ליזום "התקפות מוגבלות"- מהסוג שלא יובילו למלחמה, אך יגבו מחיר יקר מהצד הישראלי.