"לקחתי סכין מהמטבח וחתכתי לילדים את הצוואר"

מאת: יוסי אלי ויאיר אלטמן

"לקחתי סכין מהמטבח וחתכתי להם את הצוואר. חתכתי את הצוואר גם לעצמי. רציתי שהכול ייגמר. כי אני אמא לא טובה, כי אני לא קוראת להם סיפורים לפני השינה, לא גיהצתי להם את הבגדים". את הדברים המצמררים האלה, המתפרסמים לראשונה בוואלה! חדשות, אמרה בחקירתה קרינה בריל מירושלים, הנאשמת כי רצחה בספטמבר האחרון את שני ילדיה, איגור בן השבע ומירה בת החמש. "אמא, אני לא עשיתי כלום, תעזבי אותי, אני לא רוצה עוד", זעקה מירה בת החמש, שכונתה בפי האם מירוצ'קה. אך לשווא. באותו הלילה, לפי כתב האישום, רצחה בריל בדם קר את הילדים. "אמא, מה את עושה למירה?", צעק איגור בניסיון נואש להגן על אחותו הקטנה. אך גם זה לא עזר. בריל נאשמת כי בשלב זה התנפלה גם על בנה הבכור ודקרה אותו בצווארו.

במהלך העדות כולה ניכר היה כי בריל אינה מעכלת את שעשתה לשני הילדים. גם מצבה הפסיכוטי ניכר בדבריה, לפיהם היא עדיין רוצה לחזור לילדיה. "איך קוראים לבת שלך?", שאלה החוקרת את בריל, כשזו הייתה מאושפזת עדיין בבית החולים הדסה עין כרם לאחר שניסתה לשים קץ לחייה. "מירוצ'קה", השיבה בריל בחיבה.

חוקרת: "איפה הייתה מירוצ'קה כשעשית לה את זה?"
בריל: "ישנה. בקרובטקה (מיטה קטנה ברוסית) ועשיתי אותו הדבר ל...". בשלב זה חייכה בריל, הביטה בחוקריה, ולתדהמתם השיבה: "איזה בושם מדהים. יש ריח טוב, מה שם הבושם?".
החוקרים המשיכו למקד את בריל בנושא החקירה ושאלו: "מה עשית לבן שלך?"
בריל: "הוא בכה, שאל מה עשיתי למירה, מה אני עושה לו, לא יכולתי לעשות כלום. הרגשתי חוסר אונים, שזה הם, בכוונה, להיות ילדים נחמדים, ממושמעים וטובים".
חוקרת: "ולכן החלטת להרוג אותם?"
בריל: "באותו הרגע זה היה נראה לי הפתרון היחידי לסיטואציה הזו".
חוקרת: "מה רצית להשיג בכל זה, שיתחיל המוות?"
בריל: (מהנהנת).
חוקרת: "של שלושתכם?"
בריל: "באותו הרגע, חשבתי ככה".

במהלך מסע הרצח המחריד ניסתה באופן נואש אחותה של בריל, נדיה לויט – שבאותו לילה נשארה לישון עמה בשל מצבה הפסיכוטי של בריל – להציל את אחייניה. "היא לקחה אותה אליה", מספרת בריל. "אני דחפתי את מירוצ'קה מנדיה. הייתי במצב של חוסר הרמוניה".
חוקרת: "ומה רצית לעשות עם מירה במצב הזה?"
בריל: "כמו שמראים בסרטים. זה היה המצב שהייתי בו. לא לחשוב על כלום. רק מוות".
בחקירותיה תיארה בריל את התקפי הזעם והטירוף שפקדו אותה עוד לפני הרצח.
חוקרת: "תגידי, ב-12 באוגוסט איגור הגיע לגן עם סימן על הצוואר. מה זה היה?"
בריל: "כי הוא לא רצה ללמוד בשום מצב. הכרחתי אותו ללמוד א"ב. בשום מצב לא. אני התאפקתי, התאפקתי, התאפקתי. תפסתי אותו (נוגעת באוזן שלה). 'לא, אתה כן תלמד'. אני בכיתי, ביקשתי סליחה".
חוקרת: "היה לו סימנים גם על הגב והצוואר. סימנים כחולים. איך את מסבירה את זה?
בריל: "על הגב לא היה. על הצוואר לא זכור לי שהיה".
חוקרת: "חוץ מהפעם הזו, היו עוד מקרים?"
בריל: "לא".
חוקרת: "תגידי בבקשה, קרינה. מה בדיוק באותו בוקר הביא אותך למצב הזה שקמת, לקחת סכין והלכת לילדייך?"
בריל: "אני כבר הרבה זמן הייתי במצב רוח רע. אני כבר הרבה בקרים התעוררתי במצב רוח רע".
חוקרת: "היה לך איזושהי תכנית?"
בריל: "לא, כמובן שלא".

בחקירה אחרת סיפרה בריל כיצד נהגה לתקוף את ילדיה וכי נאלצה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי במוסקבה. זאת, על אף שבישראל נמצאה כשירה לעמוד לדין. היא סיפרה גם כיצד נהגה לצבוט את הילדים כאשר החלו התקפי הזעם. כמו כן, אמרה כי שלחה את ילדיה לפנימייה ברוסיה ונלחמה להחזירם. לאחר שעלתה לישראל, חששה בריל שייקחו ממנה את הילדים.

לפי רצף האירועים שתיארה בריל, תחילה ניגשה למטבח בביתה, שלפה סכין, ניגשה לבתה מירה וחתכה את צווארה. לאחר מכן חתכה את צווארה שלה – בעודה בהיריון – ובהמשך חתכה גם את צווארו של בנה. היא התעוררה בבית חולים כשבועיים לאחר המקרה. על אף שעודכנה כי שני ילדיה אינם בין החיים, המשיכה לטעון כי הם עדיין בסדר.
חוקרת: "את יודעת מה איתם עכשיו?"
בריל: "הם בבית הספר. איגור בבית הספר ומירה בגן".
בחקירה אחרת תיארה בריל כיצד היא עדיין רואה את ילדיה ואיננה מאמינה כי הם כבר לא בין החיים: "אני פה כי עשיתי טעות נוראה, חסרת מחילה. אני מקווה לשנות את זה. שהשופטים יבינו את זה. ואני אקדיש את כל שארית חיי לילדים. אני אקח אותם לתיאטרון, הפנינג, שאני אוכל לעשות אפילו לרגע אותם מאושרים".
חוקרת: "איפה הבת שלך?"
בריל: "איפשהו פה".
חוקרת: "הילדים שלך כבר לא פה. כבר לא בחיים".
בריל: "הילדים שלי פה. אני ראיתי אותם. הבן והבת".
חוקרת: "קרינה, הם לא פה. הם לא בחיים כבר".
בריל: "לא צריך להגיד ככה".

על פי כתב האישום, בריל חוותה קשיים הקשורים בהסתגלות לחיים בישראל ובגידול הילדים. עוד עולה כי במהלך חודש אוגוסט היא אף נהגה באלימות כלפי בנה הקטן, דבר שהותיר סימנים על צווארו. מדריכת אולפן הקיץ שבו שהה הבן זיהתה את הפגיעה, פנתה אל האם, וזו ביקשה עזרה. ואולם, מכתב האישום עולה כי למרות הטיפול המסור שקיבלה משירותי הרווחה, במהלך ראש השנה ניסתה בריל להתאבד כשחתכה את צווארה בסכין.

סמוך לשעה 7:00 בבוקר, כך עולה מכתב האישום, גמלה בלבה ההחלטה להמית את ילדיה ולהתאבד. כתב האישום מפרט באופן מזעזע כיצד התחננו הילדים על חייהם, אך ללא הועיל. מהמפורט בכתב האישום עולה כי האם נטלה סכין גדולה מהמטבח, חתכה את ורידי ידיה ופנתה לעבר החדר שבו ישנו שני הילדים. בשלב זה שיספה בריל את גרונה של בתה, וזו אחזה בצווארה במקום החיתוך, ותוך שהיא מדממת החלה לצעוק בשפה הרוסית: "אימא, לא צריך". מיד לאחר מכן טיפסה בריל על סולם המיטה ושיספה את גרונו של בנה הלוך ושוב בכוונה להמיתו, וזאת בעת שישב על מיטתו. בהמשך מפורט כיצד האחות, אשר התעוררה למשמע זעקות הילדים, ניסתה להניא את קרינה מהמעשה. חרף ניסיונותיה של האחות, עשתה בריל וידוא הריגה בילדיה ודקרה אותם פעמים רבות.

זמן קצר אחרי הרצח איתרו חוקרי המשטרה איתרו בביתה של בריל שני יומנים שבהם תיארה את מצבה הנפשי הרעוע. באחד מהם כתבה דברים על אמונה, כנסייה ועצלות: "אני צריכה להיות נקייה וטהורה. אסור להביא את אלוקים. אמא מפריעה לספר, לא יכולה לוותר, לא אומרים תודה, גדלים בסביבה דו-לשונית. משחקים לילדים. אלוהים אני רוצה לך... עם החיים שלי".

רשויות הרווחה של עיריית ירושלים נכנסו לפעולה לאחר ריב אלים בין בריל לבין בנה שבמהלכו היא הכתה אותו. בפתק צהוב שהתגלה מעל המקרר בדירתה כתבה לעצמה תזכורת, בעקבות אותו אירוע: "אל תרביצי ואל תצעקי על הילדים".

בחקירת המשטרה סיפר גרושה, דמיטרי בריל, על מצבה הנפשי השברירי של אשתו לשעבר ועל אשפוזים חוזרים ונשנים בבתי חולים פסיכיאטריים ברוסיה. "בסך הכול היה לנו חיים נורמליים", סיפר לחוקרי המשטרה עם הגעתו לארץ. "הסיבה לגט הייתה בגלל שהיא שמרה על קשר עם אדם בשוויצריה. אני רציתי לשמור על הנישואים, היא הייתה חלוקה בין שנינו ובסוף בחרה בו, אבל לא הייתה החלטית וכל פעם שינתה את דעתה. אחר כך התחילו אצלה בעיות פסיכיאטריות. היא פנתה לבית חולים. אם אני לא מתבלבל, היא אושפזה זמן מה (ברוסיה, י.א). לפני 11 שנה היה לה משבר נפשי, הרבה זמן הלכנו לפסיכולוג כי לא הבנו את החומרה. ואז כשהבנו ופנינו לרופאים, אמרו שהיא צריכה להתאשפז לחודש. זה בית חולים פסיכיאטרי. זה היה בערך לפני שמונה שנים, אולי תשע. היו לה משברים, אני כל הזמן הרגעתי. תמכתי בה. אבל כשהיא יצאה מבית החולים נולדו הילדים והיא לא פנתה לאף אחד ולא היו שום תסמינים שנראו כמו מחלה נפשית".

חוקרת: "היא אמרה שהיא רוצה לפגוע בעצמה?"
דמיטרי בריל: "היא אמרה שהיא לא רוצה לחיות. היא בן אדם גבולי, או שהיא בדיכאון או שהיא נורא מתלהבת – 'הכול נהדר וירושלים עיר מדהימה'".
חוקרת: "האם היא פגעה אי פעם בילדים?"
דמיטרי בריל: "צעקה כן, ראיתי כשהיו בקרואטיה איזה שריטה על איגור והוא אמר שזה מאמא, ואז אמרתי לה לא לעשות זאת שוב".

בתכתובות דואר אלקטרוני עם בן זוגה החדש פליקס, ממנו נכנסה קרינה להריון, ניסה פליקס לעודד אותה, אולם היא השיבה לו: "הגעתי לישראל בשביל להיות עם אמי, אבל היא מתייחסת אליי הרבה יותר גרוע. עכשיו זה ברור. למה היא קראה לי לכאן? למה הגעתי לכאן? אני מרגישה כה בודדה כאן. אני לא יכולה יותר. אני לגמרי אבודה. פליקס היקר שלי, עזור לי בבקשה!"

משפטה של בריל צפוי להתחיל בשבוע הבא בבית המשפט המחוזי בירושלים. היא מואשמת ברצח כפול של שני ילדיה. עורך דינה אריאל הרמן מסר בתגובה: "סמוך לאירוע, חלה אצל מרשתנו הידרדרות חמורה במצבה הנפשי, על רקע נסיבות שונות ועל רקע מחלה נפשית קשה ממנה היא סובלת, שהגיעה לשיאה בעת האירוע המיוחס לה. בעת האירוע הייתה במצב של אי-שפיות הדעת במובן הפסיכיאטרי המשפטי של המושג. עניין זה עתיד להתברר בקרוב בבית המשפט על בסיס עדויות מומחים וראיות נוספות".

עוד במהדורה:

יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, מנע אתמול כניסה של נציגי מבקשי המקלט לדבריו מחשש להתפרעויות. בדקנו אילו מפגינים הורשו להיכנס למשכן במהלך מחאה - מראשי המפגינים נגד תכנית ההתנתקות, דרך דפני ליף ועד להפגנות בעד ונגד גיוס חרדים.

איך הצליחה פרסומת ניו זילנדית לבטיחות בדרכים להפוך לוויראלית ולזעזע מבלי להציג דם ופצועים? נדב פרסמן, סמנכ"ל קריאטיב מחברת הפרסום באומן בר ריבנאי מסביר איך אפשר להמם בלי תמונות זוועה.

מה הקשר בין שחקן מכבי תל אביב לטייקון נוחי דנקנר? מההפגנות של מבקשי המקלט, דרך הסופה בארה"ב ועד למספרת ההיסטורית של יצחקי. כל הכותרות שעשו את השבוע בחדשות.

תחזית: היום ירידה קלה בטמפרטורות , הלילה ייתכן גשם מקומי. מחר התקררות נוספת וגשמים מקומיים שיתמעטו לקראת שעות הערב.