ייאוש בגדה: "מדברים על להיות שהידים כי אין משהו אחר"

הנוף העוטף מבחוץ את מחנות הפליטים בלטה ועסכר שבפאתי שכם מרהיב. פסגות הר עיבל והר גריזים שממערב מושלגות עדיין וכך גם חלק מגבעות השומרון שממזרח. המציאות בתוך הסמטאות הקטנות בשני המחנות השוכנים בעמק כבר נראית שונה בתכלית מהמראות שמסביב. ערב רב של בתים הבנויים בצפיפות איומה, ערימות אשפה שממלאות את הרחובות והרבה גברים - צעירים ומבוגרים, שעומדים בפתח בתיהם ומסתכלים אל עבר יעד לא ידוע. אולי משם תבוא הישועה.

האינתיפאדה הראשונה החלה במובנים רבים בבלטה. גם הקבוצות הראשונות של גדודי חללי אל-אקצא בתחילת האינתיפאדה השנייה הוקמו במחנה הזה על ידי נאסר עוויס, שהפך לאגדה מקומית עד שנעצר על ידי כוחות הביטחון הישראלים. מחנות הפליטים חזרו לאחרונה לכותרות. כמעט כל מעצר שמבצע לאחרונה צה"ל במחנות הופך לעימות אלים שמסתיים בנפגעים. המנגנונים הפלסטינים שפעלו תחילה במחנה הפליטים של ג'נין נזהרים בשבועות האחרונים מלפעול במקומות הללו וזוכים לביקורת על כך ממערכת הביטחון הישראלית.

ביתו של חוסאם חאדר, מראשי התנזים והפתח בגדה המערבית ממוקם בלב בלטה. בפרוץ האינתיפאדה השנייה הוא נחשב לפטרון הפוליטי של מייסד "גדודי אל-אקצא", עוויס. "השתתפתי והובלתי שלל אינתיפאדות ועימותים", הוא משחזר. "ב-1976 ביום האדמה, ב-1982 במלחמת לבנון, ב-1987 נחשבתי לאחד ממנהיגי העימותים וכך גם ב-1996 וב-2000 כשהחלה האינתיפאדה השנייה". "ואני אומר היום מפורשות", הוא מבהיר, "אני נגד אינתיפאדה שלישית. אני בעד משא ומתן אפילו אם לא ייצא ממנו כלום. אתה יודע למה? כי במאבק כזה, אתה זקוק לא רק לעם שיהיה מוכן לשלם מחיר יקר ולקורבנות, אלא גם להנהגה אמיצה. ולנו אין כיום הנהגה כזו. יש לנו הנהגה מושחתת ופחדנית. היא חוששת לאינטרסים הכלכליים שלה יותר מכל דבר אחר ואלה קשורים לכיבוש הישראלי: לתעודות הווי-איי-פי שלהם, לתנועה ממקום למקום, לכל דבר. אני בעד מהפכה ואינתיפאדה שלישית ואפילו התנגדות בכל הצורות, אבל רק אם הייתה אפשרות שהדבר יוביל להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. וכרגע לפחות זה לא אפשרי".

יחד עם זאת, מודה חאדר שרבים מקרב בני הדור הצעיר לא מחזיקים באותה עמדה כמו שלו, ומעדיפים עדיין לקדם את האפשרות של אינתיפאדה שלישית. "קח את הבן שלי אחמד בתור דוגמה", הוא אומר, "לפני כמה חודשים כשעוד לא מלאו לו 16 הוא יצא להפגין סמוך למחסום חווארה. כשהגעתי לשם להחזיר אותו ואת החברים שלו הביתה נדהמתי מהנכונות שלהם להקריב, להסתכן. אחמד תלה דגל פלסטיני על ג'יפ של הצבא. הוא מוכן לאינתיפאדה ואני מסביר לו שאין טעם. עבור מה אנחנו נילחם? עבור אותם אלה ששולחים את הילדים שלהם ללמוד באוניברסיטאות בחו"ל ומקבלים תואר 'שר'?".

הליגה הערבית - לכל הטורים של אבי יששכרוף

חאדר ממשיך וטוען כי "יש כאן עשרות אלפי צעירים שרוצים בפיצוץ. הדור הזה מיואש, מתוסכל, רוצה אינתיפאדה, על אף שאין בכך הגיון. הם חסרי עתיד. אין להם עבודה וגם אלה שהולכים לאוניברסיטה מסיימים לימודים ואין להם אפשרות תעסוקה. במחנות עצמם אנחנו סובלים מהזנחה מתמשכת מצד הרשות ונראה שהיא פועלת יחד עם ישראל כדיי לפגוע בתושבי המחנות. הרשות מנסה לדכא את הזרמים הלאומיים במחנות בין היתר מאחר שהיא יודעת שאין לה ריבונות של ממש או סמכות. המנגנונים שלה מפחדים לפעול ויש כאן לא מעט בעיות פליליות".

חאדר, בן 52, נעצר על ידי ישראל 75 פעמים במהלך חייו. באינתיפאדה הראשונה הוא גם גורש מהגדה, ולפני כן נורה ונפצע. "האינתיפאדה הבאה, לצערי, כבר מחוץ לדלת", הוא טוען. "אני אומר לך, ב- 2014 תהיה התפרצות אלימה חסרת תקדים וישראל אחראית לכך. יש בשטח אלמנטים של אינתיפאדה: האזרח הפלסטיני רעב, מובטל, עצי הזית שלו נגדעים או נשרפים על ידי מתנחלים ופעם אחר פעם יש פרובוקציות במסגד אל-אקצה. הרשות הפלסטינית וישראל משתפות פעולה ודוחקות את האנשים לפינה. אם נתניהו לא יעניק לפלסטינים את הזכויות שלהם ואבו מאזן לא יציג תוכנית לאומית המבוססת על אחדות, זה הולך להיראות רע מאוד. אתה צריך לזכור שהאזרחים הפלסטינים מבקשים הזדמנות להתנער מהמושחתים של הרשות. זאת אומרת שאם יהיה כאן פיצוץ הוא יהיה נגד הצבא והמתנחלים אבל גם נגד סמלי השחיתות ברשות. זה יקרה בעומק ישראל וזה יוביל לסוג של מלחמת אזרחים. ואל תחשוב שאם אין פיגועי התאבדות היום אז גם לא יהיו בעתיד. הארגונים יתחרו ביניהם מי יעשה יותר פיגועים".

הסרט שסלאח ומג'די, אנשי ועדת השירותים של מחנה עסכר, מציגים במחשב מעט מבלבל. מדובר באירוע שתועד במצלמת הטלפון הנייד של אחד מתושבי המחנה לפני כחודש וחצי. בסרטון נראית קבוצה של חיילים בכניסה לאחד מבתי עסכר מנסים לעצור את אחד מיושבי הבית. מולם ניצבים עשרות צעירים שמיידים לעברם אבנים. מדי פעם אחד החיילים מיידה אבנים בחזרה. ואז מתחיל הירי. תחילה בודד ונקודתי ואחר כך הופך לצרורות ארוכים. באירוע נהרג אמג'ד עודה, בן 30, נשוי ואב לחמישה שנפגע בטעות מהירי. "החיילים" היורים היו שוטרים פלסטינים. לאחר מכן החלו במחנה מהומות ששככו רק בחלוף יותר מיממה. ייתכן שהתקרית הזו היא שגרמה להיסוס שמגלה הרשות בשבועות האחרונים לפני שהיא פועלת במחנות.

16,500 איש חיים כאן, על שטח של 210 דונם בלבד. מג'די מברוק, ראש הוועדה, אומר ששיעור האבטלה במחנה מגיע ל-60%. כמעט לכל משפחה יש בן שנהרג או לחילופין כלוא בבית הכלא בישראל. "המצב הכלכלי והחברתי כאן שונה בתכלית מהעיר או מהכפר בגלל הצפיפות, האבטלה, היעדר השקעה מצד הרשות והיעדר האמצעים", אומר חברו של מברוק, סלאח אבו פאייד. "את בעלי הממון אתה תמצא ברמאללה או בשכם, לא כאן. והאבטלה והעוני שהיו ביסוד שתי האינתיפאדות הקודמות, מערערות את המצב גם כעת".

נג'ואן ג'מוס, חבר אחר בוועדה מסביר שלצעירים אין מה לעשות, גם לאחר שסיימו את האוניברסיטה. "כמעט בכל לילה נכנס לכאן כוח ישראלי, וזה יוצר חיכוך", הוא מבהיר.

ועדיין, שלושתם מבהירים שאינם רוצים באינתיפאדה שלישית. לדברי מג'די, הציבור רוצה בשלום עם ישראל, "אפילו אם יבוא היום. הבעיה היא שישראל גורמת להסלמה. ההרג של הצעירים בג'נין וקלקיליה, הפגיעה באל-אקצא. תחבר את זה להיעדר האופק עבור הצעירים ואתה מבין מהיכן אי השקט. הצעירים מדברים על אינתיפאדה, על להיות שהידים כי אין משהו אחר שהם מכירים". לדברי סלאח, החיים של הדור הצעיר הרוסים. "מה יעשו? יקפצו מהגג? תראה איך נראה המחנה. שביתה של אונר"א וכל המחנה מלא זבל (עובדי סוכנות הסעד והסיוע של האו"ם שבתו ביום רביעי מעבודה כמחאה על העיכוב בתשלום משכורותיהם – א"י). אם הייתה לי יכולת הייתי יוצא מהמחנה אבל אין לי כסף".

אנחנו נכנסים לביתה של "אום ע'סאן". שניים מבניה נהרגו באינתיפאדה השנייה. הראשון, בשאר, באירועי קבר יוסף והשני, בסמאן, שלוש שנים אחר כך. "הלוואי והיה נשאר אחד מהם", היא אומרת ומתחילה לבכות. בנה סולטאן חי עמה. הוא סיים לימודי כלכלה באוניברסיטה לא מכבר אך כמו רבים משכניו לא מצא עבודה. כאן כבר ניתן לראות את העוני ואת המרחק הרב ממסעדות היוקרה של רמאללה ובתי המלון המפוצצים תיירים בבית לחם.

כמה מאות מטרים ממנה מתגורר עדנאן סאקר. הבן שלו, ח'אלד, נהרג אף הוא ב-2003. הבית נראה כאוסף של לבנים, שבקושי מחוברות ביניהן. אין קיר של ממש. אין גג אטום. גושי מלט צנחו ממה שנראה כמו גג במהלך הסערה האחרונה. בבית הקטנטן מתגוררות שש נפשות. אין כאן מטבח ובאחת הפינות אלתרו פינת בישול על פתיליות. השירותים נבדלים משאר הבית באמצעות דלת קטנה מעץ . "ואיפה מתקלחים?", שאלתי. עדנאן מצביע על מרכז החדר. "כשמישהו רוצה להתקלח כל האחרים נכנסים לחדרי השינה. והוא מתקלח בגיגית ומים מהכיור", הסביר.

ובכל פינה בעסכר חוזר על עצמו המראה הזה. זבל, הזנחה, מים זורמים ברחוב, ילדים מתרוצצים וגברים חסרי עבודה, בפתח הבתים בוהים בייאוש. שר הביטחון, משה יעלון, טען השבוע שההסתה של הרשות הפלסטינית הביאה עמה את גל האלימות האחרון. הטענה הזו נכונה באופן חלקי בלבד. ליעלון, כמו לשאר חברי הצמרת הישראלית, נוח להתעלם מהתסכול ההולך וגובר של הדור הצעיר בגדה, אשר ישראל אחראית לפחות לחלקו: הבנייה בהתנחלויות, אלימות המתנחלים והכלכלה העומדת במקום. כל אלה מייצרים עוינות ואלימות, לא פחות (אם לא יותר) מבכיר פלסטיני המתלהם נגד ישראל. ניתן רק לנחש שאם תפרוץ ביום מן הימים אינתיפאדה שלישית, היא תתחיל מהסמטאות הללו.