סערה בירושלים: הבית היהודי לא עמד בהבטחתו ללפיד

כביש הגישה לכנסת דמה השבוע לקואליציה: צר, קר, חלק, משאיר מעט מאוד מקום לתמרונים ומעלה את הסיכוי לתאונה. החלטתו של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, להיות המבוגר האחראי ובאופן זמני למנות יו"ר ועדת חוץ וביטחון חדש בכל אחת מישיבות הוועדה, היא אולי שיא נוסף שמבטא את משבר האמון בין חלקי הקואליציה. זה לא מאמין להוא, וזו בטוחה שההיא עושה לה דווקא. גנון.

היו שיחות בעניין יו"ר הוועדה, מספר גורם בכיר בקואליציה, אבל אמרנו נואש זה מזה. גם אם זה לא מקצר את ימי הממשלה במיידי, זה פוגע בתפקוד שלה. יותר משהקואליציה הזו צריכה יו"ר ועדת חוץ וביטחון היא זקוקה נואשות ליו"ר ועדת חברה, שישכין קצת סדר ובעיקר ישקם את האמון הסדוק.

לפני כמה שבועות גילתה חברת הכנסת אורית סטרוק מהבית היהודי שאזל תקציב המיגון לכלי רכב בשטחים. לא מדובר בעול תקציבי כבד יחסית, שני מיליון שקלים וחצי בסך הכל, חציים תחת אחריות משרד הביטחון וחציים תחת משרד האוצר. סטרוק פנתה לשר הביטחון, בוגי יעלון, שאישר את ההעברה. היא פנתה גם לשר האוצר, יאיר לפיד, שלהפתעתה היה חיובי להפליא.

אפילו את ראש המטה שלו, דני וסלי, הוא שלח כדי שיבדוק עם סטרוק את העניין וימצא פתרון. הבעיה התעוררה כשהתברר שהכסף כבר תוקצב למעשה, ומחכה רק לאישור ועדה בכנסת. לרוע המזל לא מדובר בוועדת הכספים, אלא בוועדה משותפת לכספים וחוץ וביטחון בנושא תקציב. סטרוק החלה לפרפר.

ראש הממשלה היה בעניין, וכך גם יו"ר הכנסת, יו"ר הקואליציה יועצים משפטיים ומי לא. כולם חיוביים, כולם רוצים לאשר. אבל יו"ר הוועדה באופן מסורתי הוא יו"ר ועדת חוץ וביטחון, אולי תפוח האדמה הלוהט ביותר בימים אלה בין ראש הממשלה לשר האוצר. אחרי עוד ריצות ותיזוזים התכנסה השבוע ועדת הכנסת על מנת למנות יו"ר ועדה רק לצורך הצבעה על החוק. ביש עתיד הרגישו שנעשה מחטף, הגישו בקשה להצבעה חוזרת והעסק שוב נתקע. נכון לעכשיו אין תקציב ואין מיגון. העיקר שאף אחד לא מרגיש פראייר.

פוסט פוליטי: לכל הטורים של לירון מרוז

בסאגת יו"ר ועדת חוץ וביטחון כולם צודקים וכולם טועים. צודק שר האוצר, שדורש לשמור על איזון בחלוקת התפקידים בתוך הקואליציה. צודק ראש הממשלה, שסבור ששינוי הסטטוס של ליברמן לא צריך להיות מקצה השיפורים של לפיד, שלא דאג מספיק למפלגתו במו"מ הקואליציוני בכל הקשור לכנסת. שניהם טועים כשהם ממזמזים את העניין. בעיקר אמורים הדברים לגבי נתניהו. אתה הראש, בידך הכוח. או שתוותר ללפיד או שתעשה מעשה. כך או כך, 40 יום בלי כינוס הוועדה שמפקחת על מערכת הביטחון זה כבר יותר מדי.

הנה עוד סיבה להרמת גבה. להלן מספר עובדות שאיש אינו חולק על אמיתותן: 1. השר לשעבר, בני בגין, הוא איש שבורר את מילותיו בקפידה. 2. בשבוע שעבר הוא הודיע שהמליץ לנתניהו להפסיק את הדיון בכנסת בהצעת החוק להסדרת היישובים הבדואים בנגב. נתניהו, לדבריו, קיבל את ההמלצה הזו. בגין לא מסר את הודעתו בתדרוך אגבי או בריאיון עיתונאי, אלא עשה זאת במסיבת עיתונאים במשרד ראש הממשלה. 3. כעבור ארבעה ימים המשיכה יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, מירי רגב, לדון בהצעת החוק כאילו מסיבת העיתונאים של בגין לא הייתה ולא נבראה.

עד כאן העובדות. ניסיתי להבין את פשר העניין. בגין סירב לדון בנושא, ורק הפנה לדברים שאמר במסיבת העיתונאים. בלשכת ראש הממשלה הסתפקו באמירה שראש הממשלה ידון בקרוב, אולי כבר בשבוע הבא, בהודעתו של בגין. רגב היתה היחידה שהסכימה לדבר באופן חופשי. "בגין לא הוכיח את עצמו בעניין הבדואים. עובדה שהוא לא המשיך להוביל את המהלך", היא אומרת. "אם הממשלה הייתה רוצה להפסיק את הדיון היא היתה צריכה למשוך את הצעת החוק. אני דיברתי עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, ראש הלשכה, גיל שפר, השר אורי אריאל ואף אחד לא אמר לי להפסיק את הדיונים. ברור לכולם שיהיו שינויים. אני כבר אמרתי בתחילת הדרך שחוק שמגיע אליי לוועדה לא יוצא כפי שהוא נכנס".

אז מה קרה עכשיו?

"אולי בני נבהל. לפני שבועיים נחשף מסמך הבנות שנחתם בין הבית היהודי לראש המועצה לביטחון לאומי הקודם עם מפת ההסדרה. אותה מפה הוסתרה מעיני ועדת הפנים. שבוע אחרי הוא אמר שהוא לא ממשיך ללוות את החוק".

ביום שני שעבר, מספרת רגב, היא עוד שוחחה עם בגין, שהמשיך ללחוץ ולהוביל את המהלך. מאז הודעתו ביום חמישי הם לא דיברו. היא מכבדת את עמדתו, אבל ממשיכה לעבוד בפול-גז.

לזכותו של ראש הממשלה נזקפת העובדה שהוא החליט להתמודד עם סוגייה מורכבת ביותר, שראשי הממשלה שלפניו בחרו להתעלם ממנה. אם בסופו של דבר העניין ייפתר הוא יוכל להעמיד את ההצלחה הזו על המדף לצד בניית הגדר בדרום. אבל לעת עתה משהו כאן נראה מוזר. קשה להאמין שבגין לא תיאם את הודעתו עם ראש הממשלה. מצד שני, אם הצדק עם בגין, נתניהו אמור היה להודיע ביום ראשון בישיבת הממשלה שהוא רוצה למשוך את החוק. זה לא קרה. נכון לעכשיו זה רק הולך ומסבך את העניינים עוד יותר. מתנגדי החוק – מימין ומשמאל – לא יודעים בדיוק איך לאכול את המהלך האחרון. נכון לעכשיו הם בעמדת המתנה. הבלבול הנוכחי ישמש בידם ככלי נשק יעיל במלחמה נגד המשך החקיקה. ייתכן שכבר בשבוע הבא נדע אם רגב היתה המתוחכמת מכולם או שבשבועיים האחרונים שמה גז בניוטרל.

וכאילו בזה לא די, מלחמת החפירות בין הבית היהודי ליש עתיד נמשכת במרץ. הטענה של אנשי שר הכלכלה, נפתלי בנט, היא שבכל הנוגע לענייני דת ומדינה התיאום איתם שואף לאפס. אם רק תדברו איתנו, הם אומרים, תראו שאנחנו סופר-פרקטיים. יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, עליזה לביא, כבר ספגה כמה מהלומות פרלמנטריות מאנשי הבית היהודי. לפני כמה שבועות היא החליטה לקדם את חוק "מרוץ הסמכויות". מטרת החוק היא למנוע מצב שבו בני זוג שמחליטים להתגרש מנהלים ביניהם תחרות היכן ייפתח תיק הגירושין, בבית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה. לביא החליטה ללכת יד ביד עם סגן שר הדתות, אלי בן דהן. מה שקרה מאחורי הקלעים מלמד אולי על מידת שיתוף הפעולה שניתן להשיג בנושאים הללו.

לפני כמה שבועות הודיעה לביא שבכוונתה להגיש את החוק לוועדת השרים לענייני חקיקה. בן דהן ביקש שתמתין כי הוא רוצה לשוחח איתה בנושא. לביא משכה את הצעת החוק. למחרת התקשר בן דהן וסיפר שהוא חייב לטוס לחו"ל ושהעסק יחכה. לטענת לביא, הוא הסכים שהיא תעלה את החוק בוועדת השרים, ושאחרי שיעבור בקריאה טרומית היא לא תזוז מילימטר בלי תיאום איתו. אבל שלושה ימים לפני שהחוק עלה הגיע מסגן השר מסרון מאיים: אם את מעלה את החוק אני שם לך וטו ואת יכולה לשכוח מהצעת החוק.

בצר לה פנתה לביא לבנט. בנט ניסה להרגיע. הוא אמר שכולם רוצים את הצעת החוק הזו ושכדאי להמתין עוד שבוע ולבדוק. לביא חיכתה. במהלך השבוע פגש אותה בנט במליאת הכנסת. הוא אמר לה שבן דהן שכנע אותו שהחוק לא חשוב. הוא סיפר שהרים טלפון לבני דון-יחיא, עו"ד שמתמחה בדיני משפחה, שגם אמר שאין בחוק טעם. כאן לביא החלה לאבד את הסבלנות. עכשיו בנט ובן דהן שלחו אותה להביא להם נתונים ולהכין מצגת בעניין. לביא פנתה למרכז המחקר של הכנסת. אבל פה היא נתקלה בבעיה נוספת: בתי הדין, אמרו לה, מסרבים לספק נתונים. השוואה למדינות אחרות לא רלוונטית כי מודל בתי הדין ייחודי לישראל.

בשבוע שעבר כינסה לביא דיון בנושא בוועדה שבראשותה. הגיעו נציגי בתי הדין, ארגוני נשים, משפטנים וכל מי שיש לו נגיעה בנושא. הגיע גם סגן השר בן דהן שנתן שם חתיכת נאום. "כל נושאי דת ומדינה בכנסת הזו מונחים על הכתפיים שלי בלבד", אמר. "אם רוצים לקדם הצעות בנושאי דת ומדינה המסלול עובר רק דרכי, אחרת זה לא יקרה. אין מה לעשות, זה לא נעים אני יודע. עליי לא מאיימים, אני לא אלעזר שטרן שבוכה על כל יריקה, גם עליי ירקו ולא בכיתי לאף אחד".

לביא החליטה להעלות את החוק ביום ראשון האחרון בוועדת השרים לענייני חקיקה, על אפם וחמתם של אנשי הבית היהודי. לבסוף החוק הוסר ונקבע שצוות משותף בין-קואליציוני ידון בחוק, שיעלה לכל המאוחר בתחילת פברואר. בן דהן כבר חגג על זה בעמוד הפייסבוק שלו. "מעניין מאוד שהח"כים החרדים פתאום נזכרו שהצביון היהודי ומעמד בתי הדין הרבניים חשוב להם", כתב. "פתאום כולם מתהדרים בנוצות של ביטול חוק מרוץ הסמכויות".

אתם הבנתם את זה? איזה תיאום ואיזה נעליים. בן דהן לא רוצה לראות את החוק הזה מול העיניים שלו. מבחינתו זו מלחמה, שיש בה מנצחים ומפסידים. ועדה בין-קואליציונית תדון בהצעת החוק? מבחינת סגן השר הוא כבר בוטל.

תגובת לשכת בן דהן: "הטענות מופרכות ועליזה לביא אף הוכיחה זאת בישיבה בוועדה למעמד האישה. סגן השר ביקש נתונים מראש על מנת לעמוד על היקף התופעה שיש לפתור. סגן השר שוחח ארוכות עם ח"כ לביא גם מחו"ל וישב איתה כשביקשה. כאמור היא הודתה בכך בוועדה. מי שמכיר את סגן השר יודע שהוא יושב על המדוכה שעות רבות עם כל ח"כ שמבקש. חבל שח"כ לביא לכל הפחות אינה מדייקת".

מלשכת השר בנט לא התקבלה תגובה.