הפרד ומשול: נתניהו נותן ללפיד ובנט "לריב"

יאיר לפיד ונפתלי בנט נוהגים להסביר, כל אחד לחוד, שהקשר בין מפלגותיהם בנוי על יחס של 70:30 – כלומר מסכימים על 70% אחוז מהדברים וחלוקים על 30%. לא ברור למה בשבועות האחרונים קפץ להם ה-30. זו התנהלות שאופיינית לזוגיות פוליטית אחרי שלוש שנים, לא לכזו שמציינת חודשים.

יו"ר הקואליציה, יריב לוין, הציע לייצר מנגנון שבו יבינו קודם כל על מה מסכימים, על מה לא - ואיפה ניתן לחפש פשרות. נתחיל במה שכולם מסכימים עליו, אחר כך נחפש את הפשרות - ואת המחלוקות נשאיר לסוף. אבל החברים ביש עתיד ובבית היהודי בשלהם.

ביש עתיד לא רוצים משבר קואליציוני אמיתי. לפחות לא עכשיו. יציאה מהממשלה בשלב הזה עלולה להיות הרת אסון לשר האוצר ומפלגתו. הוא יכול לגמור כמו קדימה. תשאלו את שאול מופז איך זה מרגיש להתנהל עם שני מנדטים בכנסת. אם לפיד היה באמת רוצה לייצר משבר הוא היה פועל. מדיבורים ופוסטים של שר האוצר הציבור כבר שבע. הצמא שהיה עד לפני שמונה חודשים לכל היוצא מלשונו או מקלדתו הוחלף בעייפות. הגיע הזמן למעשים, פחות להצהרות.

פוסט פוליטי: לכל הטורים של לירון מרוז

יש עתיד בורכה ב-19 מנדטים בכנסת. העובדה שמדובר בסיעה ממושמעת ומסודרת מהווה מכפיל כוח. השאלה איך מנתבים את הכוח הזה להישגים. לא להבטחות על כך שבעוד שנה או שנתיים יהיה פה טוב בכלכלה, אלא למשהו ממשי, עם קבלות. הבעיה שעד עכשיו כמעט בסוף כל הצעת חוק שמבקשים ביש עתיד לחוקק יושב ח"כ מהבית היהודי ותוקע את העניינים. להלן דוגמאות: חברת הכנסת עליזה לביא, יו"ר הוועדה למעמד האשה, מבקשת לקדם חוק בענייני גירושים. בהתאם לתיאום הקדוש בענייני דת ומדינה שבו מנופפים אנשי הבית היהודי כל העת היא זימנה אתמול את סגן שר הדתות, אלי בן דהן, לישיבה בוועדה שבראשותה. זה נגמר לא טוב. הוא יצא נגד החוק ואמר שהכל יעבור דרכו, היא בתגובה נכנסה בו ובמפלגתו. ביום ראשון השבוע הועלתה בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעתו של יו"ר הסיעה, עפר שלח, לאסור אפליה על רקע מגדר או נטייה מינית. להסתכסך עם יו"ר סיעה כל כך גדולה זה לא דבר שעושים כל יום. ובכל זאת, שרי הבית היהודי וישראל ביתנו העיפו את ההצעה הזו מסדר היום, כמו גם את הצעת החוק לשיוויון בנטל. במילים אחרות – לא ברור למי יש 12 מנדטים ולמי 19.

במידה מסוימת ביש עתיד הביאו על עצמם את הצרה הזו. בעת המו"מ הקואליציוני הם דאגו ליופי של מיניסטריונים, אבל בכל הנוגע לכנסת – שממה. שלוש ועדות, מהפחות מרכזיות במשכן, נפלו בחיקם. לך תייצר איתן חקיקה או תנהל מערכת יחסים פרלמנטרית של 'אתה תעזור לי ואני אעזור לך'. הבית היהודי, למשל, השיגו שלושה שרים, את הוועדה החשובה בכנסת ועוד זכות וטו בנושאי דת ומדינה. ככה זה כשבצוות המו"מ הקואליציוני שלך יושבים פוליטיקאי ממולח, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר ועורך דין שבענייני ממשל כבר ראה הכל. ניסיון הוא מצרך יקר ערך בפוליטיקה. אז נכון, לפיד יושב על השיבר של הכסף וכבר אתמול ראינו איתות מצדו בוועדת הכספים, כשגרם לעיכוב העברות כספים להתנחלויות. אבל מכאן ועד ברית זוגיות, זכויות לחד-מיניים או תחבורה ציבורית בשבת הדרך עוד ארוכה.

מי שבעיקר מרוויח מכך הוא ראש הממשלה. סוף סוף הוא כבר לא לפות בידי 31 המנדטים של בנט ולפיד. הנה הוא כבר יכול להפריד ולמשול.

עם כל הכבוד לברית הזוגיות וזכויות הלה"טבים, מה שבעיקר מעניין את יש עתיד כרגע זה חוק השוויון בנטל. על זה הם יילחמו עד הסוף. על זה ייצרו משבר קואליציוני אמיתי אם יהיה צורך. לפיד מגלה שיקול דעת עד כה באיומי פרישה מהממשלה. הפעם היחידה שבה איים היתה כשהתגלה משבר בוועדת פרי שניסחה את החוק.

לפני חמישה חודשים עבר החוק לוועדה הפרלמנטרית שבראשות איילת שקד. לו היה עומד בראש הוועדה איש יש עתיד היינו כבר עמוק בתוך הפגנות החרדים נגד החוק. אבל לשקד יש סדר יום משלה. ביש עתיד היו בטוחים שבשבוע הראשון של מושב החורף החוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית. בינתיים השבועות נוקפים, הדיונים נמשכים ואין הכרעות באופק. שקד מנסה להימנע מהסנקציות הפליליות. בוועדת פרי אומרים שהם כבר היו בסרט הזה ושאין על מה לדבר. זה פשוט לא יחזיק חוקתית, משפטית וערכית. בלי זה אין חוק. כולם מחכים עם החוק הזה, אומרים גורמים שמעורים בעבודת הוועדה, אבל לגברת שקד יש זמן.

אז הנה בשורה לכל חסרי הסבלנות: בשבוע הבא זה יקרה ככל הנראה. שקד מתכוונת להביא את החוק להצבעה בוועדה. החוק, היא אומרת, יהיה כמעט במתכונת של ועדת פרי. בעניין הסנקציות הפליליות היא תביא, כנראה, שני נוסחים. אחד של ועדת פרי ואחד שיציע להחיל תמריצים כלכליים שליליים על מי שלא יתגייס. וחוץ מזה, כך היא תוכל לטעון, שהיא אינה זו שמאטה את הקצב: יש החלטה של יו"ר הקואליציה להביא בחבילה אחת את חוק השוויון בנטל, חוק משאל העם וחוק המשילות לאישור. מבין השלושה היא לכאורה הכי מתקדמת.

שקד צודקת וטועה. טועה כי חוק משאל העם כבר מוכן ומזומן להצבעות לקריאה שנייה ושלישית בוועדה המיוחדת שקמה. צודקת כי יו"ר הקואליציה באמת מתכוון לכרוך בין השלוש. הן יעברו ביחד בוועדות, פחות או יותר, ומשם ישייטו למליאה. מכיוון שחוק המשילות וחוק משאל העם זקוקים לרוב של 61 ח"כים צריך להמתין לעיתוי המתאים כשכמעט כל חברי הקואליציה בארץ. וזה אולי ייקח זמן.

מי שעומד עם סטופר ביד זה בג"ץ, שכבר דחה פעמיים את החלת חוק הגיוס על כולם בהיעדר חוק חלופי. הדד-ליין הבא שנקבע הוא 26 בדצמבר, כך שאם הכל ילך כשורה לוח הזמנים הצפוי לנו הוא זה: עד לסוף השנה יעברו חוק המשילות של ישראל ביתנו, חוק משאל העם (לשביעות רצון הליכוד והבית היהודי) וחוק פרי של יש עתיד. אחלה מתנות לכולן לכבוד תחילת השנה האזרחית. ואז יתחיל המאבק עם החרדים.

בימי המחאות נגד ההתנתקות התבקש זבולון כלפה, תושב עצמונה, לארגן את הפגנת השרשרת האנושית מגוש קטיף לירושלים. חלק משותפיו לדרך היו סקפטיים שיצליח להביא עשרות אלפי אנשים לאירוע וחששו שהוא יסתיים במפח נפש. באחת השיחות הוא אמר להם: "אני אביא 20 אלף. אתם תביאו את השאר". בנסיעה חזרה הביתה שאל אותו שותפו לארגון: "תגיד, מאיפה תביא 20 אלף?". "תראה", ענה לו כלפה, "אני ואשתי זה 2, כל השאר אפסים".

ההפגנה הייתה הצלחה גדולה, היכולת שלה ושל מחאות נוספות לשנות את גזירת הפינוי פחות. כלפה פונה מביתו ועבר להתגורר בקיבוץ שומריה בנגב. עד שנבחר לכנסת מטעם סיעת תקומה – הסמן הימני בבית היהודי – היה, בין השאר, מנהל הקהילה בקיבוץ דביר החילוני הסמוך. בהיותו חבר ועדת הפנים של הכנסת הוא נכנס בעובי הקורה של החוק להסדרת היישובים הבדואים בנגב. בניגוד לחברי כנסת אחרים הוא מנסה להבין את המציאות לעומקה ולא לייצר כותרות. אפשר להסכים עם כלפה ואפשר להתנגד לגמרי לדעותיו, אבל כדאי לשמוע אותו. מאיפה שלא מסתכלים על זה תמונת המצב שהוא מתאר אינה מחמיאה לבית המחוקקים.

אני מאוכזב, הוא אומר. יש חוקים רבים בכנסת שהחקיקה שלהם היא טכנית בעיקרה. אז אתה לומד קצת את החומר ויכול להכריע. אבל יש נושאים שהעסק מורכב הרבה יותר, כמו בחוק הזה. וצריך לעשות כאן הכנה משמעותית לח"כים. לקבל סקירת עומק מגורמים מקצועיים. ההכנה הזו, לפי כלפה, לא ניתנה. הוא השלים אותה לבד, בשיחות עם גורמים מקצועיים והרבה פגישות בשטח עם הבדואים ועם אחרים.

בחלוקה האוטומטית והשטחית בין שמאל לימין בכנסת ניתן היה לצפות שכלפה יחבק את החוק בשתי ידיים, אבל הוא רחוק מכך. "הבדואים אומרים", אומר כלפה: "'בין ירושלים לצומת קסטינה יש ממשלה ויש אלוהים. בין צומת קסטינה לבית קמה יש ממשלה אבל אין אלוהים. ומבית קמה דרומה אין ממשלה ואין אלוהים'" (האמת שמי שתבע את מטבע הלשון הזה, בגרסה שונה במקצת, היה השופט וראש עיריית באר שבע המנוח, אליהו נאווי).

עם או בלי אלוהים המצב של הבדואים גרוע. מי שמסתובב בשטח, מסביר כלפה, מבין שאי אפשר להשלים עם המציאות הקיימת. הבדואים הם אזרחי המדינה והילדים שלהם גדלים למציאות של שנאת השלטון. אנחנו שותפים לזה, כי אם ישראל מאפשרת פוליגמיה, עבירות על חוק התכנון או גביית דמי חסות, בסוף הם אומרים שאין פה ממשלה. זו חובה של המדינה לפתור את העניין הזה.

הפיתרון בדמות חוק ההסדרה רחוק מלפתור את הבעיות. כולם עוסקים בתביעות הקרקע, אומר כלפה, אבל זה נוגע רק ל-5 אחוז מהתושבים שמתוכם חלק כבר מסודרים. יש אוכלוסייה גדולה שלא מוסדרת, חיה בתנאים גרועים, עם הזנחה בחינוך וברווחה. בהם צריך לטפל מהשורש. רוב החוק עוסק בתמורות, כלומר בזכאות על הקרקע ובמה שיקבלו במקום. אבל בקושי יש מילה על הסדרת היישובים, למרות שזהו שם החוק. כלומר, תרים את היישוב באוויר כדי להסדיר אותו, אבל איפה תניח אותו? לזה אין בכלל התייחסות.

חשיפת ההסכם בין הבית היהודי לממשלה בעניין החוק טרפה את הקלפים. תמונת המצב עגומה, אף אחד לא בוטח בשני. לכו תדעו אילו עוד הסכמות והבנות יש מתחת לשולחן. אל תתרשמו מהצעקות בין הח"כים הערבים לסמנים הימניים מבין הח"כים היהודים. בסופו של דבר המטרה שלהם זהה בשלב הזה, גם אם מגיעה ממקומות שונים: הקפאת החוק. כלפה מודה שהוא מנהל שיחות לפחות עם אחד מחברי הכנסת הערבים. הצרה היא שלחוק הזה אין אבא או אמא שנלחמים על העברתו. השר לשעבר, בני בגין, מגיע לישיבות ומנסה לדחוף, אבל כוחותיו מוגבלים. וכך נשארנו עם בעיה בוערת שמשוועת לפיתרון ועם דיון שרובו שטחי ולא מקצועי.

ועוד הערה אחרונה לקובלים על כך שהצעת החוק – טובה או רעה – לא הוצגה לבדואים לפני העלאתה: מתי בפעם האחרונה אתם זוכרים שהצעת חוק כלשהי הובאה לעיונכם לפני העלאתה בכנסת? האם החרדים נשאלו לדעתם על חוק השוויון בנטל? האם חוק ההתנתקות הועלה רק לאחר שתושבי גוש קטיף אישרו אותו? יש ח"כים שנבחרו בבחירות דמוקרטיות. תפקידם לחוקק. לא מוצא חן בעיניכם? תפעלו להחלפתם.

לראשונה זה זמן רב לא דיבר ראש הממשלה בפתח ישיבת סיעת הליכוד בכנסת על איראן. במקום זאת בחר נתניהו להתייחס להצהרה של לפיד בנוגע לשינויים הקואליציוניים. הכול יוכרע במשאל עם, אמר, ומה שיקבע אם יהיה הסדר או לא זה לא ההרכב הקואליציוני. לאור האופטימיות שמגיעה מכיוון וושינגטון בנוגע למו"מ מתבקש לתהות אם עניין משאל העם שהדגיש ראש הממשלה לא נועד דווקא ליירט את האמירה של לפיד, אלא דווקא לשלוח סנונית הרגעה ראשונה לחברים מימין לקראת התפתחויות במגרש המדיני.

השר עמיר פרץ מיהר לחגוג על הסדק לכאורה שנפער בין לפיד לבנט. "ברית שאינה טבעית סופה להתפרק", פסק. רגע, זה לא אותו פרץ שפרש לפני הבחירות ממפלגת העבודה כי שלי יחימוביץ' סירבה להתחייב שלא תשב בממשלת נתניהו וחודשיים אחרי הפרישה כבר קיפץ בעוז לממשלת נתניהו? אז הברית בין התנועה לליכוד היא טבעית או לא?