צה"ל משקיע משאבים רבים, טכנולוגיה וכוח אדם כדי לאתר את המנהרות המאיימות על גבולות המדינה, בפרט בתחומי אוגדת עזה, שם נחשפו בשנה האחרונה שתי מנהרות. מאחורי המאמץ האדיר עומדות שתי פלוגות של חיל ההנדסה, המפעילות ציוד מכני הנדסי כבד. בראיון מיוחד מספר רב-סמל אורון קסטנבאום, מנהל עבודה בפלוגת צמ"ה של החטיבה הדרומית באוגדת עזה, על הפעילות האפורה בשטח הפלסטיני רווי האיומים ועל הרגע שבו אותרה המנהרה האחרונה, ומסביר איך ממשיכים לפעול כשנפצעים ולמה הוא חושב שהוא וחבריו נמצאים ב"טופ" של הלחימה בצה"ל.
עוד על איום המנהרות שמעסיק את אוגדת עזה::
"איום המנהרות רק ילך ויגבר, נערכים למבצע נגדנו"
תיעוד: כך פועל "צוות מנהרות הטרור" של חמאס
תחקיר צה"ל: חמאס התכוון לחטוף חיילים בזמן פיצוץ המנהרה
מנהרת חמאס שאותרה סמוך לעין השלושה לפני כחודש וחצי, במרחק מאות מטרים מגדר המערכת על גבול רצועת עזה, הדהימה את קציני פיקוד הדרום בשל גודלה ואיכותה. פריטי המזון שאותרו בה העידו כי היא נחפרה בחודשים האחרונים, למרות הסכם הפסקת האש בין חמאס לישראל. "אנחנו מקבלים אינדיקציה על תא שטח חשוד מהמודיעין שלנו", משחזר רס"ל קסטנבאום בן ה-26. "התחלנו לחקור את המודיעין ביחס לקרקע. מנתחים את השטח. חושבים איך לגשת אליו ובסוף מביאים אליו את ה'דרילר' (מכונת הקידוח, א.ב). המפעיל יכול לקדוח לעומק של עשרות מטרים. בחרנו נקודה לקידוח. הכנסנו את המקדח. אחרי 13 מטר פתאום אני מרגיש את המקדח צונח. אני מבין שאיתרתי מנהרה, שפגעתי בבטון. בום. זה רגע משמח. זה החלום. לתפוס מנהרות. על זה אנחנו חולמים בלילה".
בשלב זה מסתיימת עבודת הקודח?
"ממש לא. בשלב השני נכנסת פלוגת סמור לפעולה. אחרי שקדחנו חור מספיק לצורך המשימה, הם מורידים רובוטים ומצלמות כדי לפענח את המנהרה. אחרי שהם סיימו את העבודה הראשונה, אנחנו שוב נכנסים לפעולה. אנחנו צריכים לבנות את הירידה לתוך המנהרה. לבנות מדרגות ואלמנטים שימנעו מהמנהרה לקרוס בצד הישראלי".
קודחים עם הלב, או שלא קודחים בכלל
כמה שנים אתה פועל לאיתור מנהרות?
"אני משרת שמונה שנים בפלוגות הצמ"ה של אוגדת עזה. עד היום חשפתי חמש מנהרות, ארבע מהן בשבע השנים הקודמות שלי בעזה. המבצע האחרון שבו חשפתי מנהרה היה 'גשמי קיץ' בקיץ 2006, אחרי שגלעד שליט נחטף. מנהרה נוספת חשפתי באזור נחל עוז, והשאר בימים שבהם היינו עובדים על ציר פילדלפי לפני תקופת ההתנתקות בגבול מצרים".
לפני כמה שבועות החל מבצע להשמדת המנהרה שחשפת סמוך לעין השלושה באמצעות כוחות הנדסה, גולני, חיל האוויר ומודיעין. במהלך הפעילות מכונת הקידוח הפעילה מטען רב-עוצמה שהביא לפציעתם של קצינים וחיילים. השתתפת במבצע, מה קרה באותם רגעים?
"היו שני מכשירי קידוח בשטח. קודח אחד שהפעיל את המטען, ואני ממש קרוב אליו. בזמן האירוע הייתי חמישה מטרים מנקודת הפיצוץ. איבדתי שמיעה באוזן שמאל, אבל למרות מה שקרה אני והמפעיל השני המשכנו את הפעילות. מסוקי קרב באוויר, טנקים יורים ואנחנו מבצעים עוד קידוחים. יש משימה ולא מפסיקים אותה באמצע. זה היה ברור. בחיים לא בורחים עם זנב בין הרגליים. אני שומע בקשר שחברים שלי מהמכשיר המקביל נפצעו, אבל ממשיך. אחר כך הלכנו לבקר אותם בבית החולים. זו העבודה שלנו ואף אחד לא עושה את זה בשביל תהילה".
מה הקושי בתפקיד שלך כמפעיל הקידוח, האחראי על איתור המנהרה בשטח?
"קודם כל, אנחנו עובדים באזור מאוים, בשטח אויב. אנחנו החיילים היחידים שחוצים את הגבול. אף אחד לא חוצה את הגדר חוץ מאיתנו. יש בסך הכול שלושה-ארבעה חיילים בצה"ל שמפעילים ציוד קידוח. היתרון שיש לנו על פני קודח באזרחות הוא שאנחנו פיתחנו מיומנות לקידוח. מה עושה קודח באזרחות? קודח ושופך בטון. אנחנו עושים בדיוק ההיפך. זה לא רק להוריד את המקדח ולפגוע במנהרה אנחנו יודעים גם איפה פגענו. בדופן? במנהרה עצמה? אתה צריך להכיר את המכונה, את היכולות שלה. להכיר סוגי קרקע, מה קורה בכל מקום, מה תהיה התגובה של המקדחה, איזה סוג מקדחה לבחור. אני רואה רגב בקרקע ומעריך נתונים. אנחנו קודחים עם רגש. פשוט מחפשים חללים פתוחים".
הרמטכ"ל מאשר
נשמע מלחיץ לעמוד בחזית, במיוחד כשאתה חשוף לאיום של טילי נ"ט, מטעני חבלה וצלפים.
"בפעמים הראשונות אתה חושש, אבל כשעובר הזמן אתה צובר ניסיון. אתה מאובטח מכל הכיוונים, מהאוויר ומהיבשה. כל אירוע כזה הוא מבצע מורכב. אני מכיר את כל האופציות, כל תרחיש. אנחנו לא משלים את עצמנו, זו פעילות מסוכנת. אבל זו המשימה שלנו. כל אחד תורם בתורו את הזמן שלו למדינה. זה מה שאנחנו תורמים".
אתה נשמע כמו אחד שמאוהב בתפקיד שלו.
"אנחנו לא רק מאתרים מנהרות. אנחנו בונים עמדות, מוצבים, מחשפים את הקרקע מצמחייה כדי שלא תפריע לתצפיות להסתכל על הגזרה, סוללים צירים, כבישים. אנחנו גם נוהגים בדחפורים, ואם יש כניסה לשטח אנחנו מובילים את הכוח. כמו ב'עופרת יצוקה' ומבצעים אחרים, אנחנו בראש הכוח. זו עובדה. לפני כולם. אנחנו ב'טופ' של הלחימה בצה"ל".
איך אתה מרגיש כשאתה ב'טופ' הלחימה של צה"ל?
"זו עובדה שרק אנחנו חוצים את הגדר בגבול עזה מאז מבצע 'עמוד ענן'. אני גם רואה מי מתעניין בנו. אני יודע שכל פעולה שלנו עוברת את האישורים הכי גבוהים בצה"ל, כולל את האלופים והרמטכ"ל. במקרה לפני שבוע הרמטכ"ל ביקר באוגדה. עשינו תצוגת תכלית למה שהיה. הוא החמיא לנו".
כשה-R בא אל מוחמד
מפקד החטיבה הדרומית, אל"מ עמוס הכהן, טוען שיש עוד הרבה מנהרות בגזרת אוגדת עזה. נשמע מדאיג, כי יש פער משמעותי בנושא.
"אנחנו מבינים שיש לנו עוד הרבה עבודה. אנחנו מחפשים מנהרות, ואל דאגה אנחנו נמצא אותן. מהניסיון שלי בגזרה אני יכול לומר שיש התקדמות משמעותית בנושא. יבוא יום ונמצא את כולן, אני בטוח. כל העוצמה של צה"ל מושקעת בנושא הזה. אני רואה את רמת הרצינות והכוח שמשקיעים בזה. הטכנולוגיה הכי חדשה מושקעת בתחום".
יש תחרות בין הפלוגה הדרומית לפלוגה הצפונית? עם כל המתח, יש לכם הומור שחור?
"שתי הפלוגות הן אחיות. אין יריבות, זו אחווה. יש לנו גם חוקים. לדוגמה, לא מצטלמים לפני פעילות, אחרת נראה את התמונות מתפרסמות בתקשורת עם העיגולים על הראשים שלנו (צוחק). הסלוגן שלנו הוא: 'אם מוחמד לא יבוא ל-R , ה-R יבוא למוחמד (R היא האות המוטבעת על מכשיר הקידוח, א.ב)'. אנחנו פלוגת צמ"ה לנצח בעזה. אף אחד לא מחליף אותנו בשום מצב. תמיד נמצאים כאן. אנחנו אף פעם לא עוזבים את הגזרה".
בתודעה הישראלית נתפסים מפעילי הצמ"ה כחיילים בעייתיים. בעבר נהגי הדחפור היו מועכים כלי רכב פלסטיניים במבצעים ללא סיבה מוצדקת. ראינו את זה במבצע "חומת מגן". זה יכול לקרות מחר?
"זה לא יקרה. התקדמנו מאז התקופה ההיא, עברו הרבה שנים. יש כללים מאוד ברורים, יש פקודות. ממש תורת לחימה. לא כל אחד יכול להתקבל להיות מפעיל צמ"ה. יש פה אנשים איכותיים. מדובר בכלי עם הרבה עוצמה ונותנים אותו רק לאנשים שסומכים עליהם. תזכור דבר אחד: לא תראה בחיים D-9 (דחפור, א.ב) בורח. אנחנו תמיד נמשיך קדימה, לא משנה מה קרה. אומרים שיש לנו כומתה אפורה כי אנחנו פועלים בתחום אפור. אנחנו לא עוצרים אף פעם".
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com