הסוחר האיראני יודע לזהות הזדמנות כשהוא רואה אחת

(צפו בשר החוץ האיראני מסביר על חשיבות הגרעין לארצו)

סבב שיחות הגרעין שייפתח היום (רביעי) בין איראן לבין המעצמות, מעורר תחושה מסוימת של דז'ה-וו. לא לחינם באיראן מכנים את הסבב הזה "ז'נבה 3" - כמו סרט המשך מתמרח שממסמס את המשמעות שבגללה יצא לדרך מרתון השיחות, עומדים הצדדים לשבת שוב בפעם המי-יודע-כמה, במטרה להגיע להבנות כלשהן. כבר שנים שהמדינות הללו נפגשות אחת עם השנייה; הדמויות מתחלפות, מקומות המפגש משתנים, אבל נדמה שהתוצאה נשארת זהה – דיווח מעורפל על התקדמות בשיחות והסכמה על המועד הבא בו ייפגשו המתדיינים.

לא ניתן להתעלם מיתרונותיו של העוסק במשך אלפי שנים במסחר, תוצר הבזאר הפרסי, בבואו לשאת ולתת על העקרונות והערכים החשובים לו מול דרישות אחרים בעולם ובמערב, שמבקשים להתאים את ערכיו לערכיהם. האיראנים זיהו בחודשים האחרונים את חולשתו המתגברת של הממשל האמריקני, שלא מצליח עוד לשמש שוטר במזרח התיכון - ובכלל, בעולם - וכשהסוחרים האיראנים מריחים חולשה, זה בדיוק הזמן למקסם את ההישג במינימום תשלום עבורו.

הדשדוש האמריקני בבוץ המזרח תיכוני, ומעבר לכך, הרצון של ממשל אובמה לסגור את כל הקצוות הפתוחים באזור - החל ממציאת הפתרון בנושא הסורי, ועד ההתעקשות לסיים את הסכסוך בין ישראל לבין הפלסטינים בכל מחיר, גם אם הוא כולל מחלוקת פומבית עם ידידתה הטובה באזור – הרצון הזה גורם להתעלמות אמריקנית משאר המתרחש בשטח. במקרה האמור, הוא גורם להתעלמות מניסיון העבר של ארה"ב בניהול משא ומתן עם איראן.

ארה"ב כבר נשאה ונתנה בעבר עם איראן באופן ישיר, ולא בהצלחה רבה, בעת משבר בני הערובה בשגרירות האמריקנית בתחילת שנות ה-80. למשא ומתן ההוא הגיעה ארה"ב כשהיא חלשה, ולכן גם יצאה בסופו של דבר כשידה על התחתונה. כשהסתיים המשבר, הבינו כולם כי המשא ומתן האמיתי שאיראן ניהלה, וזה שגם הניב לבסוף תוצאות, כלל לא היה עם ממשלו החלש של קרטר, כי אם השיחות החשאיות עם הנשיא הנבחר רייגן. האיראנים יודעים שניהול משא ומתן עם המתרפסים בפניו של הצד השני, יכול אולי להביא לתוצאות חיוביות עבורה באופן זמני או חד-פעמי. אולם באיראן מחפשים את הקבוע, העמיד, זה שיוכל לשרוד גם מול רוחות של שינוי מבית או מחוץ. לא לחינם הפעם היחידה שבה התקפלה איראן מול המערב והשעתה את תוכנית הגרעין שלה לתקופה מסוימת, הייתה כשארה"ב הציגה עמדה בלתי מתפשרת מולה, יחד עם שהות אמריקאית חסרת תקדים במדינות השונות באזור, דוגמת אפגניסטן ועיראק, ויצירת מה שכינו אז באירן "אחיזת צבת", דבר שעורר את פחדה של הרפובליקה האיסלאמית.

במשך שנים תקפו האיראנים את ארה"ב וערכיה בקריאות "מוות לאמריקה". הסיבה לכך הייתה יראת הכבוד ל"שטן הגדול", והתפישה כי מדובר ביריב מוערך במשחק השחמט שבין המערב למזרח. ייתכן שבמערב לא מבינים, אולם כשבאיראן קוראים לך "שטן" ומבקשים את מותך, אין פירושו בהכרח ששונאים אותך, אלא שיראים ממך. זו בדיוק הסיבה שבימים האחרונים נשמעו לפתע קריאות "מוות לצרפת", והכינוי "שטן קטן" הודבק באופן מיידי למדינה שעצרה את חברותיה, המעצמות האחרות, מלחתום על הסכם עם איראן. גם ביקורו של הנשיא פרנסואה הולנד בישראל הוסיף ליצירתיות האיראנית ולכינויים שהודבקו לעם הצרפתי. האיראנים מבינים שהדומיננטיות הנחלשת של ארה"ב לא השאירה חלל ריק, ואלא התמלאה בדומיננטיות צרפתית. הניסיון לשלם את מינימום המחיר על המוצר אותו רצו, דהיינו הגרעין, לא צלח.

אז נכון, ארה"ב היא עדיין "השטן הגדול", ואין לה ולערכים השליליים שהיא מייצגת אף מתחרה מבחינת איראן. גם עוצמתה שנחלשה בעיני טהראן, היא כנראה רק עניין זמני, אולם זוהי בדיוק השעה מכיוונה של איראן "להפוך אתגרים להזדמנויות", כפי שנוהג לומר הנשיא חסן רוחאני. מבחינת איראן, ישנו כעת חלון הזדמנויות שייתכן שלא יחזור בעתיד. חלון שבו מנהיגת העולם החופשי נחלשה, ואלו המבקשות להחליף אותה, דוגמת רוסיה וצרפת, אינן חזקות מספיק כדי לעמוד במשחקי התן וקח של הסוחרים האיראנים.

(עדכון ראשון: 23:46)