במהלך חודש ספטמבר האחרון, פיתה נידאל עמאר, פלסטיני תושב הכפר בית אמין שבאזור קלקיליה כבן 42, את תומר חזן, חייל צה"ל בן 20 מבת ים, להתלוות אליו לנסיעה למקום מגוריו. לאחר שהשניים, שעבדו יחד במסעדת "צחי בשרים" בבת ים, הגיעו במונית להתנחלות שערי תקווה הסמוכה לקלקיליה, הוביל נידאל, בסיוע אחיו, את חזן לשטח פתוח בכפר עזון הסמוך שם הרג אותו והסתיר את גופתו בבור מים. זאת, במטרה להשתמש בו כקלף מיקוח לשחרור אחיו הכלוא בישראל.
כתב האישום נגד נידאל (ונגד אחיו שסייע לו), אשר הוגש אתמול (חמישי) לבית המשפט הצבאי בשומרון, מגולל אמנם את השתלשלות האירועים ביום הרצח, אולם אינו מציג את אחת הסוגיות המעניינות ביותר בסיפור: הסיבה שהביאה את חזן להתלוות אל חברו הפלסטיני לשטחי הרשות. כעת, עדות הנאשם מחקירת האירוע, שהגיעה בלעדית לידי וואלה! חדשות, חושפת את האופן בו פותה חזן להגיע אל הכפר הפלסטיני בו סיים את חייו בצורה כה טראגית.
גורמים המעורים היטב בחומרי חקירת הרצח, אמרו לוואלה! חדשות כי מה ששכנע את חזן לחצות את גדר הגבול ולהגיע לשטחי הרשות הפלסטינית, הייתה השתתפות בעסקת סמים. על פי אותם גורמים, עמאר סיפר בחקירה שהיה ביחסי ידידות קרובים עם חזן במסגרת עבודתם המשותפת במסעדת "צחי בשרים", ולכן הוא סימן אותו כיעד המרכזי לחטיפתו. לצורך כך, הוא היה זקוק לסיפור כיסוי, אשר ישכנע את חזן להגיע עמו אל השטחים. הסיפור שבדה עמאר היה פשוט: שיתוף פעולה בהברחת סמים.
מספר ימים קודם לחטיפה סיפר עמאר לחזן כי הוא וחבריו בכפר הצליחו להשיג כמות סמים גדולה, ככל הנראה מסוג חשיש. עמאר ביקש מחזן לסייע להם להבריח אותם אל תוך שטח ישראל. על פי התכנון של נידאל, כפי שסיפר לחזן, הוא יגיע עימו אל הכפר הפלסטיני, משם יצאו בחזרה אל ישראל עם הסמים. תמורת סיוע זה הבטיח עמאר לחזן סכום של עשרת אלפים שקלים.
חזן עצמו, שמעולם לא היה מעורב בעניינים פליליים, נפל בפח אותו טמן לו עמאר, לפי גרסתו של האחרון. ביום שישי ה-20 בספטמבר נפגשו עמאר וחזן ליד מסעדת "צחי בשרים", ועלו על מונית משותפת לכיוון בית אמין. במהלך הנסיעה התקשר עמאר אל אחיו סאלם שהמתין לו מבעוד מועד. "אני בדרך הביתה, הכבשה איתי", אמר לו בערבית, כשהוא מתכוון כמובן לחזן. בשעה 10:00 בבוקר הגיעו לאזור ההתנחלות שערי תקווה ועברו לשטח הפלסטיני דרך פרצה בגדר. גם בשלב זה לא חשד חזן כלל, על אף שראה במו עיניו כי אין כל קושי לעבור מהצד הפלסטיני לצד הישראלי. עמאר נתן לחזן כובע ומשקפי שמש. "זה כדי שלא יזהו אותך בכפר", אמר לו. לאחר שעברו את הגדר, עלו השניים לכלי רכב יחד עם סאלם, ונסעו למבנה נטוש, לשם היו אמורים, ככל הנראה, להגיע ה"סמים". סאלם עזב את המקום, וחזר רק כעבור שעתיים.
בשלב זה נכנסה תוכניתם הזדונית של האחים עמאר לשלב המכריע: כשחזר לאחר שעתיים, בשעת צהריים, נכנס סאלם למבנה, כשפניו מכוסות והוא לבוש במדים מנומרים. הופעה חיצונית זו שימשה אותו כדי להתחזות לשוטר פלסטיני. חזן המבוהל לא ידע מה לעשות, ונענה לדרישות האיש עם המדים שעמד לנגד עיניו. "אל תתנגד, הכול יהיה בסדר", אמר לו נידאל. סאלם רעול הפנים הורה להם להרים ידיים ולעמוד עם הפנים אל הקיר, תוך שהוא אוזק את חזן באזיקון פלסטיק ומניח פד על עיניו. "אני חייל", זעק לו חזן, "לא ידעתי שזה אסור לבוא לפה".
"ברור שאני מצטער"
חזן כמובן לא ידע כי הוא נפל קורבן למזימה של מי שחשב שהוא חברו הטוב למסעדה. בשלב זה, ניפץ נידאל את מכשיר הטלפון הסלולרי של חזן, על מנת להקשות על איתורם. יחד עם סאלם, הובילו השניים את חזן אל מטע זיתים סמוך והושיבו אותו על הקרקע, תוך שהוא אזוק ואינו רואה דבר. "שחרר אותי, אני בחיים לא אחזור לכאן יותר", התחנן חזן. אולם, תחינותיו לא עזרו. נידאל נטל את חגורתו של אחיו, יצר לולאה, כרך אותה סביב צווארו של חזן וחנק אותו. הוא לא הסתפק בחניקה זו בלבד, אלא לחץ על אבזם החגורה בעזרת רגלו על מנת להדק את המתיחה ורק כעבור מספר דקות שיחרר. לאחר שווידא כי אין לחזן דופק, לקח מכיסיו תעודות מזהות לצורך ניהול המשא ומתן על גופתו.
למעשה, הגופה הושארה במטע הזיתים עד שעות הערב המאוחרות. רק בשעה 22:00 בלילה שבו האחים עמאר למטע הזיתים והשליכו את גופתו לבור מים סמוך. משעשו זאת, המשיכו לתכנן את צעדיהם העתידיים. בין היתר, שוחחו ביניהם ותכננו להעביר את הגופה לארגון טרור על מנת שהוא יסחור בגופה תמורת שחרור אסירים - בראשם אחיהם והמתכנן הראשי- נור א-דין, אשר התברר כי הוא זה שדרש משני אחיו לחטוף חייל ישראלי בכדי להביא לשחרורו. אתמול בבית המשפט, הביע עמאר חרטה על המעשה. "ברור שאני מצטער על מה שעשיתי", אמר לוואלה! חדשות. "אני רוצה לומר למשפחה של תומר שאני מקווה שהוא ואני נהיה הקורבנות האחרונים".
עוד בנושא:
רוצח תומר חזן לוואלה!: "מצטער על מה שעשיתי"
חייל פותה בידי פלסטיני שעבד עמו - ונרצח ליד קלקיליה
המסעדה שהעסיקה המחבל שבה לפעילות: "לא חוששים"
לפניות לכתב יהושע בריינר: joshjosh@walla.com