לקראת הכרעה: כמה כסף גייסה יחימוביץ' לפריימריז?

בעוד שבוע מהיום ילכו מתפקדי העבודה אל הקלפי לבחור יושב ראש למפלגה. במטה הרצוג מקפידים לשדר שהעסק צמוד, בעוד שבמטה של יחימוביץ' משדרים שאננות. אתמול (רביעי) פרסם המטה של יו"ר האופוזיציה הודעה שבה נכתב כי אחרי סבב מקיף של שיחות טלפון עם מתפקדים, היא מובילה ב-22%. על פניו, זו לא בדיוק הצהרה זהירה, וגם לא ברור כיצד היא משרתת את יחימוביץ', שמבקשת להישען על מפקד חופשי ולא על מצביעים מאורגנים. עושה רושם כי בכך היא משיגה בדיוק את ההיפך: מצביעים רבים שתומכים בה ירגישו שאין טעם לצאת להצביע מכיוון שאין קרב של ממש. צרפו לכך את היעדרו של קמפיין מצד ראשת המפלגה, ונראה כי התוצאות יהיו שונות באופן מהותי מאותם 22% שעליהם בונים במטה שלה.

גם המטה של הרצוג לא חף מטעויות. השבוע פרסמו שם רשימה מכובדת, לכל הדעות, של תומכים – שרי ממשלת רבין. בייגה שוחט, משה שחל, עוזי ברעם, אפרים סנה ויוסי ביילין הם ללא ספק בכירים וחשובים, אבל מה הבשורה בתמיכתם של שורת אנשים שעזבו את המערכת הפוליטית בשנות התשעים?

הרצוג, שגם ככה נתפס כאיש הממסד הישן, מבקש להדגיש את נקודת החוזק שלו – התחום המדיני. בהתחשב בעובדה שנקודת החולשה שלו היא מספר הצעירים התומכים בו, לגמרי לא בטוח שהצגה של שורת תומכים שעזבו את הפוליטיקה לפני 15 שנה בממוצע היא צעד חכם. התמונה שפרסם הרצוג עם שרי ממשלת רבין גם חידדה את הבעיה שלו בסיעה: בהיעדר חברי כנסת מכהנים התומכים בו – יש רק שלושה כאלה, לעומת תשעה שתומכים ביחימוביץ' – הוא נאלץ לפנות לנוסטלגיה. זה בערך כמו שאיתן כבל ינסה לרתום את הצעירים לתמוך בו בקמפיין לראשות ההסתדרות בעזרת שימוש בתמונה של ישראל קיסר.

שני המועמדים שומרים על ממלכתיות, וגם השטח לא בדיוק סוער וגועש, אבל בזירה אחת ההתמודדות ביניהם דווקא מעניינת – זו של התרומות. 950 אלף שקלים גייס עד כה הרצוג, מ-66 תורמים. בממוצע, כל אחד מהם תרם 14 אלף שקל. כשליש מתורמיו מגיעים מחו"ל: 13 מארצות הברית, שלושה מלונדון, אחד מצרפת, אחד מאוסטרליה ואחד מהונג קונג. הרצוג שואף לגרוף בבחירות את קולות הפריפריה, כאשר גורמים במפלגה טוענים כי הוא נהנה מתמיכתו השקטה של עמיר פרץ. בנוסף, הוא נחשב לחזק מאוד במגזר הדרוזי והערבי. אלא שעל פי רשימת התורמים, הרצוג הוא לא ממש אביר הפריפריה: 26 מ-66 התרומות שאסף מגיעות מתל אביב, רמת גן ורעננה.

יחימוביץ', לעומת זאת, הלכה על שיטת איסוף התרומות הקטנות. עד כה, היא אספה כשליש מהכסף של הרצוג, 383 אלף שקל, ממאות תורמים (במטה יחימוביץ' מסרו כי המספר המדויק הוא 1,100). מעיון בדיווח שמסרו המועמדים למבקר המדינה עולה כי כל התורמים של יחימוביץ' מתגוררים בארץ, וכי התרומה המקסימלית שקיבלה מתורם יחיד היא 10,000 שקל (התרומה הגבוהה ביותר של הרצוג היא של 45 אלף שקל מתורם יחיד).

בראשית השבוע הודיע נשיא ועידת הליכוד, דני דנון, כי יביא באמצע דצמבר לאישור הוועידה הצעה לפרק את השותפות עם ישראל ביתנו. עצם העלאת ההצעה ממחישה את חולשתו הפוליטית של נתניהו במרכז הליכוד. סביר היה להניח שנתניהו וליברמן יישבו יחד, יחליטו אם ברצונם למזג את המפלגות או לא, ויביאו החלטה מתאימה לוועידה. אלא שהוועידה, מה לעשות, לא ידידותית עבור נתניהו. אין לו שם כוח משמעותי, ואיש לא יכול להבטיח שאם יבקש למזג את המפלגות, לא ינחל תבוסה משפילה. מן הסיבה הזו הוא בחר לנתק מגע עם המוסדות. מכינוס הוועידה הקודמת הוא הבריז; גם לכינוס שמארגן דנון בדצמבר הוא לא מתכנן להגיע. בהיעדר היכולת להוביל מהלך במוסדות המפלגה, ייאלץ נתניהו להמתין באופן פסיבי להחלטת חברי המרכז בעניין השותפות.

"כל המטרה במהלך של דנון", מסביר בכיר בליכוד, "היא לגרום לאיווט להכריע. אם יחשוב שלא ירצו אותו בליכוד, הוא יבוא לוועידת ישראל ביתנו בעוד עשרה ימים וכבר יודיע שאינו מעוניין באיחוד, על מנת לא להתבזות ולהקדים תרופה למכה. אם יחשוב שיש סיכוי, הוא ילך על זה בכל הכוח".

לכאורה, ליברמן לא זקוק לאישור מרכז הליכוד. הוא יכול פשוט לקחת טופס התפקדות לליכוד, ולהביא עמו כ-30 אלף מתפקדים נוספים למפלגה, דבר שיהפוך אותו לדמות החזקה ביותר בליכוד, ובפער עצום. הבעיה שלו לא תהיה שם, אלא במרכז הליכוד שקובע את כללי ההתמודדות. אחד הכללים, למשל, הוא שאדם לא יכול להתמודד ברשימת הליכוד אלא אם הוא חבר המפלגה שלוש שנים. בהנחה שעד אז כבר יהיו בחירות, ליברמן לא יוכל להתמודד מבלי לקבל את תמיכת המרכז. לכן, הדרך שלו לכבוש את הליכוד עוברת במרכז המפלגה.

אחד החששות של חברי המרכז מפני איחוד הוא שליברמן ידרוש כי מחצית מחברי המרכז של המפלגה המאוחדת יהיו אנשי ישראל ביתנו. במצב כזה, מסביר בכיר במפלגה, יכולה לעבור החלטה שהבחירות לרשימה נעשות באמצעות ועדה מסדרת, דבר שיעקר למעשה את הכוח של מרכז הליכוד, שהשפעתו על ההתנהלות של חברי הכנסת כיום היא עצומה. עוד לא נאמרה המילה האחרונה, וחודש בפוליטיקה הישראלית הוא נצח, אבל סביר להניח שכיוון שחברי הליכוד הם לא פראיירים, ולא ירצו להתנדב לנטרל את עצמם מהשפעה פוליטית, ליברמן יתקשה מאוד להעביר החלטה שכזו במוסדות הליכוד, והמיזוג המלא בין המפלגות לא ייצא אל הפועל.

המרוץ לנשיאות מתחמם. פואד (שסיכוייו להשיג את התמיכה הפעילה של יחימוביץ' דומים לסיכוי שיזכה בלוטו ברצף שבוע אחר שבוע) מתחיל לחפש קהלים חדשים לקושש מהם את הקולות. ביום ראשון האחרון, בעיצומו של המשבר בין ישראל לארצות הברית בסוגיית טיוטת ההסכם של המעצמות ואיראן, עלה זקן חבר הכנסת להתראיין בתכנית "הכול דיבורים".

למרבה ההפתעה, היו לו רק מילים טובות לומר על נתניהו. במשך דקות ארוכות הוא שיבח את עמידתו האיתנה של ראש הממשלה מול ארצות הברית. בצירוף מקרים מדהים, שבוודאי אין לו שום קשר לאותו ראיון, פרסם כעבור שעה רובי ריבלין, שלא בונה על התמיכה של נתניהו במרוץ, הודעה שנפתחה במילים: "אסור להתנגש עם ארצות הברית בעניין ההסכם עם איראן". ריבלין תקף את נתניהו מבלי להזכיר אותו בשמו, וקרא "לנהל את הוויכוח עם ארצות הברית בפורומים חשאיים בלבד". זהו ככל הנראה המרוץ הראשון אי פעם שבו מועמד השמאל מסתמך על קולות הימין, ומועמד הימין מסתמך על קולות השמאל.

אחרי משבר ארוך ומתוקשר עם ממשלת צרפת, הודיע השבוע יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, כי נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, נעתר לבקשתו ויבוא לנאום בפני הכנסת.

לא נותר אלא לתהות מה היה קורה אם את אותה נחישות שהפגין כלפי הולנד, היה מצליח להפגין גם מול חברת מפלגתו, מירי רגב, שאדלשטיין מצא כי "לא נפל כל פגם" באופן שבו ניהלה את ישיבת ועדת הפנים, שבה הוזמן מקורבה, ראש עיריית נצרת עילית שמעון גפסו, לתקוף את היועצת המשפטית שהתלוננה נגדו על מעשים לא חוקיים לכאורה.

אתמול התכנסה מליאת הכנסת לדון במשבר הדיור. נתניהו סקר באריכות את שורשי המשבר וטען כי מקורם בממשלת קדימה. לאחר מכן הבטיח שבתוך כמה שנים ייפתר המשבר והמחירים ירדו. את הנאום הארוך תמצת מהספסלים חבר הכנסת אחמד טיבי, דווקא במשפט של ראש הממשלה עצמו: "החלק הראשון לא נכון, והחלק השני לא יהיה". אפילו נתניהו חייך.

לקריאת כל הטורים של סיעת יחיד