לראש הממשלה, בנימין נתניהו, היה מסר חשוב להעביר בישיבת הליכוד בכנסת, ביום שני. בישיבות הקודמות לא התייחס נתניהו לעניינים שעל סדר היום, אבל הפעם הוא הגיע עם כל הפק"ל: ערימת דפים שבהם מנוסחים המסרים באותיות גדולות, וארשת פנים רצינית. חצי שעה מוקדם יותר נכנס שר הכלכלה, נפתלי בנט, לישיבת הסיעה של הבית היהודי. בנט תמיד מגיע דרך קבע עם דף שעליו מנוסחים המסרים בראשי פרקים. מדי פעם מעביר לו השר אורי אריאל, שיושב קבוע לשמאלו, פתקים עם מסרים משלו. נתניהו דיבר על כובד ההחלטה בעניין שחרור האסירים. הוא הזכיר גם את האחריות שמוטלת עליו ועל שרי ממשלתו מרגע קבלת ההחלטה. זה היה חץ שעליו נכתב "נפתלי בנט". בנט, מצדו, דיבר על ה"עליהום שלא היה כמותו". הוא הזכיר את ההסתה שחווה נתניהו בתקופת אוסלו. ברור למי היה מיועד החץ הזה.
ברמה העקרונית בנט עשה בעניין שחרור האסירים את מה שמצופה ממנו. "בוא נזכור", אומר שר שאינו מהבית היהודי, "שהמפלגה הזו היא מפלגת ימין. וזה בסדר שהיא מתנגדת למהלכים שמקדמים את המו"מ המדיני. אבל לנפתלי היו גם כמה טעויות. יש את העניין הזה של האחריות הכוללת. כנראה שמישהו היה צריך לשבת איתו ולהסביר לו מה זה אומר". לא בטוח שבנט יחתום על המשפט הזה, אבל לא צריך לחכות יותר מדי בסבלנות לראות מה הוא חושב על התנהלותו. אם לא יהיו הפתעות, הפעימה הבאה כבר מעבר לפינה, ואיתה כל הסט של הספינים. משני הצדדים חשוב לומר. מעניין יהיה לראות איך ינהגו בנט וחבריו.
לו היה פוליטיקאי ציני היה בנט שולח פרחים לנתניהו ולציפי לבני. אחרי כל ההתנגדויות העקרוניות והאידאולוגיות נמצא גם ההיבט האלקטורלי, ופה שר הכלכלה צבר השבוע נקודות זכות - לאו דווקא כי חלק גדול מהציבור ימני. בעיקר כי הרבה יותר קל להסביר למה שחרור של 26 רוצחים זה דבר רע, מאשר לשכנע שזהו מהלך שטומן בחובו גם אלמנטים חיוביים. נתניהו אמר בהקשר לשחרור האסירים ש"אסור לזלזל במשמעויות האסטרטגיות שמעניק מרחב תמרון זה לביטחון הלאומי של ישראל". בשלב הזה אלו מילים שקצת גדולות על אזרחי ישראל.
כך או כך, לא צריך למהר ולחפש הזדמנויות פוליטיות חדשות. אף אחד לא הולך לשום מקום בממשלה הזו, לפי שעה. אז יש קצת מתחים וכל אחד מושך לכיוון אחר אבל לאף מפלגה אין אינטרס לשבור את הכלים. "התקשורת צריכה להבין שלא כל ויכוח הוא משבר פוליטי ולא כל פעם שיש חילוקי דיעות זה אומר שהממשלה בדרך לפירוק", אומר אחד השרים. כן, שוב העיתונאים אשמים.
משבר בזוגיות
מהומת האסירים לא שככה והנה הגיעה לה סאגת ברית הזוגיות. בין אם שר האוצר, יאיר לפיד, ומפלגתו עושים כאן ספין ובין אם לאו, כדאי לשים לב לגל החקיקה האזרחי שלפנינו, בייחוד בנושאים שקשורים לענייני דת ומדינה. לפני כשבועיים נכתב כאן על המאבק בין התנועה ליש עתיד סביב קידום רפורמות אזרחיות. לזכותה של לבני עומד משרד המשפטים שבראשותה, שיושב על ברז החקיקה. לצדו של לפיד עומד כוח אלקטורלי שגדול פי שלושה משל התנועה. אולי שתי המפלגות הללו יריבו על קרדיט, אבל עקרונית הן חושבות אותו דבר בעניינים הללו. ממול ניצבת הבית היהודי על 12 המנדטים שלה. על אף שזה לא כוחות, בבית היהודי לא מתכוונים לתת לדברים לעבור בשקט. מבחינת חלק מהחברים שם, לאו דווקא הקיצוניים שבהם, ברית הזוגיות גרועה משחרור האסירים. חלק מדובריה גם אמרו: "זה לא יקרה". על שחרור האסירים הם אמרו רק שזו טעות.
אז איך זה ייגמר? מן הסתם בהסכמה. למה? כי זה הטוב והרע של הממשלה הזו. מצד אחד אין "ברית היסטורית" בין מפלגות סטייל הליכוד וש"ס, מה שגורם לחוסר שקט קואליציוני מובנה. מצד שני הזמזום התמידי הזה מייצר תלות של כל אחד בשני. כל עוד הדרישות יהיו סבירות העסק יעבוד, אבל ברגע שאחת המפלגות תרצה משהו שירמוס את העקרונות של השנייה יחלו החריקות האמיתיות. ברית הזוגיות, אם תקודם, יכולה להתגלות כמטרד קואליציוני לא קטן.
אבל עם כל הכבוד לברית הזוגיות, בשבוע הבא תוטל פצצה על המערכת הפוליטית בישראל. הכרעת הדין במשפטו של אביגדור ליברמן, תהא אשר תהא, תייצר גלי הדף שכולם ירגישו. בטווח הקצר אולי לא תהיה להחלטת השופטים משמעות קואליציונית, אבל בטווח הבינוני והארוך היא תהיה דרמטית. אלו התסריטים הפוליטיים שעשויים ללוות אותנו בקרוב:
1. אביגדור ליברמן מורשע בשבוע הבא בעבירה שיש עמה קלון ונאלץ לעזוב את הפוליטיקה. במקרה כזה לא ברור מה יעשו עשרת החיילים מישראל ביתנו. סביר להניח שלפחות בשלב הראשון השרים יישארו צמוד לכסאותיהם ולא יילכו לשום מקום. ראש הממשלה יפסיד שותף, אבל ירוויח שקט תעשייתי בסיעתו, אלא אם כן ליברמן ימשוך בחוטים מבחוץ. עוד בשורה שתביא עמה הרשעתו של ליברמן: חזרתו לכנסת של כרמל שאמה הכהן, פרס ניחומים לאחר הפסדו בבחירות לראשות עיריית רמת גן.
2. ליברמן מזוכה וחוזר למשרד החוץ. בבת אחת יחזור ליו"ר ישראל ביתנו כוחו הפוליטי, וביתר שאת. ליברמן כבר שכח מה זה להתנהל כשעננה של חשדות והאשמות פליליות לא מרחפת מעליו. עם תווית הקורבן ועם התפקיד המיניסטריאלי הבכיר שישוב לחיקו השמיים הם הגבול. במערכת הפוליטית סבורים שזיכוי ליברמן יאיץ את החיבור בין הליכוד לישראל ביתנו. נתניהו יעמוד כאן בפני מצב רגיש. ליברמן חזק וזך זה מתכון לבלגן. בטח כשהוא עוד כועס על תוצאות הבחירות בירושלים.
3. אם שלי יחימוביץ' תנצח בבחירות לא צפוי שינוי מצד פלגת העבודה. אבל במקרה הפוך, בו יצחק הרצוג "לוקח" - האפשרות של נתניהו לשנות את ההרכב הקואליציוני שלו תגדל באופן משמעותי. ראש הממשלה יוכל לממש את חלומו ולהקים ממשלה עם התנועה, העבודה והחרדים ולהשאיר בחוץ את בנט או את לפיד ואולי את שניהם ביחד. מצד שני לא בטוח שהוא ימהר כל כך. מה רע לו להשאיר את כולם במצב המתנה? בקואליציה אף אחד לא ירצה להרגיז אותו מחשש שיעוף, ובאופוזיציה יתקפו אותו ברכות כי הנה אוטוטו אולי נכנסים לממשלה?
4. הקרבות בש"ס נמשכים. ביום מותו של הרב עובדיה אמר גורם פוליטי שמכיר את המפלגה מקרוב: "החבר'ה של דרעי לא רואים בעיניים. הם לא דופקים חשבון כמעט לאף אחד. כל עוד הרב עובדיה היה בחיים הם עוד נזהרו. אבל עכשיו אתה תראה מה הם יעשו". תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות לא היטיבו עם ש"ס. אריה דרעי עוד ניסה להסביר שדווקא היו הצלחות, אבל המילים הקשות שבהן השתמש נגד אלי ישי בריאיון בערוץ 2 הבהירו פומבית שהכפפות הוסרו. ישי אמנם שותק לעת עתה, אבל אחרים מדברים. נסים זאב, ממייסדי ש"ס, התבטא השבוע כלפי דרעי בביקורתיות שלא מוכרת בתנועה. לזאב יש אולי פה גדול ולכן הוא הסנונית, אבל אחריו יכולים לצוץ עוד קולות. לדרעי צפוי תהליך מסובך מאוד כדי להחזיר את ש"ס לדרך המלך. התכנון היה, כפי שהוא חשף, לפרק את הממשלה יחד עם ליברמן. עכשיו, אחרי שהעניין נגלה ברבים, זה יהיה יותר מורכב. דרעי גם יצטרך להצליח לשכנע שש"ס היא עדיין אותה שותפה נאמנה עם 11 חיילים ממושמעים. כרגע לא נראה שזה הולך לכיוון הזה.
קונספירציה לסיום
ובתוך כל הרחש-בחש הפוליטי ממשיכים להתנהל להם הדיונים על חוק השוויון בנטל. שני המוקשים הגלויים הם שאלת הסנקציות פליליות או כלכליות ועניין הארכת משך שירות הבנות. בעוד שהנושא השני לא טובל ביתר פוליטיזציה, עניין הסנקציות ממשיך לתקוע את העניינים. למרות שלפיד, שלח וחבריהם הם אלו שמרימים את נס הסנקציות הפליליות מה שמטריף את החרדים כדאי לשים לב שבהסכם הקואליציוני שעליו חתומות הליכוד, יש עתיד והבית היהודי מדובר על סנקציות כלכליות. אז מה קרה בדרך? זה לא אנחנו, מסבירים ביש עתיד, זה בכלל היועץ המשפטי לממשלה. הוא זה שפסל את הסנקציות הכלכליות כי טען שהן לא שוויוניות. בוועדת פרי חיפשו בכל דרך אפשרית לנסח סנקציות כלכליות, אבל לא מצאו פתרון. כך נולדו הסנקציות הפליליות.
אז מה, יו"ר הוועדה, איילת שקד, לא מבינה את העניין? בטח שהיא מבינה, אבל היא מנסה בכל זאת למצוא נוסחה. מבחינתה אין טעם לחוק ללא הסכמה מסוימת של החרדים, שלא יסכימו לסנקציות פליליות אבל יבלעו את הכלכליות. בעד החוק הם בטוח לא יצביעו, אבל אם יסתפקו בכמה הערות ביניים במליאה ובסוף ישלחו את הילדים לבקו"ם זה שווה הכל. זו גישה אחת. לצדה יש תיאוריית קונספירציה אחרת. לצד סאגת הסנקציות הפליליות מתקתקת עוד פצצה: משך שירות בחורי ישיבות ההסדר. לפי הצעת מתווה פרי מדובר בהארכה של חודש אחד בלבד ממה שמקובל כיום. נציגי התנועה - עמיר פרץ בוועדת פרי ואלעזר שטרן בוועדת שקד - לא מרפים מהעניין. שטרן לא מסיים דיון בלי שהוא מעלה את הסוגיה.
הבעיה של שקד שבנושא הזה אין לה פרטנרים. זה היא מול שאר העולם. מבחינת כל חברי הוועדה האחרים אין בעיה שבחורי ישיבות ההסדר ישרתו במשך 15 שנה רצוף במארבי כוכב בהר חריף. שטרן הודיע שהוא לא יתמוך בסעיף ישיבות ההסדר כפי שהוא מופיע בוועדת פרי. מה יעשו שאר החברים לא ידוע, אבל ברור שהחרדים ישמחו להצביע נגד ולתקוע את אנשי הכיפות הסרוגות. מכיוון שבסיטואציה מסוימת החרדים יכולים להיות כף המאזניים נולדה הקונספירציה הבאה: שקד תצליח לבטל לחרדים את הסנקציות הפליליות ובתמורה הם יתמכו בהארכת משך שירות בחורי ההסדר בחודש אחד בלבד.
כך או כך, בשבועות הקרובים הנושא הזה צריך להגיע למיצוי. לפני כשלושה חודשים ביקש שר הביטחון, משה יעלון, לדחות את גיוס אוגוסט של בחורי הישיבות כי הנה יש מתווה וחבל על הבלגן. עכשיו, כשגיוס נובמבר כבר בפתח ובית המשפט מחכה לתשובות משהו צריך לקרות. ליתר ביטחון מומלץ להצטייד בקסדות.
לקריאה נוספת:
נתניהו החליט: 1,500 דירות ייבנו מעבר לקו הירוק
המטאור שהתרסק: האכזבה מלפיד השפיעה על הבחירות
מחנה דרעי מנע מאלי ישי להגיע לעצרת לרב יוסף